בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק ראשון חמש עשרה נשים · דף ט.
בתוס' בד"ה מה ע"ז דבר שחייבין כו' תדע דבפרק בתרא דמכות ממעט פסח ומילה משום דבעינן דומיא דע"ז דאמר רחמנא לא תעביד כו' ר"ל דע"ז הוה המצוה דיהי' שב ואל תעשה וממילא כשהיא עובר עובר בקום ועשה אבל פסח ומילה הוי המצוה בקום ועשה וממילא כשאינו עושה הוא עובר בשב ואל תעשה שאינו עושה כלום וממילא לא חמיר כ"כ וזה המיעוט שכתבו התוס' לעיל בד"ה אין חייבין כו' דממעטינן פסח ומילה דלית בהו חטאת ועל זה אמרו התוס' דמה להו להגמרא למעטינהו משום דאינן שוין מכח סברא למה לא ממעט אותן משום דבעינן שיהא בהן לאו וכרת כמו בע"ז וזה שכתבו ולא ממעט להו משום דלית בהו לאו כמו בע"ז אלא ודאי דלא בעינן דומיא דע"ז רק מאי דכתיב בההוא פרשה ולכך צריך למעט להו מכח דאינן שוין בסברא וכמ"ש וק"ל:
שם בתוס' בד"ה מאי לייתי לייתי פר כו' קסבר דכיון שחלקם כו' נראה פשוט דקשיא להתוס' מאי מקשה בגמרא דילמא אי לאו קרא דתורה אחת ה"א דמרובין לייתי קרבן אחר כשאר חייבי כפרה ואשמעינן קרא דתורה אחת דיהיו כיחידים לכך כתבו דהמקשן סובר פירוש של הברייתא דאי לאו קרא דתורה אחת ה"א דיהיו חלוקים מכל צריכי כפרה שבעולם וכן הוא באמת פירוש של הברייתא גם לפי התרצן והיינו משום מאחר דהן חלוקין משאר חייבי מיתת בית דין בענין ממון דבשאר חייבי מיתת בית דין ממונן פלט ובמרובין ממונם אבד ולכך ה"א דהם נמי יהיו חלוקים מכל שאר צריכי כפרה לעניין קרבן ג"כ וק"ל: