בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שמיני הערל · דף עח.
בגמרא הייתי אומר לאותן העומדין על הר סיני לכך נאמר בנים ר"ל לכך כתבה התורה ייתורא למידרש מיניה איסור חדש והיינו למיסר בנים שלהם וממילא קאי הדורות על מצריים ואין להקשות דילמא בנים אתי להורות למיתסר דור ג' מן הבנים אבות הר סיני י"ל דא"כ לא ה"ל למיכתב בנים וה"ל למיכתב דור רביעי יבואו וק"ל והא דאמר אח"כ דאי כתב רחמנא אשר יולדו הוה אמינא מבניהם מנה כו' היינו למאי דמבואר דאיצטריך למיכתב בנים כדי למעט דלא קאי על חותן שעמדו על הר סיני דוקא ומסיק בגמ' להם מהם מנה כו' דריש הא דכתיב דור ג' אשר יולדו להם כו' למה הוצרך לכתוב להם עז"א דבא להורות להם מנה ולא מנה מבניהם כדלקמן בסמוך אח"כ דריש הא דכתיב יבא להם בקהל ד' כדקאמר להם הלך אחר פסולן וק"ל:
שם בגמ' דילמא שאני התם דכתיב אשר יולדו הכתוב תלאן בלידה אע"ג דכבר דריש ליה ר"י לעיל לענין דהמצריות אסורות מ"מ יש לדרוש נמי ממשמעות דהולכין אחר האם מדתלאו בלידה והרי לך שבלשון אחד נאמר כאן ולעיל הכתוב תלאן בלידה ואפילו לר"ש דדריש ליה לעיל אשר יולדו במצרית מעוברת שנתגיירה כו' נמי נדרוש הא דהכל ממשמעות הלשון אשר יולדו וכמ"ש לפי מה שאכתוב בזה בתוס' לר"ש בד"ה ה"א מצרית כו' דאז עיקר הדרשא דלעיל לא הוי אלא הא דהולכין אחר האם ודוק:
שם בגמ' כי אמר ר' יוחנן להא שמעתתא טעמא דכתב אשר יולדו כו' ר"ל דהאי טעמא בניחותא הוא והוא סיומא דמילתא דהא שמעתתא דר' יוחנן אמר להדיא טעמא דכתיב אשר יולדו כו' ומצינו לישנא דטעמא דהוי בניחותא כדלקמן דף פ' ע"ב והא דמפרש שם רש"י דהוי בניחותא ולא פירש כן הכא היינו משום דכאן פשיטא דהוי בניחותא דאל"כ לא אתי שפיר דקאמר כי אמר רב יוחנן להא שמעתתא מאחר שלא נזכר כלל דר' יוחנן אמרה בשום מקום ודוק:
שם ברש"י בריש העמוד מצרית ראשונה ושנייה כו' במאי יטהרו כו' אין להקשות הלא אפילו מצרית שנייה לא אשכחן דמיד שנתגיירה אסורה למצרי י"ל דמשכחת לה במצרית מעוברת שנתגיירה וילדה בת דהוי שנייה כדלקמן בסמוך בגמ' וק"ל:
שם ברש"י בד"ה ואיצטריך למיכתב להם כו' נ"ל דקשה לרש"י לישנא דגמ' דלא שייך לומר ואיצטריך תרוייהו אלא היכא דתרוייהו נדרשו בשוה לענין אחד וכאן הוא להיפוך דשני הדרשות הן סותרין אהדדי עז"א דהגמרא אמר בזה כדי להראות לנו דלא תימא אשר יולדו כו' וקשו אהדדי ותרצה למילף תירוצא עליהון אלא למילתא אחריתא איצטריך ודוק:
שם בתוס' בד"ה מצרי שני כו' אע"ג כו' א"נ דממזרות לא אפשר אלא באיסור כו' אע"ג דלא איירי אלא בספק ממזר מ"מ לא אפשר (אלא באיסור) לספוקי אם לא שנאמר דילמא נולד מאיסור והיינו דילמא עבר ובא עליה והיינו דאי וכבר מבואר דאי לא כתב וק"ל:
שם בתוס' בד"ה ה"א מצרית כו' וא"ת היכי ס"ד דהיא ובנה חד הוא כו' ר"ל ואדרבה יש לנו להתירו לגמרי מאחר דקיי"ל מצרי ולא מצרית לדידי' ואע"ג דאביו מצרי דנתעברה ממצרי הלא קיי"ל דבמצריות הלך אחר האם כמבואר לקמן בגמרא דחשיב שלישי כשנולד ממצרי ראשון וממצרית שנייה על זה תירצו דהגמרא הכי קאמר ס"ד כיון שהורתו בגיות חשיב דור ראשון ולכך יפסל לבא בקהל כתב רחמנא אשר יולדו דאזלינן בתר הלידה ולכך מותר אפילו לבא בקהל לר"ש דס"ל מצרי ולא מצרית דלדידי' אין לנו לומר אלא לחושבו דור ראשון או לאכשורי לגמרי לבא בקהל ולפי"ז אין למצוא דור ג' במצרי אלא כשנשא גיורת מעם אחר דאז הולכין אחר הזכר דדוקא מצרית תלוי בלידה שהולכין אחר האם וכמ"ש חה"ע ריש סימן ד' ששם כתב אליבא דרבי יודא דקיי"ל כוותיה ודוק והא דאמר בגמ' ה"א מצרית מעוברת שנתגיירה כו' למה לא אמר ה"א דמצרי ומצרית שילדו דבניהם פסול קמ"ל דתלאן בלידה ובניהם כשר י"ל דרבותא קמ"ל דאפילו מצרית מעוברת שנתגיירה דה"א דיחשב בנה דור ראשון ויפסל אפ"ה כשר דנלמד ממשמעות לישנא דקרא אשר יולדו דהכתוב תלאן בלידה בכל הענינים ודוק כנ"ל פשוט ואין להקשות מאחר דמבואר דאתיא כר"ש איך דריש דצריך למיכתב בנים וצריך למיכתב דורות הלא לדידי' צריך למיכתב בנים כדלעיל י"ל דודאי לא ס"ל לר"ש דעיקר הקרא לא אתיא אלא להכי כמבואר בגמ' דלעיל דלא אמר רק מקרא מסייעני בנים ולא בנות ש"מ דס"ל דעיקרא דמילת בנים למילתא אחריתא איצטריך וק"ל:
שם בתו' בד"ה חזיתיה לרישך כו' פי' רבך כו' דהא א"א לפרש כפשוטו דודאי לא הי' אביי בימי ר' יוחנן ולא למד מלפניו וע"ז מסקו דמצינו רבה שהי' רבו של אביי שהלך ללמוד כו' וק"ל:
שם בתוס' בד"ה אלא הא דאמר רבא כו' הא רבא בהדיא אית ליה דעובר ירך אמו הוא כו' וא"א לתרץ אותן דברים כלל וצריכין לומר דרבא פליג בזה אדרבי יוחנן וא"כ קשה מאי פריך מדברי רבא דהכא וק"ל: