בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שנים עשר מצות חליצה · דף קו.
בגמרא א"ל אימא ישיבתה כו' עיין בח"ש מ"ש רש"ל בזה:
שם בגמ' א"ל חלוץ לה ובכך אתה כונסה באשיר"י הקשה למה ליה לטרוח כ"כ וכן אמוראי דבסמוך כדי לפוסלה עליו הוי להו לומר להיבמה שתרוק בפניו ותהיה פסולה לו דהא מיפסלא מאחין ברקיקה כדלעיל בגמרא דף ק"ד ע"ב ואח"כ יכפוהו לחלוץ לה ותירץ דלא מהניא הכא רקיקה לפסול מאחין דידעי ביה שלא היה רוצה לחלוץ כי ידוע הוא שלא כוון וכבר מבואר לעיל דאפילו חליצה צריכה כוונה עיי"ש שהאריך בלישניה:
שם בגמ' הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני כתב הנ"י וז"ל ונקט רבותא בכל אחד דאפילו בגט החמור שהוא איסור כרת אם אמר רוצה אני כשר כיון שמעושה כדין (דמסתמא איירי כשהוא מעושה כדין) ואפילו בחליצה שהוא איסור קל ויבם שאינו הגון אם לא אמר רוצה אני פסולה וחליצה מעושה כדין היינו כל שאין היבם הגון אי לא ידעינן לאטעויי כופין לחלוץ עכ"ל:
שם ברש"י בד"ה בתי עמודי עמודי כו' דכתיב ועמדו שני האנשים בעמידה ר"ל כמו דדרשינן ועמדו שני האנשים דעניים ציווי אע"ג דלא כתיב ויעמדו כן נדרש נמי הא דכתיב ועמד ואמר אע"ג דלא כתיב ויעמוד וכעניין שכתבן התוס' ריש דף ק"ג ע"א ע"ש ובנ"י ר"פ מצות חליצה מביא ראיה מלשון רש"י שבכאן דטעם עמידה בחליצה לא הוי משום דכתיב ועמד ואמר רק משום דחליצה הוי כדין ובדין כתיב ועמדו עיי"ש:
שם ברש"י בד"ה ישיבתה זו היא כו' אמר לה ידע לה מכיר הוא בה כו' ר"ל שאמר לאם היבמה אם היבם מכיר את היבמה שידע ממום זה ואפ"ה רוצה לייבמה וכ"כ רש"ל בח"ש:
שם בתוס' בד"ה אין לו אלא שכרו כו' אבל היכא שלוקחין דבר גדול כו' פירש במרדכי כגון בשכר שדכנות או רפואה וכיוצא ע"ש רש"ל בח"ש:
שם בתוס' בד"ה לפיכך אין כותבין כו' וישאלו להם אם הכירום ב"ד הראשון דכולי הוי ודאי לא חיישינן ר"ל דליכא למיחש דילמא לא ישאלו ב"ד האחרון כלל להעדים וישיאוה לשוק על פי עדותן שיעידו שחלצה בב"ד דכולי האי ודאי לא חיישינן דמסתמא אם לא יכירו הם בעצמם להיבם והיבמה ישאלו לעדים אם הכירום ב"ד הראשון וק"ל ועיין בתשובת בן לב ח"ג דף ק"ח ע"א מ"ש בזה ובדיבור שאחר זה בתוס':