אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה הלכות מקואות › סימן רא קונטרס א

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר

הלכות מקואות · סימן רא קונטרס א

סימן רא

בב"י ד"ה מקוה ומעיין הנ"ל. מביא בשם הר"ש פי' למתני' דנדל בלא מים. נראה מפירושו שם למתני' ומהבאת התוספתא על המתני' דר"ל דמעין העומד בתחלתה ואח"כ ע"י חפירת בני אדם נעשית זוחלין אינה מטהרת בזוחלין אף במקום שהי' המעיין עומד מתחילתה כיון שעיקרה של המעין לא היתה זוחלין וגם מעין המושך אינה מטהרת בזוחלין מה שנעשה אח"כ ע"י חפירת בני אדם. וקשיא לי לדבריו פי' מתני' שלפני זה העבירו על גבי בריכה והפסיקו ה"ה כמקוה דנשמע הא קודם שהפסיקו ה"ה כמעין ות"ל דהא הוי כעושה בריכה במקום שלא הי' מהלך בתחילה שאינו מטהר בזוחלין אטו משום שהי' בבריכה מי גשמים טפי עדיף. והי' נראה לי לדחוק דאה"נ קודם שהפסיקו נמי לא הי' מטהר בזוחלין אלא באשבורן רק שלענין זה הי' דינו כמעין לטהר בכ"ש משא"כ לאחר שהפסיקו ה"ה כמקוה לכל דבר. וזה נראה מרומז בלשון הר"ש שכתב והפסיקו ה"ה כמקוה ואין מטהר בכ"ש דמשמע הא קודם שהפסיקו הי' מטהר בכ"ש. אבל בזוחלין ודאי לא ובסיפא חזר והמשיכו נמי צ"ל מה שפי' התנא פסול לזבים וכו' דמשמע הא לשאר ענינים חזר דינו לדין מעין. היינו נמי רק לכ"ש ולא לזוחלין כיון דלא הוי מקום שהי' זוחל מתחילה וזה דוחק רב. אבל מוכרח לשיטת הר"ש שרוצה לפסוק כהתוספתא ופי' להתוספתא אף בריבה בלא מים כדי שלא יקשה עליו כנ"ל. ומהתימה מהב"י ד"ה מעין שהמשיך לבריכת מים שכתב ומשמע לי ע"פ דבריהם דהיינו הר"ש והרשב"א וכו' אף לענין טהרת זוחלין ולא שת לבו אליבא דהר"ש לכל הדברים וצ"ע:

סעיף ח

בין לאחר שיצאו. עיין ט"ז וש"ך בשם ב"ח כתבו . בפשיטות דאם ניקב בשוליים כשפופרת הנוד דמותר לטבול אף בתוכו. ולענ"ד המעיין בב"י יראה להדיא שדעתו אליבא דתשו' הרא"ש להחמיר אף בניקב כש"ה דלא לטבול תוך כלי ופירושו מוכרח בפי' התשובה. ולענ"ד אף מוכח הכי מפי' הר"ש על המתני' דפרק ה' דמקוואות משנה ב' שפי' על גבי כלים נקובים דאל"ה מ"ש משוקת ע"ש. ועלי' קאי נמי דברי ר' יוסי ובלבד שלא יטבול על גבי ספסל ופי' גזירה אטו טבילה בכלים ומדלא פי' בכמה איירי הנקב משמע אפילו היותר גדול וגם מדלא פי' שר' יוסי דוקא על גבי ספסל אוסר לטבול אבל תוך כלי מנוקב מודה דשרי משמע שסובר שר' יוסי חדא מנייהו נקיט וה"ה לכלי מנוקב דלא כדפי' הב"י אליבא דהרמב"ם בסי' קצ"ח א"כ מוכח מזה דהר"ש סובר אליבא דר' יוסי דהלכתא כותי' דאסור לטבול תוך כלי מנוקב ואפי' כש"ה. והד"מ בס"ק י"א כתב דאף לר"י וב"י אליבא דהרא"ש מ"מ, אם ניקב כמוציא רמון ודאי מהני לטבול בתוכו והראי' מים שעשה שלמה. ואפשר שאינה ראי' כ"כ כיון דהאיסור תוך כלי המנוקב כש"ה מחובר למעיין אינו אלא דרבנן אפשר במקדש לא גזרו וסתימת לשון הר"ש משמע דאין חילוק כלל ואפי' הנקב גדול כמה וק"ל:

סעיף י

מעין כו' יש לה דין מעין. הט"ז הרכיב לפרש מתני' דבריכה דוקא במעין המשוך ע"פ מתני' דנדל. ודבריו לענ"ד תמוהים שתנא דמתני' דבריכה מתחילה מסתם סתם ולא חילק כלל בין מעין המשוך לעומד ונימא דסמך על מתני' דבתר הכי. ולא עוד אלא שהטור והש"ע השמיטו כל דינא דמתני' דנדל ולא פירשו כלל החילוק בין מעין המושך לעומד ודינא דבריכה לא חילקו כלל ואיך אפשר כדבריו א"ו לענ"ד לא קרב זה אל זה דהלא הרמב"ם וראב"ד ור"ן שביארו מתני' דנדל בריבה ע"י מים שאובין שעי"ז יצא המעיין ממקום עמידתו שהי' קטן מהכיל ונעשה זוחלין ולכן אינו מטהר אלא באשבורן הואיל ועיקר המעיין הי' אשבורן וע"י המי גשמים הוא שנעשה זוחלין ומשמע מזה אבל אם הי' מעיין עומד ולא ריבה במים רק שחפר סביב הגומא עד שנעשה זוחלין פשיטא ע"פ פירושם דמטהרת בזוחלין כדמעיקרא. משא"כ לשיטת הר"ש וא"כ גבי מעיין שהמשיכו על הבריכה לשיטת רוה"פ מה בכך שהי' עומד אטו המי בריכה גרמו להיות זוחלין הא אדרבה שהמשיכו על מי המעיין לתוך הבריכה דהיינו שחפרו סביב המעיין עד שזוחלה למקום הבריכה נמצא פשיטא שהי' קודם שבא אל תוך הבריכה כבר מעיין המשוך ומה שייך לחלק בכאן בין מעיין משוך לעומד שתמיד מעיין המשוך הוא כיון דלשיטתם המשוך ע"י בני אדם נמי נקרא מעיין המשוך. ולשיטת הר"ש בלא זה אף אם מעיין המשוך מעיקרא הוא מ"מ אי אפשר לפרש דין דבריכה לענין טהרת זוחלין משום דלא מקום שהי' מהלך בתחילתו הוא וכנ"ל בב"י לכן לענ"ד שפיר עשו הרמב"ם וטור שסתמו לגבי בריכה ולא חילקו וגם המתני' שפיר דלא חילקה. אף להר"ש וכדכתיבנא לעיל ודוק:

סעיף יא

הג"ה ומ"מ כו' דלא עדיף מנהרות לדברי הפרישה הנ"ל אינו מדוקדק דודאי עדיף מנהרות אם המעיין עומד בפני עצמו והוי ממש כמי בריכה. וזה נכלל. בהט"ז ס"ק כ"ב:

סעיף כו

בב"י ד"ה היו בו מ' סאה ונפל לתוכו מים ונשתנו מראיו בחציו אפילו הטובל וכו' שם כתב ומהתוספתא גופה הוא מוכרח לפרש כן וכו' ע"ש. כנראה מדבריו שסובר שטעם הפיסול באותו מקום הוא משום שינוי מראה. ותימה הא מסיק לעיל מזה בשם הראב"ד ורשב"א שהמעיין אינו נפסל בשנוי מראה והכי פסק בש"ע. וריש הסימן מסיק נמי דהים דינו כמעיין לכל דבר. (אך עיין ב"ח על ההוא דינא ואפשר הב"י סובר כותי' בזה נמי. אמנם באמת אף התוספתא לא כתב אלא הי' בה מ' סאה ופי' הר"ש מכוונת נמצא אם מקצתה נשתנה מראה ממילא לא נשאר מ' סאה שלא נשתנה נשתנה וכך הם דברי הטור נמי ואין חולק בזה רק שדברי הב"י צ"ע) וא"כ קשה למה יפסול בשינוי מראה. אמנם מהר"ש פ"ד דמקואות למדתי שזאת התוספתא היא גופא דתוספתא שמביא הב"י מגמרא דמכות ושם הטעם משום דחיישינן שמא באותו מקום היין עומד צבור במקומו וכדכתבו תוס' שם במכות דמיירי ביין לבן אבל באדום חזינן אם משונה מראות המים. ובהתוספתא דמיירי ביין אדום ולכן שם לא עלתה לו טבילה מחשש הנ"ל. אבל במקום שלא נשתנה ודאי ליכא למיחש לזה אבל ודאי מקוה שנפסל בשינוי מראה אפשר להתוספתא אף אם יש מ' סאה שלא נשתנה נפסל כולו משום שינוי במקצתה אם נימא שהתוספתא חלוק על המתני' וכן צ"ל להרא"ש וטור שסתמו דלא כהמתני' אלא כהתוספתא וצ"ע:.

עוד שם מקשה על הרמב"ם וכתב וקשה שהרי כתב בפ"ד וכו'. וקשיא לי א"כ אף לפי' התוספות שכתבו שביין איירי ומשום חששא דטבילה ביין בעין נמי קשיא הרי תנן ג' לוגין מים ונפל לתוכו יין ומראהו כמראה היין ונפל למקוה לא פסלוהו. וכך פסק הטור ופסק נמי אבל שאר כל המשקין לא פסלו המקוה בג' לוגין ומשמע דמותר לטבול תיכף ונמי נימא שמא עומדים שאר המשקין צבור בעין. אמנם בכ"מ שם מחלק בין נפל לתוך המקוה ע"י שפיכה דלא חיישינן ואמרינן ודאי נתערב יפה יפה ובין נשבר חביות בתוך הים דחיישינן כיון שלא נשפך מלמעלה למטה שמא עומד בפני עצמו וממילא אף הנ"ל לק"מ וק"ל:

סעיף לו

ואם חקק בו עיין ש"ך כתב ודוחק לומר דמיירי שחקק הגומא סמוך למקוה בענין דליכא המשכה משמע מיני' שסובר שאף אם חקק בו לקבל לא מקרי כלי אלא אותו מקום. וזה אינו כדאיתא בהדיא בהש"ע נעשה כולה על ידו כלי וא"כ פשיטא דלק"מ דמיירי שהצינור ארוך עד תוך המקוה ובאים מן הצינור למקוה והוי שאובין שלא בהמשכה וק"ל:

שם בש"ך סק"פ הניח הרמ"א בצ"ע. וא"י כתב דברים אלו מבוארים בב"י ס"ס זה ומבואר שם דאם הכלים נקובים כשפופרת פשיטא דהוי חיבור. והמעיין שם יראה להדיא שמתרי טעמים השיג בשם התוס' חדא דאין ניצוק חיבור והיינו אפילו ניצוק ע"י שפופרת ועוד הא בעינן כשפופרת אשר ע"כ כתבו התוס' דההוא דינא דפרק כל הבשר לא נאמר רק לענין נ"י. ומה גם כיון שעכ"פ מוכח מהפוסקים שחולקים על האגור בשם המרדכי דבפרק כ"ה לא איירי אלא לנ"י מה"ת לומר בשום ענין ניצוק חיבור שלא כמתני' דטהרות דהא אף המרדכי אינו מחלק שהיכא שהמים עולים תמיד הוי ניצוק חיבור. אלא כדי ליישב התוספתא שלא מחלק בין טבילת ידים לטבילת כל הגוף. אמנם למסקנתנו שבניקב בכונס משקה עכ"פ מחולק נ"י מטבילת כל הגוף שבזה מודה הש"ך וע"כ פי' התוספתא כביאר הב"י וממילא ניצק נמי אינו חבור בשום צד כסתם מתני' וזה ברור. ומה שמביא הש"ך ראי' מסעיף נ"ב יותר תימה התם שלא ע"י ניצוק הוא אלא בשניהם שוים ע"פ אדמה בענין שהחיבור הוא על הארץ משא"כ ניצוק שהחיבור ע"פ האויר ודוק:

סעיף מ

בט"ז ס"ק מ"ז תוכן דבריו לחלק ולומר שאין המים שבדלי נחשבים שאובין משום חיבור המים שבכלי להמקוה ע"י ניצוק אף לפסק רמ"א שאין ניצוק חיבור ע"ש ודוק ועיין במרדכי שבב"י ס"ס זה וד"מ ס"ק ל' נראה מדבריהם להיפוך שאף שסובר המרדכי ניצוק חיבור לולא שסובר כלי שניקב בכונס משקה בטל לי' מתורת כלי לגמרי הי' נחשב המים שבתוכו שאובים והיו פוסלים המקוה ולא הי' מהני לזה ניצוק חיבור ע"ש ותמצא כדברי. ובאמת היינו כסברת הרא"ש דלמה שבתוך הכלי לא מהני חיבור למעיין או למקוה. ואף שהט"ז ביאר הטעם בשם הרא"ש בס"ק י"ד מטעם גזירה מה בכך ה"נ ההוא גזירה. אמנם מ"מ אפשר דבריו נכונים ליישב קושייתו כיון דבאמת מצד הכלי אינם שאובין שהרי ניקב. רק מצד שבאים מיד האדם יהיו חשובים שאובים ע"ז אפשר דמהני ניצוק שיהא מחובר ובשאוב כזה לא גזרינן מחובר אטו אינו מחובר דדוקא תוך כלי מצינן סברת הרא"ש ולא בנדון זה ובזה י"ל דל"ק עליו מהמרדכי דהמרדכי איירי משאוב דכלי ולזה לא מהני חיבור ע"פ סברת הרא"ש וצ"ע:

סעיף מא

המניח כלים תחת הצינור. לענ"ד צ"ל דמיירי אליבא דהרא"ש כשהי' ראוי לבא המים זולת הכלים דאל"ה אף בלא מקרי שאובין מ"מ הווייתן ע"י טהרה בעינן וכדלקמן סעיף מ"ח ופשוט הוא וק"ל:

סעיף מו

בש"ך ס"ק ק' ומיירי כאן וכו' דאל"כ אפילו לא ה' עליו שם כלי בתלוש אם הוא כלי המקבל טומאה פסול וכו' א"ו דהא בכלי המחובר לקרקע לא שייך הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה וכדלקמן סעיף מ"ח:

סעיף מח

בש"ך ס"ק ק"ד תי' קושי' המעדני מלך דמזחילה שאני ועוד י"ל ע"ש. ולענ"ד דבריו תמוהים דבשלמא אם דינא דסעיף מ"ח ודסעיף י"ד היו משני משניות ולא הי' קשה רק הסתירה שפיר לחלק בסברא משא"כ ששני הדינין ממשנ' אחת יוצאין רק זה ע"פ פי' הרמב"ם וזה ע"פ פי' הרא"ש ושפיר קשה מ"ש דבסעי' י"ד מבארינן מתני' דמקל בלא אדם הסומך ומשום זה פסק דאפי' במקבל טומאה דרבנן אין מזחילין והכא מפרש המתני' דמקל דמיירי באדם הסומכו ומשום דמקבל טומאה מדאורייתא הוא. הא ע"כ דבר המקבל טומאה דרבנן מותר לסמוך ושפיר קשה מ"ש. אף שהאמת שהרמב"ם שמפרש בסעיף י"ד ביאר בפי' דאפילו בטומאה דרבנן. והרא"ש שמפרש כדסעיף זה ביאר בפי' דוקא ע"י אדם מ"מ קשה על הש"ע כיון שרוצה לפסוק כחומרי שניהם הי' לו לפסוק אף הכא ע"פ פי' הרמב"ם בזה דדינא דמקל איירי אף בלא סמיכת אדם כיון דפסק לעיל נמי בזה כפי' הרמב"ם דאטו הפי' דהרא"ש במתני' דמקל מכריע דוקא שמיירי ע"י אדם הסומך דהא אף לפי' הרא"ש אפשר לפרש בזה כפי' הרמב"ם. וגם בפי' הרמב"ם אפשר לפרש בזה כהרא"ש שמיירי ע"י אדם הסומך למקל וכיון שזה לא שייך לזה קשה קושי' המע"מ. אמנם כי דייקינן לענ"ד הקושי' ליתא וכדחזינן שהרא"ש שהביא פי' הרמב"ם וקלסי' ולא השיגו אף במאי דפי' המתני' בלא סמיכת אדם והיינו משום דלפי' הרמב"ם דאיירי המתני' ממי מעיין שרוצה לעשות זוחלין נמצא דאפילו זב וזבה יורד וטובל מיירי כפשוטו ע"פ פי' הרמב"ם וממילא לא הוזכר כלל סמיכת אדם במתני' ומה"ת להעלותו במשמעות המתני' ולפרש דר"י אומר כל דבר המקבל טומאה היינו ע"י אדם הסומכו כיון שלא הוזכר מזה דבר וע"כ היינו כדפי' הרמב"ם דאפילו במקבל טומאה מדרבנן כמו מקל נמי אין מזחילין משא"כ לפי' הרא"ש דמיירי המתני' ממי גשמים שרוצה לעשות מקוה מהן וא"כ ע"כ אפילו זב וזבה לא איירי מטבילתן דהא זב מים חיים בעי אלא היינו אפילו זב וזבה מותרין לסמוך המקל נמצא מה"ת לומר דר"י פליג בפלוגתא רחוקה אלא דר"י אומר כל דבר המקבל טומאה היינו שאסור לסומכו אפילו אדם טהור כיון שמקבל טומאה ומשמע אבל בלא סמיכה שרי כיון שהמקל אינו מקבל טומאה דאורייתא נמצא דלפי' הרא"ש אין במשמעות המשנה כ"א ע"י סמיכה ולפי' הרמב"ם המשמעות איפכא. ושפיר פסק הב"י כחומרי דתרווייהו וכמשמעות דתרווייהו אליבא דכל אחד ודוק כי ברור הוא:

תו למה שכתבתי לעיל בש"ך ס"ק ק"ד קושייתו שמביא בשם המע"מ מדף ודקדק שאינו מקבל טומאה מן התורה אבל מדרבנן פשיטא לי' שמקבל טומאה. ובזה הקשה קושייתו וכבר הרגיש הב"ח בזה וכתב דדוקא טבלא כתב הטור שאין מביאין מים על ידו למקוה אפילו באין לו שפה כלל ומיירי ביחדו למלאכה משא"כ דף דמיירי בנסר דלא חזי למלאכה שאינו מקבל טומאה אפילו מדרבנן. אמנם בהגהות דרישה הקשה מצינור של עץ שקבעו בשל מתכת שמבואר סעיף זה נמי דשרי ומקשה הא הוי פשוטי כלי עץ וגם הט"ז ס"ק מ"ג הרגיש בזה. וזה באמת נראה קושי' הואיל שהרמב"ם בפ"ה דמקוואות בפירושו כתב וכבר ידעת שהמקל מקבל טומאה מדרבנן לפי שהוא פשוטי כלי עץ ושפיר סברי דלא גרע צינור ממקל. אמנם נפלאתי כי בפ"ד מהלכות כלים פסק הרמב"ם עצמו דכלי עץ הפשוט שעשוי לתשמיש אדם בלבד כמו הסולם אינו מקבל טומאה אפילו מדרבנן וה"ה מקל כדביאר נמי פרק זה הלכה ח' ט' עשאן לנוי אינו מקבל טומאה והיינו אפילו מדרבנן. ואם נאמר דהרמב"ם בפירושו איירי במקל שקבע בו מתכת כדי להכות בו זה אינו דלפי המשמעות מקל כזה מקבל טומאה ד"ת עבור המתכת. ולהמבואר בהלכות כלים צינור נמי אינו טמא אפילו מדרבנן כיון שאינו עשוי לתשמיש אלא לתשמיש כלים בשעת מלאכה כמנורה של עץ שבהרמב"ם הנ"ל שטהור הואיל ואינו משמש אלא הנר בשעת הדלקה וה"נ הצינור אינו משמש אלא המים בשעת העברתן. וגם עיין בתוס' שמביא המ"ל הלכה הנ"ל תמצא בדבריהם נמי שהצינור אינו טמא אפילו מדבריהם הכלל הש"ע שלא העתיק סעיף י"ד לשון הרמב"ם במקל אין עליו שום קושי' מדף וצינור כנ"ל. ודברי הרמב"ם גבי מקל צריכים לי עיון רב:

סעיף נה

ג' מקוואות וכו' ואותם שטבלו בהן לא נטהרו והיינו ע"פ המתני' המקוה כמו שהי' והטובלין כמו שהיו. וע"כ מיירי המתני' במקוואות שלא ע"י מעיין שלא הופסקו דאל"ה למה הטובלין כמו שהיו. לא יהא אלא כמעיין שהומשכו לתוכו מים שאובין שמבואר סעיף י"א שמטהרים ע"פ מתני' דסוף פ"א דמקוואות ע"ש ודוק. ומזה נשמר המהרי"ק בסי' קנ"ו שמביאו ב"י ד"ה מקוה שנסדק וכתב דמתני' זו איירי במעיין שהופסקו וצ"ל לדבריו אף דלשיטתו מי מעיון אף שהופסקו דינם כמעיין לטהר בזוחלין היינו רק לענין טהרת זוחלין אבל לשאר דברים דהיינו שלא יזיק להם מים שאובין ע"כ מודה דלא הוי כמעיין אם הופסקו וכמו שהרמב"ם נמי מחלק כעין זה דוקא ריבה בגומת המעיין] ומזה תפיסה על הש"ך ס"ק ל' שמשיג על המהרי"ק וכתב דאפשר דהמתני' מיירי במעיין שלא הופסק וזה א"א מכח סיפא כנ"ל ע"ש ודוק כי דבריו תמוהים כי בודאי שהמהרי"ק אינו חולק על רה"פ שהסכימו להלכה כסעיף מ' בסופו ודלא כההג"ה שם ע"ש. ויותר נפלאים דברי הש"ך שכתב תדע דודאי אף להמהרי"ק שמוקי לה בפסק המעיין מ"מ וכו' ע"ש. ולא זכר מה שבעצמו כתב ס"ק כ' ובס"ק קכ"ג דבמעיין שנתלש אף דדינו ליטהר בזוחלין מ"מ לא לכל הדברים דינו כמעיין ואינו מטהר בכ"ש. ומנ"ל דילמא אף להמהרי"ק אף שסובר דאף שנפסק מטהר בזוחלין מ"מ לא לכל מילי וכמי שאינו מטהר בכ"ש ה"ה נמי מים שאובין אין מצטרפין עמו. ולכן הטובלין כמו שהיו. משא"כ אם לא הופסק איך אפשר להיות הטובלין כמו שהיו וכנ"ל ועוד צ"ע דבריו שבס"ק ל' משיג על המהרי"ק שלא מוכח כדבריו ממתני' דג' מקוואות כיון דהמים הדרו לא מקרי זוחלין וכן אמת כדאיתא סעיף נ' בהג"הה ובעצמו ס"ק קכ"ג מסיק אליבא דהרא"ש דבמי מעיין איירי דאל"ה הא הוי זוחלין ומחלק כסברת מהרי"ק דאף שנתלש מן המעיין מטהר בזוחלין ומ"ש נפסק המעיין ומ"ש שנתלש מן המעיין ובאמת גם שם פי' הפריש' דלא הוי זוחלין כיון דמיירי באופן שחזרו למקוה וא"כ הרא"ש איירי במקוה ולא במעיין וזה ברור ואין צורך לדבריו אליבא דהרא"ש ודוק:

סעיף סב

טבלו בו שנים וכו'. תמוה לי מדוע השמיט דין הראב"ד שבב"י בשם התוספתא וז"ל כל זמן שרגליו של הראשון נוגעות במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו טהור ומסתברא דכה"ג אפילו מטומאה לטהרה וד"ה ואפילו לרבנן דלית להו גוד אחית משום דשאיבה דרבנן הוא ומש"ה אמרינן בי' גוד אחית וחשבינן לי' מקוה שלם עכ"ל וצ"ע ובהט"ז סק"מ כתב סברא זאת מדנפשי' וז"ל משא"כ כאן לענין שאוב דרבנן איכא למימר וכו'. והי' לו לתלות סברא זו באשלי רברבי ומה שהרכיב ניצוק חיבור לגוד אחית לא משמע הכי בתוס' חגיגה י"ט ע"ב ע"ש ודוק:

תמהתי שלא הוזכר בש"ע דין דתשו' הריב"ש שבב"י תוך ד"ה מקוה שיש בו מ' סאה מצומצם נדון מקוה שיש בו אמה על אמה ברום ג' אמות מכוונות מהו לטבול בו ותשובתו הוא חידוש שמחלק בין אם החצר שבתוכו המקוה משופע בענין שהמים היוצאים מהמקוה חוזרים לשם שפיר דמי ואם החצר ישר לא הוכשר לטבול בתוכה ע"ש דמשמע מדבריו דאם המים זוחלין נקרא קטפרס וכנראה מהב"י לעיל מזה ד"ה כתב המרדכי בשבועות בשם התוספתא משמע דקטפרס היינו אם משופע וא"כ אף אם החצר משופע מ"מ איך אפשר לצרף מה שחוץ לגומת המקוה בתוך החצר המשופע כיון דקטפרס אינו חיבור אם לא שנאמר דמיירי בענין שמשופע קצת ולא הרבה וכדכתב הב"י לחלק בד"ה כתב המרדכי הנ"ל. וההוא דינא דש"ע סעיף ס"ב פי' הריב"ש דמיירי שעכ"פ גומת המקוה מחזקת יותר ע"ש בב"י. אבל ההוא דינא דמצומצם לא נזכר כלל לפ"ר וזה תימה:

סעיף עג

בש"ך ס"ק קמ"ח לכתחילה אבל בדיעבד עלתה לה טבילה. נראה מדבריו בדיעבד אפילו באשה שרי' בטבילה זאת ומשמעות התוספתא לא משמע הכי אלא שאם לאחר טבילה זו עשה טהרות טהורות אבל לא אמרינן לי' שיעשה טהרות. (ועיין כתובות תוס' ד"ה והלך בא' מהן והוא דף כ"ז) ואמת שקצת קשה רישא לסיפא דבתחילה לא אמרינן לי' שיטבול דמשמע אבל אם טבל עלתה לו ולבסוף כתב ואם טבל ועשה דמשמע דוקא עשה דומיא דסיפא גבי ידים וצ"ע ועיין נמי בדין דשני שבילין שם שהוזכר נמי ועשה טהרות וגם סי' קי"א ודוק וגם בסי' ק"י בדינא דס"ד ולקולא. ואי"ה בלי נדר אשים עיוני על זה:

כל הנ"ל (לסימן קצ"ח) וסי' ר"א הועתק ממה שכתבתי בעודי בק"ק ליסא:

[א.ה. קונטרס ב, הוא החלק השייך לסימן קצח, והעברנוהו למקומו].

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה