בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר
הלכות תערובות · סימן קז
סעיף א
בש"ך סק"א בא"ד. אבל באמת אין זה הוכחה וכו' הוי לגבי אחרים מב"מ א"כ וכו'. נ"ב ולגבי טעם הבלוע כשיבשלם כולם יחד פשיטא שיהי' בין הכל ס' נגד הטמא כדהי' מעיקרא:
שם בא"ד. נסתפק אם דג טמא וטהור שוים בטעמם אם לאו ולענ"ד יש לפשוט מפי' רש"י חולין דף צ"ז כילכית באילפס דגים טמאים באילפס של בשר וקשה הא יותר שכיח להתערב דג טמא באילפס של דגים טהורים מבתוך אילפס של בשר ומה דחקו לפרש הכי (דא"ל משום דס"ל דהוי מב"מ בשמא דמה בכך הא ר' יוחנן ס"ל מב"מ בס' בע"ז] אי לאו משום דאמר ר' יוחנן ליטעמיה קפילא ואילו דג טמא וטהור ס"ל דא"א למיקם אטעמא וק"ל:
שם בס"ד. א"כ כ"ש ע"י בישול. נ"ב נשמע מיני' דע"י כבישה נמי דאורייתא. וכן פסק סי' פ"ג, ועיין במ"י כלל כ':
פר"ח סק"א בא"ד וכמ"ש המחבר לעיל בס' ק"א ס"ז ע"ש ומעתה וכו'. נ"ב ע"ש בדבריו בשם מהרא"י ולענ"ד להנ"ל דברי הר"ש עולים שפיר (לפירושו בעצמו גוף הנידון) ובל"ז למה שמסיים הת"ח כלל נ"א בתר שמביא דעת ר"ש כתב ולפ"ז בכל ענין שרי דלא מחזקינן איסורא דלמא נשאר לבסוף בלא ס' עכ"ל יראה לי דזה עיקר טעמו דהר"ש משום דמוקמינן הטהורים בחזקת היתר ולא נאסרו. אך כדי שיהא הדבר נוטה להיתר ולא יהיה הספק שקול ועפר"ח ריש סי' כ"ט לזה כתב דתלינן דאיסורא ברובא איתא ושפיר דנוטה יותר להתיר ומוקמינן אחזקה וק"ל: