אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה › סימן קפד

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר

הלכות נדה · סימן קפד

סימן קפג

סעיף ב

בש"ך ס"ק ז' ובסי' קצ"ו סק"ד כתב בסגנון אחד בחשבון השעות זמניות ואוסר לאשה אחר כ"ד שעות. ומשמע דביום ארוך אף שעדיין היום גדול ולענ"ד המעיין בראיותיו שמביא הכא מא"ח ובנקכ"ה שלו שם מבואר כונתו בא"ח. יראה להדיא היפוך דעתו ממש. דוק ותשכח. ע"כ לענ"ד אין צורך להחמיר כלל כמשמעות שלו. ואולם כעת שנדפסו ספרי אחרונים כבר הושג מפי כולם:

סעיף ה

בש"ך ס"ק ט"ו. ולפמ"ש לעיל. נ"ב אף דלעיל לא כתב אלא היכא שאין לה וסת קבוע ביום. כתב הכא הכי ע"פ דבריו בנקה"כ שמצד חומרא ראוי להחמיר ולומר בכל הנשים שאין להם וסתות גמורות ע"פ האגודה ע"ש,

סעיף ט

עבר הוסת ולא בדקה ולא הרגישה טהורה. כאן הקשה בספר כרו"פ על הריף ורמב"ם הסוברים דהכא מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה ובאין עליהן בלא שאלה ואפילו ישינות ואפילו עבר הוסת ולא עבר מאז שעור שתוכל לטבול. הא קשה קושי' תוס' מהפרישה סמוך לוסתה ואיהו מקשה נמי על הרמב"ם דמ"ש מאשה שאין לה וסת דפוסק הרמב"ם שאסורה עד שתבדוק ומביא נמי קושי' הכ"מ עלי' דהרמב"ם שפי' להרמב"ם דבשעת וסת אסורה ובעבור הוסת מותרת דמ"ש. ותירץ הכל בחד טעמא דסמוך לוסת ובשעת וסת חיישינן שמא מחמת חימוד תשמיש תראה משא"כ בעבור הוסת בלא תשמיש. אלא שהוקשה לו עדיין מן אשה שאין לה וסת דהא בעבור הוסת הלא תקנתה קלקלתלה ושם לא יוצדק לומר דאין לה וסת חיישינן שמא מחמת חימוד תשמיש ראתה סמוך לתשמיש ולזה צריכה בדיקה סמוך לתשמיש מחשש ראתה. דא"כ מה פעולת הבדיקה. ומכ"ש דתו יש למיחש שמא מחמת חימוד גוף התשמיש תראה תחתיו (ובספר ס"ט סי' קפ"ו רוצה לומר דהרמב"ם איירי באשה שאין לה וסת וגם אינה מרגשת ביציאת דם מן המקור ולהכי' ביש לה וסת שרי' מן הטעם דלא ארגשה ובאין לה וסת אסורה מפני שאינה מרגשת, וזה אינו מתרי טעמי דאף דזה לשון הרמב"ם סוף הלכות אישות הנושא אשה שאין לה וסת קבוע אלא לא תרגיש עד שתרד דם הנדה. אין ר"ל שאינה מרגשת בפתיחת המקור אלא כדכתב פ"ח מה' א"ב שאינה מרגשת בוסת הגוף כמו פיהק ועיטוש אבל ודאי נדה דאורייתא היא ע"י הרגשת יציאת הנדה מהמקור כדמוכח פ"ק דנדה דאמרו ב"ש אשה מרגשת בעצמה אף דאיירי באשה שאין לה וסת. א"ו סתם אשה שאין לה וסת הרגשה יש לה. ותו אף לדעתו ישינה מאי א"ל דילמא באמת ארגשה). ותירץ דלכך באין לה וסת צריכה בדיקה לפני תשמיש לא דחוששין דילמא טמאה היא אלא הואיל ואין לה וסת הרי היא בספק דילמא תראה מחמת תשמיש וכו' ולכך בעי בדיקה לפני תשמיש דאל"כ עדיין א"א לאוסרה דאולי כבר ראתה ולכך הצריכה חז"ל בדיקה לפני תשמיש וכו' ע"ש. ולענ"ד נהי שכתב הרמב"ן ז"ל כדברים אלו בדעת הרי"ף פרק אלמנה נזונית והפרישה כתב כן לענין כתובה (ועיין בספר ס"ט סי' קפ"ז סק"ב) תמה אני איך אפשר לומר כדברים אלו שמצריכה הבדיקה לפני תשמיש לעולם וכתב עליה אסורה לשמש עד שתבדק והברור בעיני דלא אזיל כלל בשיטת פי' הרי"ף בדברי ר"ח ב"א אלא דלשיטתו אזיל דאחר תשמיש מצריך בדיקה לכל הנשים ולפני תשמיש אוסר עלי' התשמיש עד שתבדק וזה לעולם כמבואר לשונו בה' א"ב ובה' אישות ואפילו בתר דאתחזקה שאינה רואה מחמת תשמיש. ומה יענה תו בדבריו. לכן לענ"ד טעם הרמב"ם פשוט מה שהקשה הכ"מ על הרמב"ם בפ"ד מה' א"ב בלשון זה דהא כשבא בשעת עונתה אסור לבעול דאמרינן אורח בזמנו בא והיכי נימא כשבאים אחר ראייתה דשרי לבעול זה כבר המתיק הה"מ בצחות לשונו וכתב אלא אם בא ביום וסתה אסורה שמא תראה בשעת תשמיש ומן הטעם שאסרו לשמש סמוך לוסת אבל אם עברה עונת הוסת הרי היא בחזקת טהרה ור"ל דהבדל יש בין שמא תראה דלא מרעינן החזקה בחשש דלעתיד ודומה לשמא ימות או תזנה משא"כ בשעבר הוסת כיון דוסתות דרבנן ר"ל מדרבנן הוא החזקה דאורח בזמנו בא הא מדאורייתא אין זה חזקה וממילא היא בחזקת טהרה לא אמרו חכמים דבריהם לגרוע בה החזקה דאורייתא דאית לה ולחוש בשמא ראתה דהוי דומיא דשמא מת או זינתה. והאמת שלפ"ז יהא מוכרח דהרמב"ם קאי בשטת רבינו אלחנן שבתוס' קדושין ואוסר נמי להשיא קטנה שאביה במדה"י מחשש שמא יקדשנה אביה בשעת קדושין. משא"כ התוס' שהקשו קושי' זו אזלו בשיטת ר"ת דלשם שחושבין אף זה ברעות חזקה כמו שמא מת. ועיין בסוף ספרי צ"ה ודוק. ומה שהקשה תו הכרו"פ דמ"ש אם עברה הוסת מאשה שאין לה וסת זה בפשוט לק"מ כיון דעיקר טעם היתר הרמב"ם היינו מכח החזקה דטהרה דידה שיש לה מן התורה אף אחר שעבר הוסת. אין זה אלא באשה שיש לה וסת שהי' לה שעה מבוררת לטהרתה דהיינו קודם הגיע שעת הוסת שהיתה בחזקת טהורה ובודאי אינה רואה ושוב אף בהגיע שעת הוסת דמ"מ אף ד"ת שוב אינה בחזקת ודאי אינה רואה ואף לא בחזקת רואה מ"מ חזקת טהרה ברורה יש לה משא"כ אין לה וסת כבר אמרו ב"ה ריש המסכת כיון דמגופה חזי' ועלולה לראות כל שעה לא מוקמינן אותה אחזקה ואצריכוה רבנן בדיקה לפני תשמיש דעל שעה מועטת כזו אף לה יש חזקה ומותרת לשמש על סמך חזקה זו דומיא דמצינן כה"ג דעת חכמים בנמצא מת בין ראוהו חי מבערב דמוקמינן על חזקת חי במזמן קצר ולא בלא ראוהו חי מבערב אף דבודאי נמי חי הי' מפני שחזקה זו עשוי' להשתנות לא אזלו אבתרה ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה