בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק רביעי החולץ · דף לה:
בגמרא איבע"א קרא ואיבע"א סברא איבע"א קרא ר"י סבר ובן אין לו אמר רחמנא כו' עיין עליו איבע"א סברא ר"י סבר אם יבא אליהו כו' למפרע לא אמרינן איתיבי' ר"י לריש לקיש כו' כצ"ל וכן משמע מציוני התו' ורש"ל בח"ש הגיה במאי קמפלגי איבע"א סברא ואי בעית אימא קרא איבע"א סברא ר"י סבר כו' ובעיני נראה להגיה כאשר כתבתי ואז גם ציוני התו' אתיין שפיר וק"ל:
שם בגמ' ובן אין לו עיין עליו דמצי למיכתב ובן אין לו כדאמרינן בגמ' דקידושין דף ד' ע"א אן כסף כמו מאן יבמי מאן בלעם ולהכי כתב ביו"ד למידרשי' עיין עליו דאם יש לו בן בעולם פוטר רש"י לעיל בדף כ"ב ע"ב: שם בגמ' אלא לדידך כו' אמאי פסלה מן הכהונה והא דלא תקשה אמאי יהא אסור בקרובותי' י"ל דידע שפיר לומר בו דאסור משום חומרא בעלמא דאע"ג דקרובת חליצה אינה אלא מדרבנן מ"מ מאחר דנאסרה משום דמיחלפא בקרובות אשתו כדלקמן דף מ' ובקרובות אשתו אית בהו כרת בקצתן ולכך החמירו גם כאן דדמיא לחליצה אע"ג דאינה חליצה ממש אבל הא דחליצה אסורה לכהן היינו ג"כ דרבנן ולא מיתסרא אלא משום דמיחלפא בגרושה וגרושה עצמה אינה אלא בלאו ולית בה כרת ולכך אין מן הראוי להחמיר בהאי חליצה דלאו ממש חליצה וסברא זו דבכרת מחמרינן לגזור טפי מבאיסור לאו מבוארת לקמן ברש"י ר"פ האשה דף קי"ט ע"א דבדבר המותר מדינא אמרינן דבכרת עבוד הרחקה וללאו לא עבוד הרחקה ע"ש וזה דחליצה לכהן אינה אלא מדרבנן מבואר לעיל פ"ב דף כ"ד ע"א ע"ש:
שם בגמ' היינו דקתני יקיים יחזור ויבעול ויקיים כו' ר"ל דלהוציא בחליצה ודאי לא אפשר למיפטרה הואיל ומ"מ בא עליה כן נדפס בדפוסים הקטנים ברש"י ובעיני הי' נראה לומר דלהכי לא אמרינן ליה להוציאה דא"כ הי' ביאה ראשונה למפרע באיסור אשת אח הואיל וחלצה אח"כ ובזה מתורץ דלא תיקשי דליפטרה בגט וחליצה דלמה שנדפס בדפוסים קטנים ברש"י דבגט אינו יכול להוציא והואיל והביאה לא שמה ביאה ובחליצה לא אפשר למיפטר הואיל ומ"מ בא עליה א"כ יקשה דבגט וחליצה ודאי מועיל ויפטרנה כך ולמה נקט דוקא יקיים ואף שיש לדחות דגט אינו מועיל לאותה ביאה והחליצה ג"כ אינה מועלת הואיל ומ"מ בא עליה מ"מ במה שכתבתי יתיישב היטב וק"ל:
שם בתו' בד"ה החולץ ליבמתו כו' ולא שב מידיעתו הוא לשון הגמרא במסכת שבועות דף כ"ו ע"ב תני שב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו ופירושו אם הי' שב ולא הי' עושה אותו מעשה אילו הי' ידע השבועה מביא קרבן על שגגתו והיינו כשעשה אותו מעשה בהעלם שבועה לא שב מידיעתו ר"ל דאף אי לא נעלמה ממנו השבועה הי' עושה אותו מעשה אף שעשאה בשוגג ונעלם השבועה ממנו אינו מביא קרבן כן משמע לפרש שם ע"ש:
שם בתו' בד"ה ונמצאת מעוברת כו' ומפרש בגמ' טעמא דכיון דאינו עולה ליבום כו' נ"ל דהתו' מביאין טעמא כדי שלא תתרץ בפשיטות דדוקא לכתחילה לא תחלוץ עז"א דבגמ' מפרש טעמא דכיון דאינו עולה ליבום כו' ומאחר שתלוי בזה בודאי דאפילו בדיעבד אינו מועלת החליצה מאחר דתלוי טעמא במה שכתוב בתורה ומ"מ מתרצין התו' אח"כ תירוץ זה דאינו מוכרח לומר דהתורה כתבה למידרש דרש הא אם חפץ ייבם על ענין זה דנוכל לומר דהתורה כתבה כן לדרוש הכי בענינים אחרים היכא דאינו עולה ליבום מדינא לא מטעם גזירה כמו הכא דאינו עולה ליבום משום דילמא מיעברה וקא פגע באשת אח שיש לה בנים עיין לקמן דף מ"א ע"ב ודוק והא דלא מקשו התו' אסיפא אייבום גופא דקתני אם אין הולד של קיימא יקיים דשם הדיוק דמוכרחין לפרש המשנה דאיירי תוך ג' י"ל דא"כ לא הוה קשה רק אדרב יוחנן דלר"ל א"ש דאיהו מפרש יקיים יחזור ויבעול ויקיים וביאה ראשונה אינה מועלת והתו' באו להקשות עיקר הקושיא אר"ל דהילכתא כוותי' כדלקמן בגמ' וכמו שמבואר בכתבי בזה:
שם בתו' בא"ד ואר"י דנהי דלאו חליצה הוא מ"מ אסור כו' התירוץ הזה לא קאי לדברי ר' יוחנן בגמ' דהוא אמר בגמ' דהחולץ למעוברת הוי החליצה חליצה גמורה ואינה צריכה חליצה אחרת דאין לומר דתוך ג' החליצה גרוע וצריכה חליצה אחרת גם לר' יוחנן ובסברא שכתבו התו' ריש דף שאחר זה דא"כ מאי מקשה בגמ' ר"ל לר"י ממתניתין דה"ל למיתני אינה צריכה חליצה מן האחין הלא הכא גם לר"י צריכה חליצה מן האחין מאחר דאיירי המתניתין תוך ג' אלא ודאי דלר"י לא קאי התירוץ הזה רק לר"ל דאמר דבמעוברת צריכה חליצה אחרת א"כ גם תוך ג' צריכה חליצה ור"י לא מצי לתרוצי המתניתין דלקמן רק בתירוץ השני שכתבו התו' ולקמן דף מ"א ע"ב מקשה ממתניתין הזאת לר' יוחנן דהכא ומבואר שם ברש"י דר"י מתרצה דבדיעבד עלתה החליצה ע"ש והתו' בכאן מקשה אפשטא דמתניתין אליבא דכ"ע ומתרצין התירוץ הראשון וקאי אליבא דר"ל ותירוץ השני מתרצין אליבא דכ"ע ואין להקשות איך מצינן לומר דקאי אליבא דר"ל הלא מבואר בגמרא דלר"ל אינה אסורה לכהן רק מדרבנן בעלמא א"כ ש"מ דלא הוי חליצה מדאורייתא דא"כ הוי פסולה לכהונה מן הדין ולא משום חומרא בעלמא ובהדיא אמר בגמ' איבע"א קרא דלא הוי חלוצה לר"ל ובתו' מבואר דהוא חליצה מדאורייתא רק מדרבנן לאו חליצה הוא י"ל דהיינו בחולץ לאחת תוך ג' ולא נמצאת מעוברת אח"כ אז הוא מדאורייתא החליצה חליצה מעולה אבל אם נמצאת מעוברת נלמד מובן אין לו דלא הוי חליצה וכאן לא באו התו' לומר רק לתרץ דלא תיהוי חליצה אף בלא מעוברת משום תוך ג' עז"א דתוך ג' הוי מדאורייתא חליצה ומדרבנן צריכה חליצה אחרת היכא דאינה מעוברת באמת אבל אם נמצאת מעוברת אפילו מדאורייתא צריכה חליצה אחרת לר"ל נ"ל ודוק:
שם בתו' בד"ה צריכה חליצה כו' לאו דוקא מן האחין דה"ה דלא פקעה כו' באשיר"י מבואר יותר וז"ל והאי מן האחין לאו דוקא דה"ה נמי מצי איהו חליץ לה דחליצה קמייתא לאו כלום הוא ולא פקעה זיקתו ע"ש יותר:
שם בתו' בד"ה תיגלי מילתא למפרע כו' שא"א לידע העתידות כו' אע"ג דלאליהו כך העתידות כמו הספיקות דשתי אחיות דהוא יכול לגלות הכל מ"מ שאני הכא דצריכין לעתידות ואינה נקראת חליצה או ביאה כ"א כשנאמר תגלי מילתא למפרע כשמפלת אח"כ משא"כ בשתי אחיות דראוי לחשוב חליצה של אחת חליצה הואיל ואפשר דתתגלה עכשיו ולא נצריך לעולם לומר בה לשנא תיגלי מילתא למפרע ודוק:
שם בתו' בא"ד מידי דהוה אקטן שבא על יבמתו גדולה דאמר לקמן דתגדלנו בפרק ב"ש דף קי"א ע"ב והא קטן ר"ל למעלה מתשע שנים ויום אחד דחזי לביאה רק דלא מיקרי איש לענין ייבום וחליצה ואפ"ה אמר דתגדלנו והיינו שתשהה עמו עד שיגדיל ולגרשה אינו יכול עד שיגדיל ובעוד שהיא שוהה אצלו הוא בא עליה אימתי שירצה וכמבואר בגמ' לקמן בהא דקאמר והא תגדלנו קאמר דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא ואע"ג דביאת קטן לא שמיה ביאה וא"כ הוא אשת אח שלא במקום מצוה אלא ודאי מאחר דסוף סוף תהי' אשתו שיקיימנה בביאה גמורה לא חשיבי ביאות הראשונות בביאת אשת אח שלא במקום מצוה ה"ה הכא נמי ודוק:
שם בתו' בד"ה כ"ע לא פליגי הא דקאמר לעיל איתיבי' הכונס את יבמתו להד"ם כו' ר"ל דלפי"ז דר"י מודה בביאה דלא שמה ביאה איך קאמר לעיל איתיבי' ר"י לר"ל אין הולד של קיימא יקיים והיינו מתניתין זה דהכונס יבמתו הלא אותה הקושיא קשיא גם לדידי' דהא מודה הוא בביאה דלא שמה ביאה וק"ל וכן לאיכא דאמרי שהקשה ר"ל לר"י למה לא השיב לו ר"י דמודה בביאה עז"א להד"ם כלומר אותה הקושיא לא נאמרה מעולם דר"י לא הקשה אותה קושיא כלל וע"ז מביא ראי' דמצינו במקום אחר ג"כ הכי דאמרינן על מימרא להד"ם דלא נאמר מעולם וק"ל:
שם בתו' בד"ה כי פליגי בחליצה ובביאה מודה שלא יבא לידי איסור ר"ל דאם יהי' שמה ביאה א"כ יש לחוש דלכתחילה יבא עליה ויבא לידי איסור משא"כ בחליצה דליכא למיחש להכי וק"ל: