בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק ששי הבא על יבמתו · דף נד:
בתוס' בד"ה אלא רמז ליבמה כו' דכיון דשריא רחמנא כו' התוס' באו לתרץ דלא תיקשי מאי דעתיה דמקשה מהיכי תיתי לן למישרי בחיי בעלה מאחר דאשת אח מיתסרא בכרת וא"כ בוודאי כל עוד שאין לנו מקרא מפורש להתיר לא נתיר אותה ובחיי בעלה לא מצינו שום רמז להתיר ובוודאי באיסורה עומדת ע"ז מסקו דהוי ס"ד למשרי מדמצינו דהתורה התירה לאחר מיתת האח א"כ בחיי בעלה ג"כ מותרת והיינו משום דלא מסתבר כו' אי לאו דמוכח קרא בהדיא ולכך גם כאן ביבמה לא נאמר דעשה דוחה לא תעשה אלא נאמר דהאיסור דאשת אח היינו דוקא ביש לו בנים וההתירא דיבמה איירי באין לו בנים ולכך שריא בלאחר מיתה וא"כ ה"ה בחיי בעלה לא מיתסרא כלל מאחר דאין כאן איסורא כלל דאשת אח וזה הי' נלמד מההיתירא דלאחר מיתה דמאחר דאנו רואין דשריא לאחר מיתה א"כ בוודאי קרא דאיסורא דאשת אח איירי ביש לו בנים כי היכי דלא נצריך לומר דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וא"כ ממילא נמי בחיי בעלה שריא כן מוכרחין לומר ולפרש דעת התוס' בזה אף שאין דעתי נוחה בלישנא דידהו מה אעשה ודוק: