אור ברסלב
בית פנחס על מכות פרק ראשון כיצד העדים › דף ב.

בית פנחס על מכות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק ראשון כיצד העדים · דף ב.

פרק ראשון כיצד העדים

בגמ' דקתני לקמן אבל אמרו להן כו' לדברי רש"י צריכין לפרש דה"ק ועוד מאי קתני הכא כיצד נעשים זוממין משמע (שבא לפרש) שכאן בא לפרש כיצד נעשים זוממין הלא קתני לה לקמן כיצד הן זוממין א"כ ש"מ בכאן לא בא לפרש אלא כיצד אין נעשים זוממין וזה שסיים מכלל דאלו אין זוממין:

שם ברש"י בד"ה שהוא בן גרושה כו' קודם שנולד. לאו דוקא קודם שנולד אלא ר"ל קודם שנישאת לאביו של זה התינוק נתגרשה דמה שנתגרשה קודם שנולד אינו נעשה מחמת זה בן גרושה כשנתעברה כבר מכהן ואם נתעברה כבר מישראל אינו נקרא בן גרושה אלא ה"ל ישראל גמור וק"ל:

שם בתו' בד"ה מעידין אנו כו' דליכא כ"א לאו בעלמא כו' ר"ל דאף אם אומרים אמת שאביו של זה התינוק נשא גרושה אפ"ה לא עבר כ"א לאו בעלמא א"כ לא נפקא לנו מידי עדותן שעבר שום אדם מעולם יותר מלאו בעלמא ולכך מקרי שפיר כאשר זמם לענין זה שיוכלו לבוא לידי הזמה להיות לוקין בעדות זה כמו בהעונש של העבירה שהיו מעידין שעשה אביו של זה התינוק וק"ל:

שם בתו' בא"ד והתם מיירי בלא התרו. והא דהוצרך לתת טעם התם דאיהו לא מיקטלא כיון דהעדים לא יוכלו לבוא לידי מיתה והיינו משום דיכולים לומר לאסרה על בעלה באנו הלא בלא"ה לא מיקטלא מאחר שלא התרו בה כבר מבואר שם בגמ' דאיירי באשת חבר וכר' יודא דלא צריכא התראה:

שם בתו' בא"ד ויש לדקדק אמאי לא נקט כו'. בשלמא לתירוץ הראשון של התוס' אין להקשות מידי די"ל דלא נקט ממזר לפי שהן מחייבי כריתות ולכך אין עדותן מתקיימת דמקרי עדות שלא יוכל לבוא לידי הזמה דבמה שמתחייבים מלקות לא חשיב כנגד מה שהעידו בעבירה דחייבי כריתות משא"כ בב"ג ובן חלוצה דליכא אלא לאו בעלמא כדלעיל. אבל לתירוץ השני שמתרץ דמאחר דפסוק כאשר זמם כו' לא קאי אעדות בג"ר וב"ח לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה קשה דה"ל למינקט ממזר דגם על זה לא קאי הפסוק דכאשר זמם וק"ל:

שם בתו' בד"ה מעידין אנו באיש פלוני וכו' דתנן פ' אלו הן הגולין דשונא אינו גולה לאו כה"ג דומיא דאוהב גולה ואמאי כו' כצ"ל וכן הגיה הח"ש. והיינו משום דבאמת לא תנן במתני' רק השונא אינו גולה לפי"ז דייקי התוס' מאי לאו דאיירי נמי בכעין זה דאוהב גולה דאל"כ הל"ל דאפילו אוהב אינו גולה וק"ל:

שם בתו' בד"ה כל הזוממין כו'. אם ודאי אינו יכול אין ה"נ נמיתם כו' כדתני' הכה תכה כנ"ל להגיה והיה כתוב ר"ת אה"נ וטעו המדפיסים ועיין בח"ש. ונראה בעיני דהתוס' מביאים הדרש של עיר הנדחת דאיתא בפ' אלו מציאות והיינו משום דכמו שעיר הנדחת הן מרובים ה"נ עדים זוממין דאין פחות משנים דנקראים מרובים דינן נמי באיזה מיתה שיוכל להמיתם מש"א מרוצח אין כ"כ ראיה דאינו אלא יחיד וסברא כזו אם רבים הנידונים או יחיד הנידון איתא כמה פעמים בסנהדרין:

שם בתו' בא"ד ודריש לי' מן קרא דובערת כו'. כתוב הח"ש דאינו דרשה (גמר) גמורה. ודבריו מוכרחים דאל"כ מאי מקשי התוס' ואמאי נאמר כך הא הוי רוצח כו' דילמא שאני התם דאית' ביה דרשא כמו שמצינו דרש בעיר הנידחת וגבי נסקלין כמבואר בתוס' בסנהדרין מ"ה. אבל תימא מנ"ל להתו' דהיא לאו דרשה גמורה שמא באמת דרשה גמורה היא וממילא לא מקשי מידי. וצריכין לומר דהתוס' למדו כן מל' התוספתא במקומה ודו"ק:

שם בתו' בד"ה זוממי בת כהן כו' ומתחילה היה ר"י מסופק כו' בח"ש האריך בענין זה ודבריו אמתיים ע"ש שם בתו' בד"ה ועוד דקתני לקמן ואת"ל דלשון הזמה הוא. ר"ל דהאי כיצד נעשים זוממין אין פירושו כיצד נעשים העדים זוממין לקיים בהו כאשר זמם דא"כ קשה אין העדים נעשים זוממין מיבעי ליה אלא נפרש דהאי זוממין לשון של הזמה הוא כלומר באיזו ענין נקראים זוממין עז"א זה אינו דע"כ כאן דין הזמה קאמר כיצד נעשים זוממין לענין שיקויים בהו כאשר זמם דהא קתני לקמן אבל אמרו להן כו' ושם מפרש כיצד הוי לשון הזמה וקוראין זוממין ש"מ דכאן דין הזמה קאמר וא"כ קשה דה"ל למתני אין העדים נעשים זוממין. והנה פי' של התוס' ודאי הוא בע"א מפרש"י דלרש"י הן שתי קושיות ממש חדא דה"ל למיתני אין העדים כו' ועוד דכאן א"א לומר דבא לפרש כיצד נעשים זוממין ממילא צריכין לומר דכאן מפרש כיצד אין נעשים זוממין ודייק משני דיוקים דה"ל למנקט אין. חדא (כמח) מכח הלשון ועוד מכח הסיפא נידוק דאיירי כאן באין העדים נעשים זוממין לאפוקי לפי' התוס' מוכח מכח קושיא האחרת דאיירי כאן בדין הזמה וא"כ קשה הלשון וממילא הוי כולה חדא קושיא השניי' הוא קושיא הראשונה וק"ל ונראה דצריכין להגיה בהתו' דע"כ דין הזמה קאמר מדקתני כו' ולאלומי קושיא קמייתא. והח"ש הגיה קצת מזה ונ"ל כמ"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

בית פנחס על מכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה