בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק אחד עשר נושאין על האנוסה · דף צח.
בגמרא דכתיב בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם כצ"ל ומזה דייק דרחמנא אפקריה לזרעיה וע"ז מציין רש"י כאן זרמתם זרע כו' וק"ל ומ"ש אח"כ ת"ש דאמר ר' יוסי כו' הוא קאי אדלעיל אדברי רב ששת דאסיר ואין להקשות כאן בעניין זה איך מקשה מתחלה ודייק דאסורים ועכשיו דייק דמותרים די"ל דהמקשן היה סובר דמתניתין דלעיל דמדוקדק דאסירי היינו דוקא בשהן מאם אחת וכאן דמדוקדק דשריא היינו בשהן מאם אחת ומאב אחד דמ"ש בברייתא אשת אחיו מאמו היינו דהוא אחיו גם מאמו לאפוקי מן האב לחודיה ולעיל דמקשה על רב אחא היינו לאיכא דאמרי דרב אחא שרי אפילו במן האם לחודיה ודוק:
שם בגמ' משום דקאמר הרי אשה ושבעה בניה ר"ל שהביא עדות וראיה דמילתא דעבידא לגלויי הוא ומ"ש רש"י ראיה של קודם לכן הביא אינו תלוי במה שהמעשה היה קודם לכן רק תלוי במה שהביא ראיה לדבריו ורש"י האמת קאמר דמשמעות הלשון משמע שאותו מעשה נעשה קודם לכן ודוק:
שם בגמ' אם קודם מעשה אמר שומעין לו עיין בכתבי לעיל בפרק הערל דף ע"ו ע"א במה שכתבתי בזה:
שם ברש"י בד"ה דהא שני אחים כו' ומסיפא יליף טעמא כו' ר"ל מהא דקאמר בסיפא דברייתא היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין כו' דאי דאי מרישא דאיירי בלידתן שלא בקדושה לא מצי יליף כו' ודוק:
שם בתוס' בד"ה על עיסקי נינוה תימא אמאי איצטריך למיכתב כו' הא דלא הקשה כן על לשון הברייתא גופא י"ל דאז היינו יכולין לתרץ דבא למעט שלא תפרש הפסוק הזה אשר דיבר ביד עבדו יונה בן אמיתי כפשוטו רק תפרשהו כמו שמפרש רב נחמן בר יצחק אבל לדברי רבינא קשיא וק"ל:
שם בתוס' בד"ה נשא אחותו מן האם כו' וריב"א פירש דלהכי נקט הורתו שלא בקדושה כו' התוס' באו לתרץ עוד תירוץ אחר למה נקט הכא לידתו בקדושה ולא נקט הכא לידתו שלא בקדושה ומביא דברי ריב"א שכתב לפי סוגייתו תירוץ על הא דנקט הורתו שלא בקדושה ולא נקט הורתו בקדושה ולפי אותו תירוץ יתורץ הא דלעיל דלהכי נקט לידתו בקדושה דלא שייך כ"כ שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה מאחר שלא ראה עצמו שעה אחת בגיות וכדלקמן בתוס' ואפ"ה אסור בה דגם בזה שייך שמא יאמרו מאחר דהורתו שלא בקדושה ומכ"ש אולי היתה שלא בקדושה גם לידתו דהיה אסור בה מטעם שמא יאמרו כו' ודוק ומסקו התוס' א"נ משום הכי נקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה כו' ור"ל דלעולם נאמר דטעם האיסור משום איחלופי כדלעיל והוצרך למינקט לידתו בקדושה דאילו היה גם לידתו שלא בקדושה אז היה מותר באחותו שנולדה אחריו בקדושה מאחר דדומין ממש לשתי אימהות וכדלעיל בתוס' בדף שלפני זה בד"ה והשני הורתו וכו' ובגמרא בברייתא דהכא רוצה לאשמעינן דאסור גם בנולדה אחריו בקדושה ולפי"ז נמי מתורץ דלא מצי למינקט הורתו ולידתו בקדושה דא"כ היה מותר באחותו שנולדה בגיות דאז לא שייך לדמותו לאם אחת רק דומה ממש לשתי אימהות וכדכתבתי ולכך הוצרך למינקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה מלבד טעמא דרישא שמפרש דאז לא היה שייך טעם שמא יאמרו כו' ודוק ורש"ל בח"ש כתב בהאי תירוצא דא"נ דרך אחר וטרח לפרשו בעניין אחר שיכוון לדעת התוס' שבסנהדרין פרק ד' מיתות דף נ"ג ע"ב ואני אומר בפשוטו דהתוס' שבכאן אינם מכוונים בתירוץ זה לתירוצם דהתם ובוודאי שתרוצם של שם עולה יפה אך שבכאן אינם מתרצים כן אך כמו שכתבתי את פירושי כנ"ל לפי משמעות הלשון ודלא כמ"ש רש"ל בח"ש:
שם בתוס' בא"ד דהא שמעינן לרבי מאיר דהכא כו' בסמוך לו מאביו כו' ר"ל ואם כן יקשה דברי ר' מאיר אהדדי דהכא לא אסר אחותו מן האב ובירושלמי וכמו כן בבראשית רבה כתבו בשמו דס"ל דגם באחותו מן האב אסור אלא ודאי דצריכין לחלק ולומר דהא דאוסר בירושלמי הינו בשגם לידתו שלא בקדושה והא דהכא בברייתא היינו בלידתו בקדושה וכמו שכתבו התוס' כבר וע"ז מסיק ומיהו נראה לר"י דבאמת הך ברייתא פליגא אירושלמי כו' ולא נחלק כמו שחילק הר"ר חיים דלעיל ודייק דהא בלא"ה פליגי אהדדי דהא משמע דכ"ע מוקי הכא כו' ואח"כ מסקו ודייקו דגם בלידתו בקדושה שייך שפיר שמא יאמרו כו' וא"כ אם נאמר דמן האב אסור מטעם שמא יאמרו היכא דהוי לידתו שלא בקדושה א"כ גם בלידתו בקדושה דשייך בה שמא יאמרו הוה אסור אלא ודאי דבקורבה דאב לא שייך בו שמא יאמרו כלל דיודעין שפיר דאין אבות לגוי דסתם גויה זונה היא ודוק: