בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שני כיצד · דף כו.
בגמרא נשי לגבי נשי שכיחן דאזלן יש מקשין דמ"מ יהא אסור העד או החכם לישא אמה או בתה של אותה אשה שהעיד עלי' או שאסרה משום דניחוש דעצת זימה הוא ביניהן כדי שתהא רגילה אותה האשה אצלו ולק"מ דאף בלא הא דעדותו או הא דאסרה הי' יכול לישא אמה או בתה ותהי' אותה אשה רגילה אצלו משא"כ בנטען על האשה ודוק:
שם בגמ' א"ה אביו נמי ר"ל דבלא תירוצים הנזכרים לפני זה ודאי לא הי' קשה דאביו נמי יהא מותר דאדרבה דפשיטא הי' בעיניו לאסור באביו ואדרבה הוא מקשה למה לא תאסור גם על בנו ואחיו ואחר שתירץ ואמר טעמא להיתירא מקשה שפיר דאביו נמי יהא מותר בה וק"ל:
שם ברש"י בד"ה קס"ד מיתה אמיתה כו' ואשמעינן דאם נישאת לאחר באותו הגט וגירשה כו' מלשון זה ודאי משמע דגם אשה שנתגרשה שני פעמים אסורה להנשא כמו אשה שמתו לה תרי גברי והתו' כתבו בפשיטות דליתא ע"ש:
שם בתו' בד"ה א"ה אביו נמי כו' אע"ג דאסור באנוסת אביו לר"י לעיל בפ"ק דף ד' ואע"ג דכאן לא בא העד או החכם על האשה כלל ולא נחשד עליה מ"מ אפשר שהעולם יאמרו מאחר שהעיד עלי' או אסרה ואח"כ תהי' נשאת לבנו יאמרו העולם בודאי בא עליה העד או החכם כבר שאנסה או פיתה וא"כ ה"א דתהי' אסורה לבנו משום חשש זה קמ"ל דמותרת ולא חיישינן להכי ודוק:
סליק פרק כיצד