בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק עשירי האשה רבה · דף צא:
בגמרא והתנן כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם מלכות מדי כו' ברש"י בגיטין דף ע"ט ובגמרא שם דף פ' מבואר הכל יפה ע"ש:
שם בגמ' אמר אביי ת"ש כל העריות שאמרו כו' אמר רבא ת"ש כתב סופר כו' מה שיש לדקדק בסידור דברים הללו שכולן הן בבות במתניתין דגיטין דף ע"ט ודף פ' מבואר בכתבי שכתבתי בתוס' בזה בד"ה ת"ש כל העריות שאמרו כו' ע"ש:
שם בתוס' בד"ה היה במזרח וכתב במערב כו' ושמא י"ל הא דנקט בגמרא היה במזרח סופר לאו דוקא כו' ר"ל דהא דהגמרא בגיטין מפרש במתניתין דקתני היה במזרח דהיינו ר"ל הסופר לאו דוקא דקפדינן אסופר כו' וק"ל:
שם בתוס' בא"ד וא"ת מצאו באשפה אמאי כשר לר"מ כו' ר"ל דבגיטין דף כ"ו ע"ב בפרק כל הגט קא פסק כן ר"נ אליביה ותמה רש"ל בח"ש בזה דודאי דשם איירי בגט שנמצא כתוב בלא עדים והעדים חותמין במקומן ובשעתו וא"כ מה יש לנו לחוש בסופר לחוד כדפירשו התוס' לעיל ותירץ רש"ל דודאי האי קושיא מקשין התוס' אפשטא דגמרא דקפדינן גם אסופר לחוד וכ"כ התוס' בהזורק דף פ' כפשטא דאף אסופר קפדינן ולא יפה עושים מה שנוהגים שהסופר כותב כתובה כו' עכ"ל ור"ל דהתוס' לא כתבו כאן תירוצם הנזכר דלאו דוקא סופר אלא בלשון שמא ולא החליטו דבריהם לתרץ כך לפי שכפי הנראה עדיף להם משמעות הגמרא וע"ז הקשו קושייתם ודו"ק וראיתי בתשובות בן לב ח"א דף ל"ט ע"ב שהקשה ג"כ קושיא זו בתוס' ומסיק שם דאין דרך להמלט מזאת הקושיא אלא כשנאמר דרך חדש ומפלפל בזה הדיבור והוא שהתוס' כתבו ושמא י"ל הא דנקט תלמודא כו' כנראה מדבריהם שהם מסופקים אם צריך לכתוב גם מקום הסופר ולכן הקשו הם לעצמם למה נסתפקו בדבר זה והלא הוא דבר ברור מההוא דמצאו באשפה דאין שום חשש בסופר גם הרא"ש בגיטין מביא ראיה ממנו דאין שום חשש בסופר אלא בעדים וא"כ לא היה לכתוב ושמא י"ל כאילו הוא בספק אלא היה לו לכתוב וי"ל דודאי מילתא ברירה ולית בה ספיקא ולכן תירצו דאיכא לדחויי ההוא ראיה דמצאו באשפה כדכתב ר"י ומש"ה כתבו לשון ושמא דלא ברירא להו מילתא עכ"ל:
שם בתוס' בא"ד וכן מוכח בפר"ח דגרס והאיכא שלום מלכות כו' משמע כו' מלשון כו' דגרס ר"ח דייקו התוס' דסבר דמסיפא פריך בפר"ח וק"ל:
שם בתוס' בד"ה ת"ש כל העריות שאמרו כו' ס"ד בכונס יבמתו כו' התוס' הוצרכו לתרץ כאן מה בא להקשות מאחר שכבר תירץ לו תירוץ זה ממש שמתרץ על קושייתו דודאי במקום אחר אין צריכין לתרץ דאיכא למימר דהמקשן הקשה מכל המשניות או מכל הברייתות בפעם אחד משא"כ הכא דבכל חדא וחדא נזכר שם אמורא אחר גם אין לתרץ דאותו אמורא לא ידע מקושיית אמורא שלפניו דהא כל המשניות הנזכרים כאן הם שנויים ביחד במתניתין דגיטין דף ע"ט ודף פ' וסידור בבות דמתניתין דלשם כך הוא מתחלה איתא כתב לשם מלכות כו' ואח"כ איתא שינה שמו כו' ואח"כ איתא כל עריות שאמרו כו' ואח"כ איתא הכונס את יבמתו כו' ואח"כ איתא כתב סופר גט כו' ובסופה דפירקין איתא כנסה בגט קרח כו' והנה א"כ קשיא להו להתוס' למה סידר הגמרא קושיית אביי דמכל עריות שאמרו אחר קושיית רב שימי בר אשי דמהכונס את יבמתו הא בבא דכל עריות שאמרו כו' איתא קודם בבא דהכונס את יבמתו גם אביי קדים טובא לרב שימי בר אשי אלא ודאי דסידר כך להורות לנו דבתרייתא לא מיתרצא בשינוייא קמייתא וכמ"ש התוס' אח"כ בד"ה ת"ש כנסה בגט קרח כו' ולכך כתבו התוס' ותירצו ס"ד דכונס יבמתו שייך כו' ודוק ונשאר לדקדק למה הקשה רב שימי בר אשי מבבא דהכונס את יבמתו כו' ולא פריך מכל עריות שאמרו כו' שכתוב במתניתין קודם ואם ידע תירוצו דאיבעיא לה לאמתוני כ"ש דלא מקשה מידי מבבא דהכונס את יבמתו וצריכין לתרץ דהוא הקשה ואמר דגם מסיפא דמתניתין יש לדקדק דלא אמרינן מה הוה לה למיעבד משום דדמי לעניינא דלעיל דכאן בהכונס את יבמתו היא עומדת בחזקת איסור ובמתניתין ג"כ היא עומדת בחזקת איסור אשת איש ודוק והא דלא סידר הסדרן קושיית רבא מן כתב סופר כו' וקושיית שינה שמו כו' וקושיא דכל העריות כו' אע"ג דשלש קושיות האחרונות מתורצין בתירוצא קמא דבבא קמייתא דכתב לשם מלכות כו' י"ל דהגמרא רוצה לסדר דברי האמוראים שהקשו קושיות אלו כפי סדרן זו אחר זו ומיהו דברי רב שימי הוצרך לסדר קודם דברי אביו אע"ג דהוא היה בנו של רב אשי השנוי לבסוף (מ"מ) משום להראות לנו דקושיית אביי קשה אף לפי תירוצא של קושייתו אבל אין לתרץ דנקט בבא דהכונס את יבמתו ובבא דכל העריות מתחלה הואיל והן שנויין ברישא דמתניתין דז"א דהא בבא דשינה שמו כו' איתא לפניהם השנוי כאן לבסוף ומיהו אפשר לתרץ הכי ונאמר מאחר שהוצרך להתחיל בשלש קושיות דלקמן בבבא דכתב סופר כו' וכמו שיבא ושני בבות הללו נישנות במשנה תחלה סדרן כן הסדרן וק"ל ואח"כ פריך הגמרא מבבא דכתב סופר כו' ואע"ג דבבא שינה שמו כו' איתא לפנינו ברישא משום דלא מיתרצא בתרייתא בשינוייא דקמייתא וכמ"ש התוס' אח"כ בזה ודוק וגם שם צריכין לתרץ למה הקשה רבא מבבא דכתב סופר ולא הקשה מבבא דשינה שמו כו' ואם ידע לתרץ דאיבעיא לה לאקרויי לגיטא נתרץ כן במכ"ש בבבא דכתב סופר כו' דהא אף כשתירץ כן בבבא דכתב סופר מקשה מבבא דשינה שמו וצ"ל דרבא בא להקשות דאפילו מזה נדקדק דלא אמרינן מה הוה לה למיעבד אע"ג דלא הוצרכה לדקדק כ"כ כמו בשינה שמו וכדתרצתי לעיל כו' ודוק בזה הארכתי לבאר כל סדרי הבבות דמתניתין שסידרן המסדר בגמרא לפום ריהטא שלא כסדרן ודוק:
שם בתוס' בד"ה ת"ש כתב סופר כו' ס"ד דהכא ל"ש כו' בכאן קשה בפשוטו למה לא הקשה מרישא דמתניתין (שינה שמו כו') כתב לשם מלכות כו' אלא ודאי דידע לחלק דה"ל לאקרויי לגיטא א"כ אמאי מקשה הכא עז"א דהכא לא שייך משום דס"ד דאיירי הכא אפילו אקריאת גיטא כו' ר"ל שהיא קראה לגיטה אחר כתיבה וק"ל:
שם בתוס' בד"ה ת"ש שינה שמו כו' גם כאן קשה בפשוטו דה"ל לאקשויי מרישא דמתניתין דקתני כתב לשם מלכות כו' אך דאף שנוכל לתרץ בשום תירוץ דלא היה יכול להקשות משם נשאר לדקדק על הסדרן למה סידר קושיית דבבא שינה שמו כו' אחר בבא דכתב סופר כו' השנוי לפניה לכך צריכין לומר דאף בתירוץ בבא דכתב סופר כו' אינו מתורץ בבא דשינה שמו כו' וק"ל:
שם בתו' בד"ה כנסה בגט כו' גם בכאן קשה להו להתוס' כפשוטו וכמשמעו למה לא הקשה מכל הבבות השנויות לפני בבא זו דזהו סופה דכל הבבות כולן ומסיק התוס' ואין הגמרא מביא המשניות כסדר השנויות במשנה כו' והיינו דברים שכתבתי בזה למעלה באורך ואף שכתבתי דמכח זה כתבו התוס' מה שכתבו למעלה חזרו התוס' לכותבו בכאן כדי לבאר דבריהם למה כתבו ופירשו כן ומ"ה מסקו כדפרישית וק"ל: