אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק שמיני הערל › דף עא.

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק שמיני הערל · דף עא.

פרק שמיני הערל

בגמ' ואי כתב רחמנא כל בן נכר כו' אבל ערל דלבו לשמים אימא לא צריכא ראיתי מקשים דלא ליכתוב ערל ונלמוד ממילת זכריו ועבדיו דמי איכא מידי דערלות דגופיה לא מעכבא ביה כו' ולק"מ דכל ערל לא יאכל בו איירי בערל שמתו אחיו מחמת מילה דלא הוי בעבירה כלל ובאמת בעבדיו בכה"ג אינו מעכבתו מלאכול בפסח כדמוכח לקמן דף ע"א וכמו שכבר כתבתי ג"כ לעיל בתוס' בד"ה איש איש לרבות הערל עיין עליו וראיתי ברא"ם פרשת בא שהקשה כן וז"ל לר"ע דדריש דמילת עבדיו מעכבת ל"ל קרא דכל ערל לא יאכל בו ותירץ אליביה דאי לא כתיב כל ערל לא יאכל בו ה"א דמילת עבדיו אינו מעכבת אלא הוה דרשינן (כל ערל לא יאכל בו העבד) ומלתה אותו אז יאכל בו העבד אבל עכשיו דכתיב כל ערל לא יאכל בו על כרחך אז יאכל בו דכתיב גבי העבד היינו האדון דאיסור העבד ל"ל השתא ישראל ערל לא אכיל עבד ערל מיבעיא והג"א תירץ דאיצטריך למיכתב כל ערל לא יאכל בו דאין מזהירין מן הדין והקשה עוד הרא"ם דלר' אליעזר דדריש ומלתה אותו אז יאכל בו העבד דל"ל אותו קרא השתא ישראל ערל לא אכיל עבד ערל מיבעיא ותירץ אותו בתירוץ דחוק ע"ש והג"א תירץ דמשמיענו דעבד מותר לאכול בפסחו אחר שנימול אף על גב שלא טבל ע"ש:

שם בגמ' לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול אין להקשות הלא איכא למילף תרוייהו מכל בן נכר לא יאכל בו די"ל דאילו לא כתיב תושב ושכיר ה"א כל בן נכר היינו גוי המהול והשתא ע"כ כל בן נכר היינו ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים והא דכתיב תושב ושכיר ולא די באחת מהן היינו דבא להשמיענו דאפילו גר תושב שקיבל עליו שבע מצות והוא נמול לא יאכל וכל זה מבואר ברא"ם פרשת בא ע"ש שהאריך קצת מזה:

שם ברש"י בד"ה ה"ג כל ערל כו' ועקרנא ליה מפשטיה לגמרי ולכך לא שייך לאקשויי דלא ליכתוב מילת בו באותו קרא דמאחר דלא יתפרש כפשוטו כלל בתירוץ כל דהו נתרץ למאי נכתב והיינו איידי דכתבי' רחמנא בערל ובן נכר כתבי' נמי בתושב ושכיר וכמו שכתבו התו' על רש"י וק"ל:

שם בתוס' בד"ה המרת דת פוסלת כו' ויראה שר"ל דאיידי דכתבי' כו' פירוש זה כתבו על רש"י וכמו שכתבתי לעיל דבלא שום תירוצא אינו שייך לומר דהואיל ולא יתפרש כפשוטו נכתב בו ייתורא מה דלא צריך כלל ודוק:

שם בתוס' בד"ה שאני נהנה כו' דא"כ לא הוי נדר דהוי דבר שאין בו ממש דמה שאמר שלא יהנה ממנו בזה לא הוי שום ממש שיתפוס בו הנדר וק"ל:

שם בתוס' בד"ה והנהו מולין נינהו כו' אין להקשות מוכל ערל לא יאכל בו כתב רש"ל בח"ש דר"ל דדרשינן מיניה דהיינו ערל שמתו אחיו מחמת מילה אע"ג שלא כתיב בהדיא ישראל א"כ ש"מ דאף ישראל ערל בכלל סתם ערל הוא ואין חילוק בין גוי לישראל והוא כנגד מתניתין דנדרים ע"ז מתרץ די"ל דההוא לא איצטריך אלא לישראל ר"ל מאחר דלא צריכא קרא כלל לגוי א"כ מכח ייתורא נדרוש בו דקאי על ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא שישראל ערל נקרא בשם ערל ודוק ומ"מ קשה למה לא איצטריך אלא לישראל הלא צריכין הקרא ג"כ לגוי שנימול דיהא אסור בפסח וצריך לתרץ דהוא בכלל כל בן נכר לא יאכל בו וא"כ יקשה דה"ל להמקשן להקשות בלא מתניתין דנדרים דכולן נכללין בקרא דכל בן נכר ולכך נ"ל דצריכין ליישב כמו שכתבתי בשם הרא"ם לעיל בגמרא ודוק:

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה