בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק ששי הבא על יבמתו · דף נו.
ברש"י בד"ה דלית לה פתרי כו' הש"ס הוא דקבעי לה כו' ושבוש הוא כו' לכאורה נראה לפרש הא דאמר שאין יודע לפרשה דר"ל שר' יוחנן בעי בעיא ואינו יודע לפרש דבריו היכי בעי ולפי"ז ודאי תימא גדולה הלא אף שנאמר דתלמודא אסיק לה הלא אינו אלא פירושו של דברי ר' אושעיא דאמר דלית לה פתרי וא"כ ממ"נ עד היכן מפרש דברי רב אושעיא אם מפרש לה דיודע ר' אושעיא דר' יוחנן בעי אליבא דר"א בן יעקב רק שהא דאמר ת"ש לא ידע א"כ לא שייך לומר דלית לה פתרי שאין יודע לפרשה דהא יודע שפיר לפרש דבריו ואי לא קאי רק עד אלא אליבא דהאי תנא דתנן ר"א בן יעקב אומר והיינו דרב אושעיא לא ידע לפרש דהא לדברי רבי יהודא ולדברי ר' יוסי אינה בעיא כלל א"כ קשה מה שהקשה רש"י אפירוש השני דהא ממ"נ נפשטה האבעיא לסברת ר' אושעיא בין לר' יהודה בין לר' יוסי וא"כ למה אמר לעיל דלא פשיט ליה הא בוודאי פשיט ליה ונ"ל דמוכרחין לומר דהא דקאמר שאינו יודע לפרש היינו ר"ל דאין ר' אושעיא יודע לפרש ולפשוט את האבעיא של ר' יוחנן וא"ש כפשוטו שלכך שתק שלא ידע לפשוט את האבעיא כלל כך הוא לפירוש הראשון של רש"י ומאי שמסיק בגמ' למאן אי לר"י כו' קאי אליבא דרב יוחנן שבעי לה וקאמר המקשן למאן בעי לה להאי אי לר"י כו' אבל רב אושעיא לא ידע מידי מזה ולכך צריכין אנו למחוק הדלת של דלמאן הכתוב ברש"י בפירוש הראשון ומציין הגמ' במילת למאן וכו' ודוק ולפי פירוש זה בוודאי הי' אפשר לומר דכולה מילתא הן הנה דברי רב אושעיא רק שרש"י לא רצה לחלק לישנא דת"ש מן הדברים הנזכרים לפניו ולכך מאחר דלישנא דת"ש מוכרחין לומר דסתם גמרא אמרה מפרשין כן בלישנא דלעיל ג"כ משא"כ לפירוש השני דמוכרחין לומר בלישנא דת"ש ארב אושעיא בעצמו שידע את הפשיטות א"כ שפיר מפרש אליבא דרב אושעיא בעצמו אמר לכולא מילתא מאחר דעכ"פ רב אושעיא ידע אותו למה לא נאמר שהוא בעצמו אמרה ודוק:
שם בתוס' בד"ה והא בעא כו' ומיהו בקונטרס פירש דכולא מילתא סוגיא כו' ר"ל דהתוס' סוברים דרב אושעיא בעצמו אסיק לה עד הת"ש וא"כ מקשו שפיר קושייתם דהא מסיק דאליבא דראב"י קבעי ופירוש דלית ליה פתרי היינו כפירוש הראשון שכתב רש"י וכפי מה שכתבתי בדלעיל לפי האמת וק"ל ומיהו לרש"י שפירש דכולא מילתא סוגיא דתלמודא מסיק לה ל"ק קושיית התוס' דשמא רב אושעיא לא ידע שקאי אליבא דראב"י ואמר שאינו יודע לפרש ולפשוט בעיא שלו כלל כמו שפירש רש"י בלשון הראשון ודברי ראב"י לא ידע לה רב אושעיא כלל לפרש האבעיא אליבי' לעניין אם כשרות מתוספא בה כו' כדמפרש בגמ':
שם בתוס' בד"ה אביי אמר כו' ומייתי אפצוע דכא שקידש כו' ואע"ג דהוא סבר הטעם שמאכילה בלא ידעה הוא משום שכבר אכלה וכמ"ש התוס' כאן לעיל וא"כ איך מסיק בגמ' שכבר אכלה לא אמרינן צ"ל דה"ק דרבא אמר שאין לחשבו שמאכיל במקום אחר הואיל דהתם טעמא משום שכבר אכלה ומכח זה אוכלת ואביי אמר דשפיר נחשבו שמאכיל במקום אחר אע"ג דהתם טעמא משום שכבר אכלה והיינו משום דעכ"פ טעמא דכבר אכלה לבדו ל"מ לבת ישראל שניסת לכהן כו' אלא ודאי דעיקר טעמא דמאכילה משום דעכ"פ לכהן יחשב ואף שהוא פצוע דכא ואסורה לו מאכיל הואיל שכבר אכלה וא"כ הרי לך שפצוע דכא מאכיל ודוק:
שם בתוס' בד"ה אתא גברא כו' כאן משמע שהי' ר"ל גדול כשבא לפני ר"י כו' ר"ל כשבא לפניו להכניסו תחת כנפי השכינה כמבואר פרק השוכר את עלים ומביא ראי' שהיה גדול שהרי מצינו שהי' לומד תורה לפני רב אושעיא רבו של ר' יוחנן ובעוד שהי' ר' יוחנן תלמיד של רב אושעיא היה ר"ל גברא רבא והי' לומד אצל רב אושעיא וק"ל:
שם בתוס' בד"ה ואי לאו בקדושתיה קאי כו' ואי הוה טעמא דר' יודא בבת גר זכר משום דכתיב מזרע בת ישראל כדמוכח התם היינו בפרק בתרא דקידושין דף ע"ח ע"א דדריש קרא דכתיב ביחזקאל מ"ד אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל וסובר ר' יודא עד דאיכא כל זרע מישראל לאפוקי בת גר זכר ע"ש:
שם בתוס' בד"ה אף דהא אמר אף כו' דאי לא קאי סגי ליה בטעם כו' ר"ל דאי לא קאי בקדושתיה בוודאי סגי ליה בטעם דקהל גרים כו' ומתרץ בזה דלא תיקשי דליערבינהו וליתנינהו והכי הל"ל בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי אכלה משום דהא אמר אף גר שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה וקהל גרים לא איקרי קהל מאחר דטעם הראשון לא סגי לבדו עז"א דא"א לומר כן מאחר דאי לא קאי בקדושתיה בטעם שני סגי לחודיה לכך לא ערבינהו וק"ל: