אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק ששה עשר האשה בתרא › דף קכ.

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק ששה עשר האשה בתרא · דף קכ.

פרק ששה עשר האשה בתרא

בגמ' ת"ש האשה שהלכה כו' הותרה נמי צרתה הקשה בתשובת בן לב דף נ"ח ע"ד בזה הלא הפשטן רצה לפשוט לעיל ממתניתין דאין צרה מעידה לחברתה ותירץ דודאי הפשטן ידע שפיר דיש לדחות דלדבריהם דרבנן קאמר כי היכי דלא תיקשי ברייתא זו אמתניתין דידן ומ"ה פשיט ליה תחילה ממתניתין כי היכי דבעל האבעיא לימא ליה בנפשיה דלדבריהם דרבנן קאמר להו וממילא יבא לפשוט מהברייתא משא"כ כשהיה פושט מן הברייתא לבדה תיכף הוה דחי ליה דממתניתין איכא למיפשט איפכא ולכך מיבעיא לן כן משמעות דבריו ע"ש שהאריך קצת ליישב בעניין קצת דוחקים אחרים:

שם בגמרא וליחוש דילמא בגיטא אתאי והאי דקאמרה הכי כו' אע"ג דאם איתא דיש לה גט כבר אינה צרתה וצריכה להיות נאמנת וכמו שהקשה רש"י לעיל י"ל דגדולה שנאת הצרה דאף אם יש לה גט ואינה צרתה קמכוונת לקלקלה וכמ"ש לעיל בזה בדברי התוס' שבסוף דף שלפני זה:

שם בגמרא חלף קמייהו ולא בשקרוה פירש בערוך בשקר דהיינו לא הכירוהו וכתב דבס"א איתא ולא אשתמודעוהו עכ"ל ונ"ל שעשה כן משום שלא היה לו לשלם באותה שעה והיה ירא שיעברו דבי ריש גלותא על לא תהיה לו כנושה על ידו ויעבור על לפני עור כו' לכן עשה תחבולה זאת וק"ל:

שם ברש"י בד"ה בין כליו כו' ומכיר את הכיס כו' הוא עניינא בפני עצמו וכתב כן משום דמזה מקשה בגמרא וקאי אמצאו קשור בכיס ובארנקי ובטבעת וק"ל:

שם ברש"י בד"ה אף השמלה בכלל היתה כו' ר"ל המשנה דפרק אילו מציאות דף כ"ז אף השמלה היתה בכלל כל אלה ולמה יצתה להקיש אליה ולומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנים ויש לה תובעים אף כל דבר כו' חייב להכריז עכ"ל:

שם בתוס' בד"ה אין מעידין כו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים כו' בתשובת ר' דוד כהן בבית י"ו חדר ב' כתב וז"ל הגם שלשון התוס' נראה שהוא משובש כולו מ"מ אכתוב הנראה לעניות דעתי ואומר דיש לדקדק מאי האי שהתוס' כתבו בדבריהם והביאו גם הא דתנן אין מעידין אלא עד ג' ימים ופירשוהו ואח"כ הביאו דברי ר"ת שחילוקו הראשון הוא ארישא דמתניתין דהיינו אאין מעידין אלא על פרצוף פנים ואי משום השני דשייך גם אסיפא דמתניתין דקאמר דבתביעת עין ניכר כיון שיש כל הגוף אפילו לאחר כמה ימים היה להם להזכיר חילוקו הראשון ארישא דמתניתין ששייך בה ולעשותו דיבור בפני עצמו וחילוקו אסיפא דמתניתין דשייך בה ולעשותו דיבור בפני עצמו עם מה שהם מפרשים עליו ועוד מה להם להאריך כולי האי לא היה להם לומר אלא ואר"ת דהיינו דוקא שאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף ובט"ע אפילו אחר כמה ימים ועוד דחילוקו השני של ר"ת לא רישא סיפא ולא סיפא רישא ע"ש שהאריך מאוד בקושיות ובדקדוקים ובתשובת בן לב דף ל"ח ע"א כתב דיבור זה ובלשונו של שם כתב תירוץ על קושיא הראשונה שהקשה ר"ד כהן וז"ל ואפשר שהתוס' באו לומר דהסיפא דאין מעידין אלא עד ג' ימים קאי ארישא דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ומשום דאין כל גופו שלם לכך אין מעידין אלא עד ג' ימים אבל אם כל גופו שלם יכולין להכירו אפילו לאחר כמה ימים וע"ז מביא דברי ר"ת לסיוע לדבריהם ומסיק זה מה שיראה לי בקשר זה הדיבור ובהבנת דברי ר"ת איני כותב לפי שכתבו בזה הדיבור כמה גאוני עולם עכ"ל וכתב עוד ז"ל סברת התוס' לפי פירוש הראשון איירי מתניתין כשאין גופו שלם ומש"ה כשאין שם פדחת וחוטם אין מעידין עליו אע"פ שיש סימנים דהכי משמע לישנא דקאמר אעפ"י שיש סימנים בגופו אבל כשיש פדחת וחוטם אע"ג דליכא סימנים מעידין דהכי משמע לישנא דקאמר אעפ"י שיש סימנים דאל"כ ה"ל למימר אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם וסימנים וכיון דלא קאמר הכי משמע דלא בעינן תרוייהו ומיהו בפרצוף פנים לחוד בלא בניין הגוף ודאי לא סגי ולא מיירי מתניתין בהכי כיון דקאמר אעפ"י שיש סימנים בגופו וקאמר בגמרא דהני סימנים ארוך וגוץ וזה לא שייך כשאין שם אלא הראש לבד אלא ודאי שיש שם בניין הגוף אלא שאינו שלם ומ"ש התוס' דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף לאו דוקא אלא ר"ל שאין הגוף שלם עכ"ל כזה וכיוצא בזה כתב רבי דוד כהן וז"ל מאי דקאמרי דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אפילו שיש שם מקצת הגוף אין שם אלא הפרצוף קרי ליה שהוא העיקר כשאין שם הגוף שלם דמקצת שאר הגוף כשאינו שלם לאו כלום הוא עכ"ל ומ"ש התוס' ועוד דשמא דוקא בסימנים הוא דקאמר הכי אבל ע"י טביעת עין כו' כתב בן לב בדף קנ"ב וז"ל ויש לתמוה דנראה דהיכא דיש פדחת עם החוטם דמעידין בסימנים אע"ג דליכא ט"ע (דדברי התוס' הכי מפרשי דדוקא בסימנים הוא דקאמר במתניתין דאין מעידין אלא בפרצוף עם החוטם אבל כשיש לה ט"ע בו אין צריכין פדחת וחוטם ולכך מסיים ומה מועילין הסימנים כיון דליכא ט"ע דודאי מתניתין לא איירי בסימנים מובהקין דקאמר במתניתין אעפ"י שיש סימנים בגופו ולא סיים אעפ"י שיש לו ט"ע בגופו וק"ל) ומה מועילין הסימנים כיון דליכא ט"ע דודאי מתניתין לא איירי בסימנים מובהקין ולי נראה בקצרה לומר בדוחק דמאי דקאמרו התוס' דמתניתין איירי בלא טביעת עיין לאו למימרא דמתניתין איירי בלא טביעת עיין כלל אלא דאילו לא הוו הסימנים לא הוה ליה טביעת עיין אלא ע"י הסימנים יש לו טביעת עין ובהכי מתיישב זה אפי' השני דמתניתין איירי בדליכא ט"ע אלא ע"י הסימנים וקאמר כיון דליכא פדחת וחוטם וליכא ט"ע אלא ע"י הסימנים אין מעידין עליו אבל איכא פדחת וחוטם אע"ג דליכא ט"ע גמור אלא ע"י סימנים יש לו ט"ע סגי ומסקו התוס' אבל ע"י ט"ע ניכר היטב כו' אע"ג דהן הן הדברים עצמן שאמרו בפירוש הראשון אפשר דלא באו לפרש בפירוש השני רק בהא דדוקא בסימנים הוא דקאמר הכי ומשמיענו קולא דלא הוי שמעינן מפירושא קמא דהיכא דאיכא פדחת וחוטם אע"ג דליכא ט"ע גמור אלא ע"י סימנים יש לו ט"ע מעידין עליו עכ"ל לענייננו ואומר אני בפשטות דהתוס' באו לחדש בהפירוש השני דמתניתין איירי אפילו בכל גופו שלם ואפ"ה קאמר דאינו מעיד אלא בפרצוף פנים עם החוטם מאחר דאין לו בו טביעת עין גמור ולפירושא קמא מיירי מתניתין בט"ע גמור רק שאינו חשוב ט"ע מאחר שאין גופו שלם לכך צריך פרצוף פנים עם החוטם או גופו שלם משא"כ בפירוש השני דאיירי בגופו שלם וצריכין לחלק ולומר דאיירי בסימנים לבד ודוק:

שם בתוס' בא"ד אפילו הוא אמת דהיכא שנחבל כו' וגם יכול להיות שהוא תוך ג' ימים שאין יודעין כו' כן הגיה רש"ל ומלשון נ"י נ"ל למחוק מילת וגם הכתוב בתוס' וצ"ל כיון שנשאר גופו שלם יכול להיות דהיכא שאין ידוע כו' דז"ל הנ"י וז"ל התוספות ויכול להיות דהיכא שאין יודע כו' וז"ש אפילו הוא אמת כו' הוא דין בפני עצמו ובאו לומר אף כשלא נסכים לדברי ר"ת דלעיל שחילק בין גופו שלם לשאין גופו שלם רק נאמר דלעולם אין מעידין עליו אלא בתוך ג' היכא דנחבל בפנים מ"מ בוודאי יודו כ"ע כשיש גופו שלם וגם אין יודעין מתי נהרג דתל נן לקולא וז"ש כיון שנשאר גופו שלם וגם יכול להיות כו' וכמו שהגהתי וק"ל וכן משמע באשיר"י ובטור אה"ע סימן י"ז דזה דין בפני עצמו הוא ואף שהטור פסק דתלינן לקולא אפילו כשאין גופו שלם היינו משום דהוא סובר באמת כדברי ר"ת דבגופו שלם אפילו לאחר כמה ימים מעידין עליו וממילא כשרצה לכתוב הדין דתלינן לקולא הוצרך לכתוב כשאין גופו שלם אבל התוס' באו לומר דאפילו מאן דפליג על ר"ת בדינא דלעיל מודה בעניין זה וק"ל:

שם בתוס' בד"ה מצאו קשור בכיס ובארנקי כו' ולהכי נקט כיס וארנקי ר"ל דהוי דבר שאין דרך להניח שם שטרות דדרך שטרות להניחן בחפיסה ודלוסקמא כמבואר בהדיא בפרק אילו מציאות דף כ"ח דמידע ידעי דכל מה דאית ליה בחפיסה מנח ליה וכ"כ בעל התרומות בהדיא והעתיקו הב"י בסימן ס"ה בח"ה ומסיק ולדידן כיס וארנקי דכוותן הוא:

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה