בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק יש מותרות · דף פד:
בגמ' אי הכי יש לו אח כשר נמי כשר לקהל ר"ל דודאי אפילו לכהונה כשר רק דבכשרותו לא בא לומר רק דהוא כשר לקהל ובא לאפוקי אחיו שמת דהיינו אפילו לקהל אינו כשר וזה שמסיק מכלל דהוא פסול לקהל בתמי' דא"כ איך תני במתניתין מותרות לבעליהן הלא יהיו אסורות לבעליהן אם איתא דאיירי בפסולי קהל אלא ודאי דהאי כשר היינו כהן ר"ל דכשר לכהונה ומדהא כשר איירי בכשרות לכהונה היא כשרה נמי איירי בכשרות לכהונה וממילא הוי סייעתא וק"ל:
שם בגמ' לא יקחו לא יקחו מלמד שהאשה כו' לעיל בדף ה' ע"א כתבו התוס' דדרשינן ליה דהיא ג"כ מוזהרת דקרי ביה לא יקחו לא תקח ר"ל דקרינן בלא יקחו היינו כאילו נכתב לא יקחו בשורק תחת היוד וקמץ תחת הקוף וממילא קאי האיסור אהאשה וכאילו נכתב לא תקח וק"ל:
שם ברש"י בד"ה דוקא אלמנה שנתחללה בביאתו כו' הא דלא פירשו רש"י כפשוטו דאלמנה דוקא דאז היא אסורה לו לכ"ג דאילו בתולה שריא ליה ובמתניתין תני בעניין זה אסורות לאלו ולאלו נ"ל לומר דאז לא הוי שייך לומר דתנא ברישא איידי דסיפא דאיך שייך למיתני גבי היתירא דרישא דקתני מותרות לבעליהן איידי דסיפא דקתני עניינא דאסורות לבעליהן לכך אמר דבסיפא הוצרך למיתני הכי משום אסורות ליבמיהן והיינו בעניינא דרישא ולכך שייך שפיר לומר בו איידי וזה דוקא דלא אמרינן איידי בעניינים שאינם שוין משום דיקשה דהוה ליה למיתני ברישא רבותא אבל בשלא נקט שום חידוש שייך לומר איידי ולכך פריך לעיל דלינקוט קידש ברישא איידי דמציעתא משום דנשא לא הוי שום חידוש ואדרבה בקידש הוי חידוש יותר משא"כ הכא דה"ל למינקט בתולה דהוי רבותא ודוק:
שם ברש"י בד"ה ההוא דחלל כו' מלינשא לפסולין לחללין כו' אבל הפסולין לבא בקהל בוודאי דמוזהרות כהנות עלייהו דלא גרעה מישראלית דהוזהרו מלינשא לפסולין ממש דכתיב בהו לא יבואו בקהל לך ודוק:
שם בתוס' בד"ה אי נסיב כי אורחייהו כו' דא"כ שתיהן מותרות לבעליהן וליבמיהן כו' זה הוא דלא כרש"י דכתב דשלישי אסור בשנייה וטעמו של רש"י דמאחר דאביו ואמו כבר גרים גרורים אין לו דין גר שלא לקרותו קהל דדוקא מי שנתגייר קרוי גר אבל התוס' אינן סוברים סברא זו כלל דכל דבאין מגרים קרויים גרים ולא קהל וכמבואר בדבריהם אח"כ וסוברים בפשיטות דשלישי מותר בשנייה וכדמסקו וכ"כ קצת מזה רש"ל בח"ש:
שם בתוס' בא"ד וא"ת אפילו אי ליתא לדרב דימי ליתני ישראל שנשא ב' נשים כו' אין להקשות דה"ל להתוס' להקשות את קושייתם במצרי שלישי שנשא ב' נשים ואז לא הוי צריך למימר וכי תימא דלא תני הכי לפי שנישואי מצרית הוי באיסור כו' דהא מצרי שלישי מותר ליקח מצרית שנייה לסברתם י"ל דכבר מבואר דבישראלים הולכין אחר הפגום ולכך הוי הבנים שנולדו ממצרי שלישי וישראלית דינם כגרים ולא היו קרויין קהל ולא היו אסורין במצרית שנייה כלל וכמו שמסקו התוס' לפני זה דבן הישראלית ממצרי שני לא חשיב קהל וה"ה נמי ממצרי שלישי וק"ל:
שם בתוס' בא"ד וכ"ת דלא תני הכי לפי שנישואי מצרית הוי באיסור ולא רצה למיתני הדינים בבנים שנולדו באיסור דבאיסור ודאי קמיירי דהא קתני אסורות לבעליהן ואסורות ליבמיהן אלא ודאי ר"ל שנולדו באיסור ועז"א הא קתני ממזר וחלל כו' והאי וכי תימא וכו' הוו מצי התוס' לאומרו גם בקשיא שהקשו לפני זה בהא דמקשו אמאי לא נקט דליהוי קאי אתרוייהו כו' והא דלא אמרו אותו התם משום הקושיא מתורצת יפה בתירוצו של התוס' ואף שהי' אפשר לתרוצי אותה הקושיא בתירוצא של וכי תימא כו' דהכא לא הי' מתרץ אותה בזה דתירוץ דלעיל עדיף משא"כ הכא דהתוס' אינן יודעין שום תירוץ אך שר"י תירץ אותה ואפשר שגם אותו התירוץ לא ניחא להו להתוס' כמו תירוצא של וכי תימא כו' אם הי' אפשר לתרוצי בזה ודוק:
שם בתוס' בא"ד דאם איתא לדרב דימי הי' לו לכוללה במשנתינו חידוש דינא דרב דימי דהולכין אחר האם במצרית וק"ל ומסיק אח"כ והא דלא קאמר שייר גרושה וזונה כו' ר"ל השתא א"ש דלא ר"ל דשייר מילתא דלית ביה חידוש כלל וכבר נשמע בכללא דאידך משא"כ בשמעתין בלא תירוצא דתוספות דנוכל לומר בפשיטות כל מילי חשיב שיורא אפילו מילתא דלית ביה חידושא כלל וק"ל:
שם בתוס' בא"ד ועוד דמתניתין מיירי בפלוגתא דקסבר דקידושין תופסין בחייבי לאוין ועיקר מילתא לעיל בהחולץ דף מ"ט ע"א: שם בתוס' בד"ה שייר פצוע דכא כו' ולא אמרינן במותר לה נאסרה כו' לשון זה הוא מבואר לעיל בפ"ק דף י"א ע"ב ור"ל בבעלה שמותר לה נאסרה בזה שנעשה פצוע דכא באסור לה ר"ל באחי בעלה שהיתה אסורה לו כל ימי חיי בעלה לא כ"ש שתאסר עליו במעשה זה שנעשה פצוע דכא עז"א דלא אמרינן הכי אלא כשנעשה באשה שום מעשה כו' וק"ל: