אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק רביעי החולץ › דף לו:

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק רביעי החולץ · דף לו:

דף לו.

בגמ' ואמר ר"ל לעולם לא קנה עד שיאמר כו' וירשום מבואר בב"ב דף קכ"ט ע"א דצריך לומר וירשום לבסוף דאי ל"א לשון וירשום לבסוף ה"א לראשון לשון ירושה ולשני לשון מתנה כנגד שתי מתנות והאריך שם הרשב"ם בזה ע"ש:

שם ברש"י בד"ה תנא משום ר"א אמרו כו' ר' אליעזר פליג אסיפא דמתניתין וקאי אי אין הולד של קיימא יקיים וקאמר איהו אע"ג דאין הולד של קיימא קנסינן לי' דיוציא בגט כדי שלא יחזירנה עולמית משום דנכנס לספק כו' כן הוא בספרים אחרים דפוס קטן ומ"ש כדי שלא יחזירנה עולמית נ"ל דלישנא אינו מדוקדק רק הל"ל דקנסינן לי' דיוציא בגט ולא יחזירנה עולמית דאין לומר דכשמוציא בגט אז אינו רשאי להחזירה דהא מבואר לקמן דף ל"ט ע"א דמשייבמה רשאי לגרשה ולהחזירה לכך נ"ל פשוט דהוה לישנא דאינו מדוקדק וק"ל. שם בתו' בד"ה חיזוק לדבריהם כו' משום דלא איצטריך דאפילו בדאורייתא לא הוה שייך למיקנסיה חומש אם לא שאמרה תורה ולכך לא הי' לקנוס בשל דרבנן תו' בב"מ דף נ"ה ע"ב ע"ש:

שם בתו' בד"ה ולא קתני כו' בפרק ארוסה גבי מעוברת חבירו כו' יכול הוא להפרישה ולהחזירה כו' ר"ל ולכך שותות אם קינא לה דראוייה לאישות קרינא בי' ומבואר שם ר"פ ארוסה דף כ"ד ע"א: שם בתו' בא"ד במעוברת חבירו ומניקת חבירו לא החמירו והיינו משום דטעמא דתוך ג' הוי משום הבחנה לידע בן מי הוא החמירו אבל במעוברת ומניקת חבירו דלא הוי טעמא כ"א חששא בעלמא כדלקמן דף מ"ב ע"א וע"ב לא רצו להחמיר כ"כ וק"ל:

שם בתו' בד"ה הא לא שהה כו' אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו ר"ל וכאן לא הוי ערוה דאף אם לא היה ולד ונשאת לשוק בלא חליצה לא הוי אלא לאו דלא תהי' אשת המת חוצה ועוד דכאן סתמא קאמר דאי לא שהה ספיקא לכל מילי אף לעניינים אחרים דלא הוי ערוה והיינו כגון לעניין אבילות ופדיון בכור וכיוצא וק"ל:

שם בתו' בד"ה מת בתוך שלשים כו' דאל"ה מניין הי' להם חילוק זה דבשלמא כשגרסינן הכא מת ביום שלשים ומסתמא איירי הכא בפיהק ומת כדמשמע לישנא ומת גם מדנקט מת ביום ל' ש"מ דדוקא בפיהק ומת איירי א"כ נדקדק הכי מדסיים הכא דאשת כהן אינה חולצת מטעם כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן א"כ ש"מ דרבנן סברי דביום ל' לא חשבינן ליה כמת דדוקא בתוך ל' לד"ה מת הוא אבל כשנגרוס בתוך שלשים א"א לומר דאיירי בפיהק ומת דא"כ גם אשת כהן חולצת דהא לד"ה מת הוא ולכך בוודאי יקשה מנ"ל לבה"ג לחלק בין יום ל' לתוך ל' ומסיק דיש מקיים גירסא זאת דביום ל' אפילו בנפל מן הגג ומחלקו בין תוך ל' ליום שלשים דלא סמכי ארבנן רק ביום ל' דאיכא סברא טובה דהוי ולד מעליא מאחר שחי עד יום ל' וראיתי בגמ' של מהר"ר שכנא שהגיה דוקא סמכי ארובא ושפיר הגיה דאם אנו סומכין ארבנן בתוך ל' אינה חולצת אלא ודאי דלא סמכינן ארבנן רק ביום ל' דאיכא נמי רובא דמיסייע דרובן מתקיימין כשחיין עד יום ל' ודוק ומסיק ושמא לעניין אבילות כו' ר"ל מאחר דאנן משמעינן הכא דמקילין ביום ל' יותר מבתוך ל' וחשבינן לי' בולד מעליא א"כ נוכל לומר דגם לעניין אבילות חשיב בר קיימא ודו"ק:

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה