אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק חמישי ר' גמליאל

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק חמישי ר' גמליאל

פרק רביעי החולץ

דף נ.

ברש"י בד"ה ר"ג אומר סדר משנה זו כו' וטעם סידורו מבואר יפה בדברי הנ"י ע"ש:

שם ברש"י בד"ה אין גט אחר גט אינו אסור בקרובות שניי' ר"ל אם חלץ אח"כ לראשונה דאז השניי' לא תהי' זקוקה לו אבל ודאי כל זמן שלא חלץ לראשונה אז גם השניי' עדיין זקוקה לו ואסור בקרובותיה דוק:

שם ברש"י בד"ה או בעל כו' אלא איידי דתנא רישא חלץ ועשה מאמר כו' אע"ג דגם רישא לא צריכא כמ"ש התוס' מ"מ אינו דומה דגופא דמילתא ודאי הוי חידושא רבא ושייך למיתנייה רק דלא צריך משום דהוי כפל משום דמרישא נשמע ושונה אותו משום דרוצה לשנות כל הענינים משא"כ הך דסיפא דהוי בעצמו מילתא דפשיטא ולא שייך לשנות כלל אי לאו משום דתנא ליה אגב רישא דאיצטריך לכל הפחות לשנות משום כדי לשנות כל הענינים וק"ל:

שם בתו' בד"ה ולא חליצה אחר חליצה והיינו אפילו אחר חליצה פסולה היינו כדדייקו אח"כ התוס' להדיא בד"ה חלץ ועשה מאמר כו' וק"ל:

דף נ:

ברש"י בד"ה בסוף אחר מאמר כו' וחליצה גמורה הוא ואי הדר עביד מאמר כו' כתב כן דלא תיקשי הא ודאי דלא בעי יותר דהא נתן גט למאמרו וחליצה לזיקתו וקאי איבם אחד ויבמה אחת וא"כ מהיכי תיתי לומר דיש אחרי' כלום מה אפשר לומר שתצטרך עוד עז"א דהא דאמר אין אחרי' כלום היינו דאי הדר עביד מאמר כו' ואע"ג דהאי חליצה חליצה פסולה הוא דהא אם הי' רוצה לייבם אי אפשר לו לייבמה ובחליצה זאת לא נפטרה צרתה ואפ"ה אין המאמר חל אחריה להצריכה גט וק"ל:

ברש"י בד"ה אין אחריה כלום ונפקא בגט ובלא חליצה כו' כתב רש"ל בח"ש דאינו נכון אלא צריכה חליצה ואין אחריה כלום היינו דלא מהני מאמר אחריה וכן מפרש רש"י עצמו לקמן דף נ"א ע"ב ועיין במ"ש מהר"ש שם:

שם ברש"י בד"ה ומ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה מהני לאסור חברתה עליו כו' הא דכתב רש"י כן ולא כתב כדלעיל דמהני ליה להצריכה גט למאמרו אי בעי לאפוקה כמ"ש רש"י בעודו לעיל היינו משום דלא שייך להקשות מ"ט דמהני להצריכה גט משום דלמה לא ליהני הא ודאי עדיפא מפנוייה דעלמא דמהני בה קידושי כסף להצריכה גט כ"ש דשפיר דמהני ביבמה דהיא זקוקה לו מכבר לכך פירש דמקשי למה מהני כ"כ לאסור חברתה עליו דאף שנעשה בה מעשה הלא עיקר קניין מן התורה לא הוי ביבמה לומר שתיאסר חברתה אלא בביאה דוקא דנקרא בנין אשר לא יבנה את בית אחיו ודרשינן מיניה בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים וק"ל:

דף נא.

בגמרא והאי ביאה פסולה עדיפא ממאמר כו' זה קאי אדלעיל אטעמא דר"ג ובא לתרץ דלא תיקשי לדידי' ממנ"פ אי ביאה ממש כמאמר למה חל ביאה אחר מאמר ומאמר אחר ביאה הא ס"ל לר"ג דאין מאמר אחר מאמר ואי ס"ל דביאה עדיפא ממאמר למה אמר דיש מאמר אחר ביאה וגט הלא ביאה עדיפא ממאמר ומאמר אחר מאמר אינו חל מכ"ש דאינו חל אחר ביאה דעדיפא מינה ואי ס"ל לר"ג דביאה גרוע ממאמר למה אמר דיש ביאה אחר מאמר דמדאמר דיש גט אחר ביאה ומאמר ודאי משמע דביאה חל אחר מאמר וכמ"ש רש"י בזה ודוק:

שם ברש"י בד"ה והאי ביאה פסולה כו' כדקתני גט אחר ביאה ומאמר אלמא יש ביאה אחר מאמר ממתניתין הוי מצי למידק כמו שדייק אח"כ בעצמו דיש מאמר אחר ביאה וגט מהא דתנן והבעילה בזמן שהיא בתחילה כו' אבל באמצע יש אחריה כלום ואין לתרץ דרוצה למילף כן מדברי ר"ג עצמו בברייתא דא"כ גם לבסוף בהא דביאה אחר גט לא קניא לכוליה שיורא דגט הוי מצי לדקדק כן בפשיטות מהברייתא עצמה בהדיא דיש מאמר אחר ביאה וגט וצ"ע ואפשר לומר דממתניתין היה אפשר לדחות דהא דאמר הביאה באמצע איירי דוקא בגט וביאה ומאמר ולא מיירי במאמר וביאה וגט והא דלא מחלק בגופא דמתניתין משום דה"ק בביאה בתחילה לעולם אן אחריה כלום משא"כ בביאה באמצע אלא דזה דוחק וצ"ע:

שם בתו' בד"ה עדיפא ממאמר כי' ואתי לפרושי טעמא דלא תיקשי כו' התו' לא רצו לפרושי את הגמ' ע"ד שפירשתי דלישנא דגמ' דחוקא דלא מסיק שום טעמא למה פעם גריעא ופעם עדיפא ולכך כתבו דהגמ' לא בא אלא לפרש טעמא דגריעא ביאה ממאמר אע"ג דעדיפא ממאמר וזה דעדיפא ממאמר לא צריך שום טעם משום דמדינא עדיפא דביאה הוי דאורייתא ולכך אינו מפרש טעם דביאה עדיפא ולא מפרש רק טעמא דמאמר עדיפא וביאה גריעה מינה וזה דמסיק בגמ' דמאמר קני לכולי שיורא דגט וטעמא דביאה אינו קונה לכוליה שיורא דגט כמו המאמר לזה לא נתן שום טעם ואפשר שטעמו הי' פשוט בעיניהם ודוק:

שם בתוס' בא"ד ואילו ביאה אחר גט לא קניא לכוליה שיורא דגט דיש ביאה אחר ביאה פסולה ברש"י שלפנינו לא נמצא כך רק דייקא כמו שדייקא התוס' מהא דיש מאמר אחר ביאה פסולה וגט ודוק:

דף נא:

בגמ' ר"ש דתנן אמר להם ר"ש וכו' והא ביאת בן תשע כמאמר אינו סובר כרבנן דלדידהו יש מאמר אחר מאמר וממילא גם השניי' חל ופוסלה על הראשון ור"ש סובר דהראשון מותר לקיימה משום דאם אינו קונה אינו קונה כלל ומ"מ לא הוי ממש כר"ג דהוא סובר בפשיטות דאין מאמר השני חל כלל אבל לענין דינא דלא פסול על הראשון ס"ל כר"ג ולא כרבנן ודוק בזה:

שם ברש"י בד"ה אמר להם ר"ש כו' אפ"ה לא מיתסרא על בעלה כו' דברי רש"י תמוהין וכמו שהקשו גם התוס' עליו בזה ולקמן פרק האשה רבה דף צ"ו ע"ב כתב כמו שכתבו התוס' כאן דאיירי בביאת שוגג ע"ש:

שם ברש"י בד"ה והא ביאה פסולה כמאמר שוויוה רבנן כו' דלא נפקא מיניה בגט כו' מתרץ דלא תיקשה דהיכן מצינו דביאה פסולה הוי כמאמר עז"א דמצינו דביאה פסולה הוי דינא כמאמר לענין דלא נפקא מיניה בגט כו' ודין זה פשוט ליה לתלמודא דביאה פסולה לא מהני למיהוי כאשתו גמורה דביאה פסולה מיהא הויא ובזה הוי דינא כדין מאמר:

שם בתוס' בד"ה אי ביאת ראשון כו' דבעד אחד ודאי אינה נאסרת אלא בקינוי וסתירה ר"ל דאם לא היה כאן אלא עד אחד שנטמאה ודאי אינה נאסרת על בעלה זה אלא בקינוי וסתירה ומיהו בקינוי וסתירה נאסרת אפילו בלא עד על הטומאה כלל אבל בשיש שם שני עדים על הטומאה פשיטא דנאסרת אפילו בלא קינוי וסתירה כלל ודוק:

שם בתו' בא"ד א"נ בבא עליה בע"כ ר"ל וביאה בע"כ קונה ביבמה כמבואר בפ"ק דף ח' ע"ב ובפרק הבא על יבמתו דף נד ע"ב ואע"ג דמאמר בע"כ לא מהני ואנן קיי"ל דביאת בן תשע כמאמר שויוה רבנן עז"א ונאמר אע"ג דביאת כו' וק"ל:

שם בתוס' בד"ה בן עזאי אומר כו' ולהכי נקטיה אמתניתין כו' לפרושי דעלה קאי מתניתין דלא כבן עזאי ר"ל דעל עניין בבא זו דעשה מאמר בזו ומאמר בזו קאי והיינו בעניינא דב' יבמין ויבמה אחת ועשה אחד בה מאמר ואח"כ עשה בה אחיו ג"כ מאמר ואי לא הוי מציין האי עניינא דעשה מאמר בזו לא הוי ידעינן על איזה דבר קאי מתניתין דלא כבן עזאי וראיתי בגמרת האלוף מהר"ר שכנא ז"ל שהגיה בתוס' האי דאמר ולהכי נקטיה כו' עד דעלה קאי מתניתין דלא כבן עזאי לפני הא דכתב ור"י אומר דשפיר גורס איפכא כו' וממילא קאי האי ולהכי נקטיה כו' לפי פירש"י ומה שכתבתי הוא נכון בעיני:

שם בתוס' בד"ה ביאה פסולה כו' וא"כ מנלן דלא יהא כלום אחר מאמר ר"ל דדילמא דוקא ביאה פסולה קונה מאחר דמצינו בתורה דביאה קונה אבל מנלן דמאמר קונה דהא מאמר אינו דומה לביאה כלל כמבואר לדברי ר' נחמי' ואנן לא קאמרינן שום טעם דמאמר יהא קונה אלא משום דהוא דומה לביאה דמאמר לקנות וביאה לקנות ואע"ג דעכ"פ מאמר קונה לדברי ר' נחמי' ג"כ מ"מ לא יהא דומה בקנייתו לביאה ודוק:

שם בתוס' בא"ד דע"כ גם מאמר לר' נחמיה דאורייתא כו' והא דקאמר לטעמא דרב נחמי' דליכא למיגזר ביאה שאחר גט ומאמר אטו ביאה שאחר חליצה וביאה משום דחליצה וביאה דאורייתא מידע ידיע הא הוי מאמר ג"כ מדאורייתא צריכין לומר דגט ומאמר אינו מפורש בדאורייתא ביבמה משא"כ ביאה וחליצה דבפירוש איתא בתורהו מועיל בפשיטות יותר ודוק:

דף נב.

בגמ' אימא אף זו כמצותה לא שמגיה כך במתניתין דא"כ יהא רב הונא נגד המתניתין דהא קאמר דעיקר המצוה הוי במקדש ואח"כ בעיל ובמתניתין קאמר דזה הוי נמי כמצותו משמע דעיקר המצוה הוא בלא קידושין אלא ה"ק אי לאו ר"ה הוי אפשר לפרש המתניתין דר"ל אף זו כמצותו ובא ר"ה ומשמיענו דעיקר המצוה כך הוא ותפרש המשנה ג"כ הכי וק"ל:

שם בתוס' בד"ה אם בעל כו' ופריך והתניא לוקה כו' דקשיא להו להתוס' מאחר דזה פשיט דמדאורייתא קונה לחודא ממתניתין דקידושין וממתניתין דלעיל א"כ מאי פריך והתניא לוקה ה"ל לאקשויי כן אמתניתין דלעיל ואמתניתין דקידושין עז"א דהמקשן ידע שפיר דלוקה דוקא מדרבנן ולכך לא מצי להקשות אמתניתין דקידושין ואדלעיל והכא הכי פריך דס"ד דלוקה כו' וק"ל:

שם בתוס' בד"ה דמתפקר כו' שמא החמיר עליו משום שביזה את ר' יהודא עצמו שהרי ההוא גברא שביזה שליחו היה אומר דברי בזיון על רב יודא עצמו שהי' אומר מאן יהודא בר שוסקאל דקדים ליה כו' ע"ש בקידושין דף ע"ג ע"א ואין להקשות א"כ מאי ראיה אייתי מהתם שבכל שלוחא דרבנן יש ללקות דילמא בשלוחא דרבנן אין להלקות כלום והתם משום שביזה את רב יודא בעצמו י"ל דבהדיא קאמר התם ששאל ר' נחמן את רב יודא מ"ט שמתיה מר לההוא גברא והשיב לו ציער שלוחא דרבנן אבל מ"מ אין ראיה לשמתא לעולם דדילמא שאני התם דהחמיר עליו משום שביזה את רב יודא עצמו וק"ל:

שם בתוס' בד"ה דמקדש בביאה אר"ת דאפילו ביבמה דצריך ביאה כו' אע"ג דפשיטא הוא דאפילו ביבמה מנגדינן דהא בהדיא תני דלוקה מ"מ י"ל דמשמיענו דלא תימא דדוקא כשבועל אותה סתמא ואינו אומר כלום הוא דנגדינן ליה דהוי ביאת זנות אבל כשמפרש שמקדשה בביאה לא הוי מנגדינן קמ"ל ודייק כן מדמביא ראי' מדברי רב דמנגיד דמקדש בביאה ש"מ דגם הכא ביבמה איירי בעניין זה ודוק וקצת מזה כתוב בדברי רש"ל בח"ש ועיין בתוס' קידושין בדף י"ב ע"א בזה והתוס' לא באו לומר רק דאפילו ביבמה הוי פריצותא ויש להגיה פריצותא הוא ולמחוק הדלת:

שם בתוס' בד"ה לכשאכנסנה אגרשנה כו' תימא דפרק כל הגט דף כ"ו ע"ב אמרינן דאין גט וכו' אין זה קושיא שהקשה רש"י מהא דאמר איזה גט ישן כו' רק התוס' מקשו מפרק כל הגט דאמר בהדיא בעניינא דהכא דאינו גט ומה שמסקו ובקונטרס פירש דהכא נמי לא קאמר כו' אין זה ברש"י שלנו על קושיית התוס' ומ"מ מביאין שפיר שרש"י כתב כך מדדמיהו לגט ישן ודוק וע"ש בגיטין דף כ"ו ע"ב מ"ש התוס':

דף נב:

ברש"י בד"ה מאמר עלוי זיקה ואי כתב למאמרו ולא לזיקתו אסורה לו ומותרת לאחיו כו' בתוס' האריכו בזה ולפי האמת מוכרחין לומר דרש"י כתב כן לפי לישנא דאמר רבא הותרה אפילו היא והא דאסורה לדידי' משום דבו לא שייך לומר מאי דעבד שקל שהרי נתן גט על המאמר כדי לפוסלה עליו וכ"כ רש"ל בח"ש וזה דאסורה לו ומותרת לאחיו הוא ג"כ דעת הרמב"ם שכתב בפ"ב דיבום נתן גט למאמרו מה שעשה הרי בטלו והותרו ויראה לי שלא הותרה אלא לאחיו אבל זה שנתן הגט אסורה הוא לו עכ"ל וכתב המ"מ שדעתו כדעת רש"י שכתב בהדיא בהא דאמר הותרה אפילו היא דוקא לאחין אבל לא לדידי' עכ"ל ופסק כלישנא בתרא ולישנא דרמב"ם דייקא כדעתו של מהרש"ל בטעמא דאסירא לדידי' ודוק:

שם ברש"י בד"ה נתן גט למאמרו כו' אלא דמיחלפא בבעלת גט גמור כו' ר"ל לזיקה שיש להיבם על היבמה מקמי מאמר והיינו זיקה בלא מאמר וכשנותן גט לזיקה לבדו שהיא בלא מאמר בוודאי אסירא ליה וגזרינן הכא בנותן גט למאמרו וק"ל:

שם בתוס' בד"ה או דילמא האי לחודי' כו' והא דשרי רבא צרתה כו' ר"ל מאחר דהיא אסורה משום דמיחלפא בבעלת הגט ומטעם זה אסורה על כל האחין כבעלת הגט דעלמא א"כ למה הותרה צרתה הלא ודאי בבעלת הגט דזיקה גם צרתה אסירא בכולן קיימי עליה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה עז"א דצרתה דהותרה היינו משום דבאות משני בתים וכמבואר לעיל בגמ' והביאו רש"י בשמעתין וק"ל:

דף נג.

בגמ' רב אשי אמר דכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת ר"ל רבי ובר פלוגתתו חכמים אבל ודאי תנא דמתניתין דידן סובר דחליצה פסולה פוטרת ואין אחרי' כלום אך קשה לפי"ז דהוי תנא דידן דלא כמאן גם מנ"ל לרב אשי דרבי ותנא דידן יסברו שניהם דלא כמתניתין ובפרט דהי' יכול לומר דכ"ע סברי דפוטרת והכא לא איירי בחליצה פסולה אלא ביש תנאי בחליצה קמפלגי וצריכין לומר דודאי כ"ע סברי דפוטרת לעניין שמותרת לשוק וא"צ אחריה שום מעשה שפוטרת ממש ממנו ומ"מ לעניין זה אינה פוטרת לשלא יועיל אחריה קידושין לשם יבמות דבקל אמרינן דמהני קידושין לשם יבמות אחר חליצה ואפילו לרבי וכן מבואר באשיר"י בסוף פירקין ובתוס' כתובות דף ע"ד ע"ש:

שם בגמ' מי קתני חולץ חלץ קתני בדיעבד ר"ל והואיל דמתניתין איירי בדיעבד בא להשמיענו רבותא דאע"ג דהחליצה הוי חליצה מעולה דהא בזו לא אתעביד שום מעשה אפ"ה אינה מועילה והראשונה צריכה גט ומכ"ש דאם חלץ לראשונה אינו מועיל דהחליצה אינה כשירה כ"כ הואיל ואיתעביד בה מעשה כבר אבל אם הי' מדבר מתניתין דידן בלכתחילה בוודאי הי' קשה דהי' לו להשמיענו רבותא יותר והיינו דרשאין לחלוץ לבעלת מאמר ולפטור בו את צרתה והיינו מדקדקין דס"ל כדשמואל מדלא קתני הכי ודוק:

שם בתוס' בד"ה רבינא אמר דכ"ע כו' תימא לר"י דהנהו אמוראי אתי דלא כהלכתא כו' דהא גם רב אשי סובר דיש תנאי בחליצה משום דלדידי' סברי חכמים דיש תנאי בחליצה והלכתא כחכמים דקיי"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ודוק ובאשיר"י האריך ג"כ בעניין זה:

שם בתוס' בד"ה לימא מסייע ליה כו' עי"ל דה"ק לימא מסייע ליה לשמואל או תיהוי תיובתא דרב יוסף ר"ל דא"א לומר דהתנא דמתניתין יסבור כשניהם דאי ס"ל דהדדי קשיא מתניתין אבל ודאי אם נאמר דשמואל לא סבר לדרב יוסף ורב יוסף לא סבר לדשמואל לא קשיא כלל ולא מקשה בגמ' רק אם נאמר דאחד סבר לדאידך וק"ל:

סליק פרק רבן גמליאל

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה