אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה › סימן סה

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר

הלכות שחיטה · סימן סה

סימן סד

סעיף א

ובצוואר. אין זה הוורידין שכבר הוזכר דיניהם בסי' כ"ב ובהו לא מהני חיתוך זולת בשעת שחיטה ועיין בדרישה סי' ס"ז סוף סעיף ז'. אלא הן המזרקי שבגמרא והזכירם הטור, בפני עצמם בהלכות מנקר שמעתיק שכתב עליהם לנקרם. וכתב עליו הב"י ודברי המחבר הזה בשלא הפריש הראש מן הגוף הוא דאל"כ לא הי' צריך להוציא שום חוטין כלל משם דכיון שהפריש הראש מהגוף כבר כל החוטין ששם נחתכו ושוב א"צ להסירם. ומזה תראה דדברי ההג"ה סעיף ב' ואם לא נטלן וכו' עיקרה לא קאי כלל על החוטין שבצוואר שבש"ע סעיף הנ"ל. כי הוא ממש משנה שא"צ לדידן דתמיד מפרישין הראש. ועיין ש"ך סק"ד שכתב בספרי הוכחתי וכו' וביארתי שם שפי' כן דברי הרא"ש. ואנכי עיינתי בספרו ותמוה לי פירושו זה ל"מ שהפירוש בהרא"ש הוא דחוק ורחוק מצד הלשון ומצד הסברא. אלא אף גם מ"ש שהוכיח דר"י פי' הכי להרא"ש לדעתי מוכח מהר"י איפכא. שהרי ז"ל כל חוט שאסור משום דם וכן מזרקי דם הצוואר לקדירה צריך חתיכה ומליחה אם צלי מותר בלא חתיכה כלל והוכחת הש"ך הוא נמי מכח קושי' זו גופא שקשה על הרא"ש שהרי תחלה ג"כ מסכים הר"י במה שחולק הרא"ש על ר"א ופוסק דהואיל ומנתחה לבהמה אבר אבר אפילו לא שחט הורידין א"צ חוטי צוואר שהם מזרקי הדם קריעה לבישול אלא כמו בשר אחר שאין חוט שאסור משום דם שצריך חתוכה זולת של יד ולחיים. ונמצא סותר עצמו בהמזרקי' ומיישבו כמו שמיישב הרא"ש. והוא תימה שהרי הר"י כולל יחד כל חוט שאסור משום דם דהיינו דידא ודלועא עם המזרקי' שכתב וכן המזרקי' ואיך אפשר לחלק ביניהם דהחוטין יהיו אוסרים והמזרקים לא. תו כתב וכן נראה מדברי ש"ד סי' ל"ד וז"ל הש"ד שמביא בעצמו נמי שם ואם לא נטלו גידי הצוואר כמו שרגילין בדיעבד שרי דהא נחתכו הורידין בשעת שחיטה. והרי ע"כ קאי על עוף שלם מדנתן הטעם שהרי נחתכו הורידין בשעת שחיטה וזה אינו אלא בעוף דמסתמא נשחטו כדאיתא בהג"ה בסי' כב ומה ענינו לבהמה דמנתחה אבר אבר. תו כתב וכ"כ הטור בסי' כ"ב וכו'. והוא תימה שם כתב הטור דמותרים לבשל אפילו לכתחילה. ובספרו כתב וכן משמע מהטור ומעתיק לשון הטור ומסיים א"כ בגידי צוואר כשמנתחה אבר אבר מותר לבשלה אלא דלכתחלה צריך להסירם. וזה יותר תמוה. לכן לענ"ד העיקר בפי' הרא"ש כדכתב בעצמו תחלת דבריו בספרו ודוחק גדול לומר דהתם מיירי כשאינו חותכו אבר אבר כנלענ"ד העיקר. ומ"ש שהוא דוחק א"י למה הא בל"ז כתב הב"י על דברי המנקר שכתב שצריך להסירם כנ"ל דע"כ איירי בשלא הפריש הראש וכו'. וכן ההכרח לפרש הש"ס מה דנאמר בהמזרקי חתכה ומלחה היינו אך לאפוקי שאם הראש מחובר בהצוואר דאל"ה כבר הם חתוכים ומה שוב הדוחק דלא איירי אלא מכולה שלימה ולא מנתחה אבר אבר. ומ"ש ועוד דא"כ לא מהני חתוכת ורידין אלא בשעת שחיטה. זה לק"מ דבאמת הנהו המזרקים לאו היינו הורידין כנ"ל. ומיירי בפ' ג"ה כשנשחטו הורידין בשעת שחיטה או שרוצה לנקרן ולהסירן כולן. ואך משיג על ר"א שכתב דבעי אעדוי הנהו מזרקי ואפילו בשנשחטו הורידין בשעת שחיטה ואפילו מנתחה אבר אבר ע"ז משיג דכיון שמנתחה אבר אבר ל"צ אלא הנהו דאסורי משום דמא. ובודאי המזרקים עם הורידין דין אחד להם להרא"ש. דכל שמנתחה אבר אבר לכתחלה שרי בכל אופן. והר"י נמי ע"כ הכי מתפרש חוטי שאסור משום דם (תמיד אפילו נחתך אבר אבר) וכן מזרקי דם הצוואר (היכא שמחובר הראש עם הצוואר והבהמה שלימה) לקדירה צריך חתיכה ומליחה. ר"ל כל מה שלקדירה צריך חתוכה ומליחה כל חד כדינו אם צלא מותר בלא חתוכה כלל. כנלענ"ד הפי' האמת ולדינא אין שום נ"מ לדידן שמסירים הראש כנ"ל ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה