אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות › סימן קג

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר

הלכות תערובות · סימן קג

סימן קב

סעיף א

הג"ה אם אינם פגומים בעצמם. נ"ב משמע דאם פגומים בעצמם לא חשיבי ובטילים וע"כ היינו דוקא ברי' כמו עכברא דדברא שהי' חשוב ונפגם אח"כ אבל דברים שפגומים מעיקרא כתולעת וכיוצא בו ומ"מ התורה אוסרתן שפיר חשיבי ולא בטלי כדמשמע מכל הפוסקים ודוכתי טובא. אח"ז כמה שנים מצאתי בתשו' פ"מ חלק ב' סי' ס"ז חקר אחר הגהה זאת ולענ"ד כוונתו כדכתבתי ע"ש ודוק שוב ראיתי שהפר"ח קדמני בפירוש זה אלא מה דמשמע מיני' דאיירי בנפסל מאכילת אדם אין מוכרח אלא כל שנסרח עד שטעמו לפגם שוב בטל החשיבות לענין התערובות אף דלאכלו בעינו באיסורו עומד מ"מ י"ל שם חשיבות ברי' אין עליו. אך מ"מ נראה שהדין עמו דכל זמן שראוי לאכילת אדם ולוקין עליו בפחות מכזית אף לענין התערובות בחשיבותו הוא ועיין בספר פרי מגדים:

סעיף ב

בש"ך סק"ב ונ"ל ראי' ממה דקיי"ל דאין בגידין בנ"ט. נ"ב כאן צ"ל מה דבתר הכי וכדלעיל סי' ס"ט ומ"ש ואפ"ה קיי"ל דגופו וכו' הוא בסי' ק' סעי' ב':

פר"ח סק"ב אלא שגם החכם וכו' ונדחק הרבה ליישב זה נ"ב כונת המ"ך למה דנאמר ס"ס זה חומרא דהוחמו מים תוך מעל"ע דמחמת שנעשו נבילה אוסרים אף שמחמת עצמם בלא הטעם הבלוע בהם ידוע שאין במים טעם לא לשבח ולא לפגם והטעם הבלוע בהם הוא לפגם מפני שהוא אחר מעל"ע וע"ז לא משני מידי במה שכתב שטעם האיסור נרגש כי ידוע שמים אין טעמם נרגש בבלוע בלח בשום אופן:

בהג"ה י"א אע"ג וכו' עד סופה. עיין בט"ז ובספר אורח מישור כתב לתרץ ותורף תירוצו היינו משום דמבואר בת"ח כלל פ"ה דין ק"ג דבכלי אף אם נתבשל בו הדבר הפגום נאסר הכלי עכ"פ לכתחילה דקדירה שאב"י אסורה לכתחילה וא"כ הכא אם הכף קיבל טעם מאיסור המושבח א"כ בקדירה הוי טעם שני ואסור אבל ודאי אם נתבשל בו מאכל אח"כ שרי המאכל משא"כ אם הכף בלע טעם פגום הוי ב' נותני טעם קודם בואם אל הקדירה ושרי הקדירה לכתחילה והוכיח תירוצו מהאו"ה עצמו שכתב ואם חממו בהקדירה תבשיל שנתבשל בו השרץ הקדירה אסורה והקשה דהא הוי ג"כ נ"ט בר נ"ט השרץ לתבשיל והתבשיל בקדירה א"ו דעל הקדירה הוי טעם שני באיסור לכתחילה ע"ש שהאריך ולפ"ר אמת דבריו מוכרחים באו"ה. אך יותר קשה על הרמ"א שמשמע מדכתב מ"מ הקדירה אסורה ואם בשלו אח"כ בה תבשיל וכו' נאסר התבשיל השני שקאי על קדירה שנתבשל בה בתחילה תבשיל שהי' בתוכו דבר הפוגם. ולדבריו קשה מדוע יאסר התבשיל שנתבשל בהקדירה אח"כ ת"ל דהא כבר הי' בהקדירה טעם ב' בהיתר הדבר הפוגם בהתבשיל והתבשיל בהקדירה. ובע"כ דרמ"א לא איירי בגוונא דאו"ה אלא מיירי שנתבשל בדבר פוגם שגופו בתוכו דאזי טעם ראשון בקדירה ולכן התבשיל השני אסור ומ"מ קשה שלא איתמר בהרמ"א דבר והיפוכו דהי' לו לבאר דאם הדבר הפגום שרץ שנזרק מן התבשיל אז הקדירה אסורה לכתחילה והתבשיל שנתבשל בתוכו אח"כ שרי אף אם טעם האיסור הי' בו לשבח. וביותר קשה לי על האו"ה לפירוש הא"מ דאם נתבשל בקדירה תבשיל שהי' בו שרץ הקדירה אסורה לכתחילה בדמיון קדירה שאינה ב"י. וזה לע"ד לא דמי דבשלמא התם גזרינן שאב"י אטו ב"י כיון שהבליעה היתה בשבח וגזרו חכמים איסור על הקדירה לאחר מעל"ע אטו תוך מעל"ע משא"כ הכא דהקדירה קיבלה טעם פגום זה דומה לתוחב כף חולבת שאב"י לתוך תבשיל של בשר דהקדירה שרי והכף אסור וביאר הב"י סי' צ"ד החילוק בין הכף לקדירה אף שבשניהם אינו אלא טעם חלב, פגום דהיינו משום שהכף כשבלעה בשבחו בלע משא"כ הקדירה שבפגם בלע ור"ל דעל הכף שייך לגזור כנ"ל משא"כ בהקדירה. וא"כ ה"ה הכא מה שייך ליגזר על הקדירה לכתחילה כיון שבפגם בלע. ועיין ע"ז דף ע"ו בתוס' ד"ה מכאן] בשלמא אם הקדירה קיבלה טעם פגום מן האיסור עצמו באופן שבאם יבשלו אח"כ בהקדירה דבר שהאיסור משביחו יאסר התבשיל שפיר יש למגזר שלא לבשל בהקדירה אפילו דבר שהאיסור פגמו אטו שיבשל בו מה שמשביחו משא"כ כשקיבל הקדירה טעם מן התבשיל שהי' בו שרץ ולא נמחה גופו באופן שאף שיבשלו בו דבר שהאיסור משביחו יהא התבשיל מותר א"כ למה יהא אסור לבשל בהקדירה לכתחלה עכ"פ דבר שהאיסור פגמו הא הוי ממש כקדירה שקיבל טעם מן הכף אב"י דשרי לבשל בו לכתחילה אף דיש בו טעם פגום של איסור והיינו משום דא"א לבא לידי איסור וה"נ א"א דהא אף אם יבשלו תוכו דבר שהאיסור משביחו לא יאסר מדהוי נ"ט בר נ"ט לדבריו וצ"ע. ואולם דע שגוף הדין שהמציא האו"ה מטעם דהוי כדבר שתחילתו פגום ולבסוף השביח. בעניותי אינו מקובל בדעתי ודאי אילו הי' אפשר במציאות למשל תבשיל שקיבל טעם מאיסור שפגמו לכשיבא טעם זה שבתבשיל ראשון להתפרד ממנו אחר שיבא תבשיל ראשון זה לתבשיל אחר ויתן טעמו לחוד בתבשיל האחר שבו הוא לשבח שפיר הי' בדמיון שבש"ך. אבל באמת הא זה מן הנמנע. נמצא טעם שבמאכל ראשון הא פגמו ושרי ומן תערובות טעם זה בלע הקדירה וא"א בשום אופן שיפליט קדירה זו במאכל אחר אלא תערובות טעמו שבלע מן המאכל שנתבשל בו שהוא בתערובות טעם איסור הפוגמו והרי כל תערובות טעם זה משרי שרי ואיך יאסר מה שנתבשל בתוכו ומה בכך שטעם האיסור משביח להמאכל שני הא א"א להיות נפרד לבד ותמיד טעמו הולך עם התערובות טעם שנפגם ממנו וכל טעם תערובות זה שרי באכילה ולכשיבא טעם תערובות זה למאכל אחר יאסר אתמהה:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה