אור ברסלב
בית פנחס על יבמות פרק אחד עשר נושאין על האנוסה

בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ

פרק אחד עשר נושאין על האנוסה

פרק עשירי האשה רבה

שם בגמ' עריות שאר כתיב כו' רצה לומר בפרשה של עריות כתיב שאר ולישנא דשאר לא שייך אלא בנישואין וזה דכתיב שאר היינו בפסוק ערות אשה ובתה לא תגלה דסיים בה שארה הנה כו' ולכך קאי דוקא האי קרא בנישואין וק"ל:

שם בגמ' ורבנן אי הוה סמיך ליה כדקאמרת השתא דלא סמיך ליה כו' לא סמיך ליה דכתיב לא יקח איש את אשת אביו בנתיים והיינו דלא יקח איש את אשת אביו מפסיק בין פרשת אונס לפסוק לא יגלה רש"י ותוספות לעיל פ"ק דף ד' ע"א: שם בתוס' בד"ה נושאין על האנוסה איידי דתנא כו' נראה דקשיא להו דה"ל לשנות פרקי דהאשה זה אחר זה והיינו פרקי דהאשה דלקמן מאחר דהוכרח למיתני פרק האשה דלעיל וכמ"ש לעיל ר"פ האשה וק"ל:

שם בתוס' בד"ה עריות שאר כתיב בהו וא"ת כיון כו' האי קושיא אף על גב דאינו תלוי בתירוץ הזה שבגמרא דגם אגופא דברייתא הוי מצי להקשות מ"מ כיון דתירוץ קושיא זאת תלוי דוקא בתירוצא שבגמרא הקשו זאת כאן והוי כאילו אמרו ולפי תירוצא זאת שבגמרא אתי שפיר דלא תיקשה כיון דאיסור כו' ודוק ואף שיש לתלות הקושיא הזאת בתירוצא דגמרא מה שכתבתי נ"ל נכון:

דף צז:

ברש"י בד"ה והוליד ממנה בן וקא"ל כו' אנא ואמך אחי מן אב אחד היינו ר"ל אפילו מן האב משא"כ בתר הכי אנא ואביך אחי דאינו אלא מן האם משא"כ הא דהכא כמ"ש דהן אחי גם מן האב אבל ודאי דאנא ואמך אחי היינו מאב ומאם וק"ל:

שם ברש"י בד"ה אלא אי אמרת כו' אע"ג דכשתי אימהות דמו שרי לעלמא ולגבי יבמה לשוק לא איכפת לן כו' כל זה עניין אחד הוא ובאמת דלא הוי צריך לאסוקי את זה דלגבי יבמה לשוק לא איכפת לן כו' דהא אדרבה אין שום חידוש במה שהן ררתי אימהות אפ"ה הן מותרות לעלמא דהא היא נותר הן כשתי אימהות דא"כ אינן אחין כלל ופשיטא דשריין לעלמא אך האמת קאמר דלעניין יבמה לשוק לא איכפת לן אם בני אם אחת הן או לאו וק"ל:

שם בתוס' בד"ה אח הוא ברי הוא כל אילו המשלים לא כו' אלא לתשובת המינין התוס' מציינין במשל השני דאילו במשל הראשון בוודאי איצטריך להשמיענו דלא כר' יודא ומ"ש התוס' דזה נכתב לתשובת המינים היינו שידע להשיב למינים באם יבואו לשאול שאלות כאלה לחכמים דאילו לא נכתבו וישאלו כאלה ליהודים ולא ידעו להשיב עליהם אז יאמרו שהיהודים המה ככסילים שאינם יודעין להשיב בדברי חידות ורמזים כלל לכך נכתבו בגמרא וכן כתב רש"ל בח"ש וכתוב קצת בעניין אחר ע"ש:

שם בתוס' בד"ה והשני הורתו וכו' וליכא למימר דלישמעינן רבותא טפי כו' דהתם יכול להיות דשרי אבל כששניהם הורתן ולידתן שלא בקדושה אז ודאי דאסירי ופשיטא הוא דאז אינן דומין כלל לשתי אימהות אלא אפילו אם היה אחד מהן הורתו שלא בקדושה והשני היתה גם הורתו בקדושה אפ"ה אסירי דאע"ג דדומין קצת לשתי אימהות מאחר דהורתן לא היתה בשוה מ"מ הואיל ולידתן היתה בשניהם בשוה בקדושה דומין כאם אחד ואסירי וק"ל:

דף צח.

בגמרא דכתיב בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם כצ"ל ומזה דייק דרחמנא אפקריה לזרעיה וע"ז מציין רש"י כאן זרמתם זרע כו' וק"ל ומ"ש אח"כ ת"ש דאמר ר' יוסי כו' הוא קאי אדלעיל אדברי רב ששת דאסיר ואין להקשות כאן בעניין זה איך מקשה מתחלה ודייק דאסורים ועכשיו דייק דמותרים די"ל דהמקשן היה סובר דמתניתין דלעיל דמדוקדק דאסירי היינו דוקא בשהן מאם אחת וכאן דמדוקדק דשריא היינו בשהן מאם אחת ומאב אחד דמ"ש בברייתא אשת אחיו מאמו היינו דהוא אחיו גם מאמו לאפוקי מן האב לחודיה ולעיל דמקשה על רב אחא היינו לאיכא דאמרי דרב אחא שרי אפילו במן האם לחודיה ודוק:

שם בגמ' משום דקאמר הרי אשה ושבעה בניה ר"ל שהביא עדות וראיה דמילתא דעבידא לגלויי הוא ומ"ש רש"י ראיה של קודם לכן הביא אינו תלוי במה שהמעשה היה קודם לכן רק תלוי במה שהביא ראיה לדבריו ורש"י האמת קאמר דמשמעות הלשון משמע שאותו מעשה נעשה קודם לכן ודוק:

שם בגמ' אם קודם מעשה אמר שומעין לו עיין בכתבי לעיל בפרק הערל דף ע"ו ע"א במה שכתבתי בזה:

שם ברש"י בד"ה דהא שני אחים כו' ומסיפא יליף טעמא כו' ר"ל מהא דקאמר בסיפא דברייתא היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין כו' דאי דאי מרישא דאיירי בלידתן שלא בקדושה לא מצי יליף כו' ודוק:

שם בתוס' בד"ה על עיסקי נינוה תימא אמאי איצטריך למיכתב כו' הא דלא הקשה כן על לשון הברייתא גופא י"ל דאז היינו יכולין לתרץ דבא למעט שלא תפרש הפסוק הזה אשר דיבר ביד עבדו יונה בן אמיתי כפשוטו רק תפרשהו כמו שמפרש רב נחמן בר יצחק אבל לדברי רבינא קשיא וק"ל:

שם בתוס' בד"ה נשא אחותו מן האם כו' וריב"א פירש דלהכי נקט הורתו שלא בקדושה כו' התוס' באו לתרץ עוד תירוץ אחר למה נקט הכא לידתו בקדושה ולא נקט הכא לידתו שלא בקדושה ומביא דברי ריב"א שכתב לפי סוגייתו תירוץ על הא דנקט הורתו שלא בקדושה ולא נקט הורתו בקדושה ולפי אותו תירוץ יתורץ הא דלעיל דלהכי נקט לידתו בקדושה דלא שייך כ"כ שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה מאחר שלא ראה עצמו שעה אחת בגיות וכדלקמן בתוס' ואפ"ה אסור בה דגם בזה שייך שמא יאמרו מאחר דהורתו שלא בקדושה ומכ"ש אולי היתה שלא בקדושה גם לידתו דהיה אסור בה מטעם שמא יאמרו כו' ודוק ומסקו התוס' א"נ משום הכי נקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה כו' ור"ל דלעולם נאמר דטעם האיסור משום איחלופי כדלעיל והוצרך למינקט לידתו בקדושה דאילו היה גם לידתו שלא בקדושה אז היה מותר באחותו שנולדה אחריו בקדושה מאחר דדומין ממש לשתי אימהות וכדלעיל בתוס' בדף שלפני זה בד"ה והשני הורתו וכו' ובגמרא בברייתא דהכא רוצה לאשמעינן דאסור גם בנולדה אחריו בקדושה ולפי"ז נמי מתורץ דלא מצי למינקט הורתו ולידתו בקדושה דא"כ היה מותר באחותו שנולדה בגיות דאז לא שייך לדמותו לאם אחת רק דומה ממש לשתי אימהות וכדכתבתי ולכך הוצרך למינקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה מלבד טעמא דרישא שמפרש דאז לא היה שייך טעם שמא יאמרו כו' ודוק ורש"ל בח"ש כתב בהאי תירוצא דא"נ דרך אחר וטרח לפרשו בעניין אחר שיכוון לדעת התוס' שבסנהדרין פרק ד' מיתות דף נ"ג ע"ב ואני אומר בפשוטו דהתוס' שבכאן אינם מכוונים בתירוץ זה לתירוצם דהתם ובוודאי שתרוצם של שם עולה יפה אך שבכאן אינם מתרצים כן אך כמו שכתבתי את פירושי כנ"ל לפי משמעות הלשון ודלא כמ"ש רש"ל בח"ש:

שם בתוס' בא"ד דהא שמעינן לרבי מאיר דהכא כו' בסמוך לו מאביו כו' ר"ל ואם כן יקשה דברי ר' מאיר אהדדי דהכא לא אסר אחותו מן האב ובירושלמי וכמו כן בבראשית רבה כתבו בשמו דס"ל דגם באחותו מן האב אסור אלא ודאי דצריכין לחלק ולומר דהא דאוסר בירושלמי הינו בשגם לידתו שלא בקדושה והא דהכא בברייתא היינו בלידתו בקדושה וכמו שכתבו התוס' כבר וע"ז מסיק ומיהו נראה לר"י דבאמת הך ברייתא פליגא אירושלמי כו' ולא נחלק כמו שחילק הר"ר חיים דלעיל ודייק דהא בלא"ה פליגי אהדדי דהא משמע דכ"ע מוקי הכא כו' ואח"כ מסקו ודייקו דגם בלידתו בקדושה שייך שפיר שמא יאמרו כו' וא"כ אם נאמר דמן האב אסור מטעם שמא יאמרו היכא דהוי לידתו שלא בקדושה א"כ גם בלידתו בקדושה דשייך בה שמא יאמרו הוה אסור אלא ודאי דבקורבה דאב לא שייך בו שמא יאמרו כלל דיודעין שפיר דאין אבות לגוי דסתם גויה זונה היא ודוק:

דף צח:

בגמ' התם קאי והכי קאמר כו' ר"ל אהתם קאי ארישא ולא למאי דסמיך והכי קאמר הך דאמור רבנן יקיים כו' ור"ל דקאי אדלעיל וק"ל:

שם בתוס' בד"ה מותר באשת אחיו כו' ועוד דאשת אחיו בי אחיו לא שכיחא כו' ר"ל ומאחר דלא שכיחא בי אחיו לכך לא גזרינן דילמא אתי לאיחלופי בישראל וישראל יעשו כן גם כן דלא חיישינן להכי מאחר דליכא קירוב הדעת באשת אחיו לא חיישינן שישא אותה משא"כ באמה ובתה דשכיחי אהדדי וק"ל:

דף צט

בגמרא זה מוכר את אביו כו' אע"ג דהכל נותן לו במתנה וגם אביו בכלל כל נכסי הוא וא"כ למה יתן לאמו כתובתה מדמי מכירת אביו כבר כתבו התוס' דזה איירי במתנת ש"מ דאשה גובה ממנו את כתובתה ע"ש וק"ל:

שם ברש"י בד"ה יש חולץ לאחותו כו' הפוטרות צרותיהן ר"ל וממילא כ"ש שהן עצמן פטורות ואפילו הכי מצינו שחולץ לה מספק וק"ל:

שם ברש"י הכי גרסינן לאחותו מספק כו' לישנא אחרינא ובאו אחיהם שלא מאותה האם ונשאום אחיו של ראובן כו' רצה לומר כגון שיש כאן יעקב ואשתו לאה ויש כאן כלב ואשתו מחלה וליעקב יש לו בן מאשה אחרת ושמו ראובן ולכלב יש לו בן מאשה אחרת ושמו יחצאל ויש לו ליעקב בן מלאה ושמו שמעון ולכלב יש לו בן ממחלה ושמו חצרון ואח"כ ילדו מחלה ולאה שתי בנות במחבא ונתערבו והם נולדו מאנשים אחרים שנישאו שתיהן להם אחרי מות בעליהן והלך ראובן ויחצאל ונשאו לשתי הבנות שנתערבו ולהן מותרות ומתו ראובן ויחצאל וא"כ ממילא שמעון חולץ לאשת ראובן והיא אחותו מספק וק"ל:

שם בתוס' בד"ה כתב כל נכסיו כו' אבל מיתמי אפילו ר"מ מודה דלא מישתעבדו וכאן בגמרא לא הוי מיתמי דלא היה כאן רק מקבל מתנה הזה לבדו:

דף צט:

בגמ' תנן כמ"ד אין חולקין תרומה כו' אין זה קושיא רק סיומא דמילתא הוא דלפי התירוץ הזה שנגיה חלק כאחד ממילא תנן במתניתין כמאן דאמר אין חולקין כו' וק"ל:

שם ברש"י בד"ה חלק אחד ס"ד חלק אחד משמע כו' צריכין לומר דגירסת רש"י בגמרא היה חלק אחד ס"ד אימא כו' וכמו שמציין רש"י אבל גירסת התוס' הוא כגירסא שלפנינו בגמרא חלק אחד פשיטא אימא וכו' וק"ל:

שם בתוס' בד"ה ואלו הן כו' וקטן היודע לישא את כפיו עולה עם הגדול כו' באו לתרץ לפי פירושם שבקטן ממש איירי בלולב הגזול וממילא דבקטן ממש היודע לישא את כפיו אז הוא נושא את כפיו מדתלה בו חילוק תרומה ובמגילה דף כ"ד ע"א קתני בהדיא דקטן אינו נושא את כפיו ע"ז תירצו דבלולב הגזול איירי שעולה עם הגדולים כו' ואח"כ מסקו ולישא בקביעות עד שיתמלא זקנו היינו משום דבחולין דף כ"ד ע"א קתני בהדיא דאינו נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו ע"ז אמרו דלישא בקביעות אינו רשאי עד שיתמלא זקנו אבל באקראי בעלמא נושא את כפיו אפילו ביחיד כשהביא רק שתי שערות וכל זה מבואר להדיא בתוס' במגילה דף כ"ד ע"א ע"ש וגם בסוכה דף מ"ג ע"א ע"ב דברו בזה התוס' ובחולין דף כ"ד ע"ב ובשניהם אינו מבואר כ"כ כמו במגילה ע"ש:

דף ק.

ברש"י בד"ה מעשר עני אינו מתחלק כו' כדכתיב לגר ליתום ולאלמנה כו' דדייק מסיפא דקרא דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו א"כ ממילא מתחלק בעיר ומסיק אח"כ ועוד משום כו' כלומר ועוד נוכל לומר דאף בלא קרא מצינו למימר מילתא בטעמא שלא יתחלק בגורן אלא בבית משום דלא ליכספו עניים וק"ל:

שם ברש"י בד"ה ואל המזבח לא יעלו כו' וחכמים אומרים תעובר צורתן כו' ז"ל רש"ל פירוש לעשותו נותר ואז דינו בשריפה עכ"ל:

דף ק:

בגמ' היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם כו' הוצרך לומר שלא מאותה האם דאילו היו מאותה האם לא היו רשאין לייבם דילמא אינו אחיו מאביו רק אחיו מאמו ואסור בה וק"ל:

שם בתוס' בד"ה היו לו אחין כו' פירוש ומתו כולן כו' דא"ל שלא היה לו רק אח אחד מן הראשון ואח אחד מן השני דהא קתני היו לו אחים מן הראשון דהוא לשון רבים משמע שהיה לו יותר מאחד וק"ל ודייק דלא נשאר אלא הוא דאם היה כאן עוד אח אחד מן הראשון אז אותו אח היה צריך לחלוץ לה כדי שלא יהא יבמה לשוק וא"כ שוב לא היה רשאי האי ספק לייבמה מאחר שכבר חלצה דכיון שנדחית בחליצה קיימא עליו באיסור אשת אח וזה פשוט:

דף קא.

בתוס' בד"ה הכה את זה כו' ולא חש למיתני בעניין אחר כאן דר' יודא פליג כו', ר"ל דכאן לא שייך לאקשויי דה"ל למיתני בלשון המשמיענו הסברא הפשוטה במשמעות אבל כאן מאחר דר' יודא פליג בחדא ממילא ידעינן שפיר דבבת אחת עדיף מבזה אחר זה מדר' יודא מחייב בבת אחת ופוטר בזה אחר זה ודוק וכ"כ רש"ל בח"ש קצת מזה:

שם בתוס' בד"ה ואם היו שניהם כו' תימא אמאי לא פריך חלק אחד פשיטא ר"ל כדפריך לעיל בגמרא דף צ"ט ע"ב דכאן א"א לתרץ דפירושו חלק כאחד דהא בכאן אינו אלא אחד ולכך ה"ל לאקשויי כאן פשיטא ומיהו לרש"י דגרס לעיל חלק אחד ס"ד בכאן ל"ק כלל אותה קושיא אך שתוס' מקשין לפי גירסתם שגרסו לעיל חלק אחד פשיטא וכמ"ש לעיל וק"ל:

סליק פרק נושאין על האנוסה

תוכן העניינים

בית פנחס על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה