אור ברסלב

בית מאיר על תמורה· רבי מאיר פוזנר

דף לד.

דף ל.

סוף המס' מקשה על תירוץ ר' אליעזר כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא אמר ליה ליבטול ברובא. והדבר תמוה מה המשך קושיא זו לתי' זה. הגם שכל הסוגיא משונה בלשון. מ"מ מה דאפשר לתקוני שפיר למיעבד. והנראה לענ"ד. דהא קשה מה הקושיא. הא נזיר הוי דבר שיש לו מתירין ע"י שאלה [וסתם נזיר משמע מהרמב"ם סוף ה' נדרים דמצוה לאתשולי עלי']. ודילמא איירי שהנזיר חי עדיין והוי השערות דשיל"מ ולכך לא בטל אפילו באלף מב"מ. אך איתא במס' שבועות דף כ"ז ע"ב אמר רבא נשבע על ככר ואכלה אם שייר כזית וכו' מיתיבי מי שנדר ב' נזירות וכו' בשלא גילח והתניא גילח אמר רב אשי וכו'. יצא לנו משם לרבא נזיר טהור אחרי התגלחו שוב ליתא בשאלה אף דהשערות עדיין בעינם. וא"כ לולא דמוקים להברייתא בנזיר טהור מנזיר טמא לק"מ דהא נזיר טמא אחר תגלחתו יש עדיין נדרו עליו לחזור ולמנות נזירות טהרה ושפיר שייך מגו דמהני שאלה על העתיד מהני נמי לשעבר והוי דשיל"מ. משא"כ עתה דמוקים לה בנזיר טהור אחרי תגלחתו. דשוב אי אפשר בשאלה שפיר מקשה דליבטל. [הגה"ה שוב עיינתי וראיתי שדברי הם טעות מעיקרא. כי מה דשם בשבועות לא מהני השערות לשויר. היינו משום דהא רוצה שתגלחת זו יהיה נחשב לנזירות השני. משא"כ בפשוט מה"ת לא יחשבו השערות דלא נימא בגינם מגו ודוק. וגם מה שכתבתי יצא לנו משם לרבא הוא ל"ד וה"ה לכל האמוראים אלא שגור' בדברים הם טעות וע"ש ודוק]. והנה טרחתי עצמי ליישב סוגית הגמ' הנ"ל. ובאמת מה שכתבתי הוא נכון כי מה שכתבתי בהגה"ה שהוא טעות ליתא. כי באמת מוכח שם בשבועות מדמתרץ בשלא גילח ור' אליעזר מוכח ברור דמשום איסור הנאה שעל השערות לא חשוב למגו דאתשיל כיון דעכ"פ כל איסורים שעליו כבר פקעו ומוכרח לבא לדר"א ואולם בדרך הפשוט ואמת יראה לי. דהנה איתא בנדרים נ"ט קונמות כיון דמצוה לאתשולי עלייהו הוי כדבר שיש לו מתירין ולא בטלו משא"כ תרומה דליכא מצוה לא חשיבו יש לו מתירין. והנה איתא בהרמב"ם סוף ה"ל נדרים () ונדר בנזיר כולם דרך עבודה לשם. ואע"פ שהן עבודה לא אמרו חכמים וכו'. ואם עבר ונדר מצוה להשאיל על נדרו כדי שלא יהא מכשול לפניו. וזה ניחא טרם שכילה נזירתו הוי המצוה להשאיל כדי שלא יהא מכשול לפניו. משא"כ בתר שכילה בטהרה וגילח פשיטא דעדיף מהקדש ואסור לו לאתשולי עלי'. ולהכי כי מוקים ליה מה דתני ידלק בנזיר טהור שגילח דשוב לא הוי מצוה לאתשולי ולא הוי דבר שיל"מ פריך וליבטל ברובא. משא"כ להתירוץ כאן בש"ק כאן בשער ותרווייהו בנזיר טמא שעדיין כל נזירו' טהרה לפניו פשיטא דהוי דשיל"מ ולא בטל וק"ל. ונכון מאוד הוא. ואל יקשה לך א"כ דהוי דבר שיש לו מתירין למה לי כמלא הסיט דזה בל"ז הניח הר"ש בתימא אף לפי המסקנא ל"ל תרווייהו כמלא הסיט וציפרתא וע"כ דס"ל דכמלא הסיט אינו פועל דליהוי דבר חשוב אלא גבי בגד של צמר. משא"כ בשער ושק. ולהכי מוכרח לשנויי בציפרתא וכמלא הסיט באמת לא קאי על שער נזיר ופטר חמור וממילא אף אי איירי בנזיר טמא ל"ק כיון דדבר שיל"מ הוא ל"ל כמלא הסיט. דבאמת לא עליה קאי. וסברת תירוצי על תמיהת הר"ש מצאתי ת"ל בהכ"מ כדי ליישב הרמב"ם. אלא שלא עלתה ארוכה על הרמב"ם אבל ליישב תמיהת הר"ש הוא ברור ופשוט:

סוף הספר

תוכן העניינים

בית מאיר על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה