בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק עשירי האשה רבה · דף צב.
בגמרא דאילו הורו ב"ד בחלב ובדם להיתירא כו' אמר חלב ודם דבהם איכא למצוא איסור והיתר דבחלב איכא למצוא איסור והיתר בחלב הקיבה דחלב דאקשתא טריפה ודאייתרא כשירה וממילא שייך בקל לטעות ובדם איסור והיתר דדם האיברים שלא פירש מותר ודם האיברים שפירש אסור ואיכא למיטעי בקלות וק"ל:
שם בתוס' בד"ה ואמרו לה כו' דלמסקנא דגמרא הוי דהכא מבעל ראשון כו' ר"ל למאי דמסיק בגמרא דף זה ע"ב דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבם וגם לטעמא דמיחלפא באשת איש א"כ כמו שאסורה ליבם אח"כ נאמר ג"כ דהוי ממזר ממנו אם עבר ונשאה אח"כ ואע"ג שמן הדין היתה ראוייה לייבם וזה שמסקו התוס' דקנסו נמי לאוסרה איבם ר"ל דלפי המסקנא דקנסו נמי לאוסרה אייבם נאמר ג"כ דיהיה ממזר ממנו אם נשאה ומיהו אף לפי המסקנא אין לפרש כך רק רישא דמתניתין אבל בבא דאמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעלך א"א לפרש כך וק"ל:
שם ע"ב בגמ' נישואין יש בה דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים אבל משום לתא דידה אין ראוי לקנס כיון דבמזיד לא מיתסרא מדאורייתא אין לקונסה נמי בנישואין בשוגג תוס' ואשיר"י ומסיק הרא"ש ואין לאוסרה איבם משום שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצא נושא חלוצתו דהא אפילו באשת איש לא חיישינן להכי אלא משום קנס דהא בנתקדשה דלא עבדא איסורא מותרת לחזור לו עכ"ל וכמ"ש התוס' בשמעתין ג"כ:
שם בגמ' א"ל ר"ל לר"י אי לאו דקלסך גברא רבא כו' עיין בח"ש במ"ש רש"ל בזה:
שם בתוס' בד"ה אבל חכמים אומרים כו' ובירושלמי מוקי לההיא דגיטין כר' עקיבא והוא פליג אגמרא דידן דהביאו התוס' לעיל מגמרא דגיטין דכשאתי ההיא מתניתין דגיטין כר"ע פשיטא דנישאו לאו דוקא דה"ה זונה ואפ"ה ליכא סייעתא לרב המנונא וכמ"ש התוס' לעיל ולשון ראשון דגיטא שהביאו התוס' לעיל פשיטא דלא אפשר ליישבו כשנאמר דמתניתין אתיא כר"ע ומסקו התוס' ואר"י דירושלמי אתיא כלישנא קמא דרב גידל כו' ורב גידל ודאי אתי כרבנן בפרט כשנאמר דלא מיתסרא בזנות וכמו שמסיק וזה שמסקו התוס' ולהאי לישנא ע"כ ההיא דהזורק כר"ע דהא לרבנן לא מיתסרא איבם כלל ואיך אמר שם במשנה דכל הדרכים האלו בה ואחד מהן דתצא מזה ומזה ומכ"ש דלא הוי ממזר אפילו מדרבנן ודוק ובח"ש נדפס ולהאי לישנא ההיא דהזורק כר"ע כצ"ל אל תטעה בזה שמחק תיבת על כרחך דהא באמת אתי דוקא כר"ע ולמה לן למוחקו רק שבספרי הגמרא שלפניו לא היה כתוב תיבת על כרחך והיה נדפס שם טעות אחר והגיהו אבל ודאי דר"ל דאתי דוקא כר"ע וכמ"ש:
שם בתוס' בא"ד ובשיש לה בנים איירי דהא קאמר התם דתצא מזה ומזה ושלש עשרה דבר בה ר"ל ואחד מי"ג דברים הוא דהבנים ממזרים מזה ומזה וממילא ש"מ דאיירי אפילו ביש לה בנים ממנו וק"ל וכן דייק להדיא בהרי"ף מזה ע"ש:
שם בתוס' בד"ה נותן לה שני גט כו' אבל אם מדעתו היה חולץ היתה מותרת ואין זה איתגורי איתגר והא לא איצטריך ליה לרב אשי לאשמעינן כו' בזה מתרץ מאי פריך מגמרא איתגורי איתגר דילמא רב אשי מיירי ברוצה לחלוץ מדעתו וק"ל וע"ז מסיק מאחר דקשה ליה להמקשה מאי חידוש משמיענו בזה רב אשי א"כ השתא נמי מאי קמ"ל כו' וק"ל: