בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק אחד עשר נושאין על האנוסה · דף צט:
בגמ' תנן כמ"ד אין חולקין תרומה כו' אין זה קושיא רק סיומא דמילתא הוא דלפי התירוץ הזה שנגיה חלק כאחד ממילא תנן במתניתין כמאן דאמר אין חולקין כו' וק"ל:
שם ברש"י בד"ה חלק אחד ס"ד חלק אחד משמע כו' צריכין לומר דגירסת רש"י בגמרא היה חלק אחד ס"ד אימא כו' וכמו שמציין רש"י אבל גירסת התוס' הוא כגירסא שלפנינו בגמרא חלק אחד פשיטא אימא וכו' וק"ל:
שם בתוס' בד"ה ואלו הן כו' וקטן היודע לישא את כפיו עולה עם הגדול כו' באו לתרץ לפי פירושם שבקטן ממש איירי בלולב הגזול וממילא דבקטן ממש היודע לישא את כפיו אז הוא נושא את כפיו מדתלה בו חילוק תרומה ובמגילה דף כ"ד ע"א קתני בהדיא דקטן אינו נושא את כפיו ע"ז תירצו דבלולב הגזול איירי שעולה עם הגדולים כו' ואח"כ מסקו ולישא בקביעות עד שיתמלא זקנו היינו משום דבחולין דף כ"ד ע"א קתני בהדיא דאינו נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו ע"ז אמרו דלישא בקביעות אינו רשאי עד שיתמלא זקנו אבל באקראי בעלמא נושא את כפיו אפילו ביחיד כשהביא רק שתי שערות וכל זה מבואר להדיא בתוס' במגילה דף כ"ד ע"א ע"ש וגם בסוכה דף מ"ג ע"א ע"ב דברו בזה התוס' ובחולין דף כ"ד ע"ב ובשניהם אינו מבואר כ"כ כמו במגילה ע"ש: