בית פנחס על מכות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק ראשון כיצד העדים · דף ה.
בגמ' באו אחרים והזימום כו'. הרי"ף האריך בזה. ורש"י נמי פי' כן כדבריו במלות קצרות ור"ל שבאו שנים אחרים ואמרו שאותו א' שהעידו עליו שנים הראשונים הרג את הנפש. ובאו אותו כת שהזימו לעדים הראשונים והזימו גם את אלו. באו אחרים והעידו נמי שהרג את הנפש כעידותן של ב' כתות הראשונים ובאו אותו שהזימו לב' הכתות והזימו גם את אלו וכן כולם עד מאה כל הני זוממין יהרוגו וק"ל:
שם ברש"י בד"ה כאשר זמם שיקבל הנידון כו' ר"ל כמו שהם היו בדעתן שיקבל איש שבאו להעיד עליו מלקות שלימה כך יקבלו הם נמי כל א' וא' מלקות שלימה וק"ל:
שם ברש"י בד"ה ממון מצטרף כו'. ר"ל משא"כ מלקות שאם ילקה זה חצי וזה חצי לא יקויים כאשר זמם שכל אחד רוצה לחייבו מלקות מ' ואין ראוי לצרף חצי מלקות של זה עם חצי מלקות של זה שהרי הם ב' גופים אבל בממון הרי בא ליד מי שהעידו עליו כל מה שרצו לחייבו כ"כ הנ"י:
שם בתו' בד"ה וכן לענין קנס אבל ודאי וכו' הוצרכו לכתוב כן לפי פירושם בדיבור שלפני זה שתלוי הכל בהא דקודם שנגמר דינו יש לחוש שמא לא יבואו עדים א"כ בממון נמי נימא הכי עז"א אבל ודאי וכו' אבל לרש"י שתלוי הכל בהא דיכול להודות ודאי לא היו צריכין לכתוב אבל ודאי לענין ממון לא וק"ל. ופשוט הוא: