בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר
הלכות מקואות · סימן רא
סעיף ב
בט"ז סק"ג לכאורה דקושי' מעיקרא ליתא דהא כתב הב"י בשם הראב"ד וכו' ע"ש. וא"י מה הועיל דהא הרמב"ם וטור וש"ע ע"כ מדלא חילקו וכתבו דבמקום שהי' מהלך בתחילתו מטהר בזוחלין ש"מ דלא סבר להו כהראב"ד ור"ן בזה ואליבייהו מוכרחים דברי התה"ד. וכה"ג לשיטת הר"ש שפי' מתני' דנדל בלא ריבה במים שאובין מיירי דאל"כ אינו מטהר כלל בזוחלין אליבי' נמי ההכרח לדברי תה"ד. ומה דמקשה הט"ז ממתני' דבריכה דהיינו סעיף ר"ל דהא שם נמי מקום הבריכה לא היו שם זוחלין מעיקרא ואמאי מטהרים אעפ"כ בזוחלין וה"ה נהרות אשר על כן בדה טעם לאיסור נהרות מלבו מה דלא משמע כלל מכל רבותינו רש"י ורמב"ם וראב"ד ור"ן. וא"י מה הועיל לדברי וש"ע שכתבו וכן אם רבו מי גשמים על מי נהר אינם מטהרים בזוחלין דמבואר דהיינו משום שמי הגשמים רבו על הזוחלין. וגבי בריכה סתם הש"ע דמשמע אף אם מי הבריכה רבו על מי המעיין דלא כש"ך שם אלא כהט"ז נמי מטהר הבריכה בזוחלין. ומה גם שטעמו וסברתו לא הבנתי כל עיקר. וקושייתו מבריכה א"י מדוע מיאן בסברת הפרישה שכתב ס"ק כ"א ד"ה יש לה כל דין מעיין. ויש לתת טעם מ"ש מטבילה בנהרות בעת הגשמים דפוסל ר"י הא גם שם נמשך המעיין עם מי הגשמים ולמה לא יהא למי הגשמים תורת מעיין (וגירסא זו עיקר דלא כש"ך ס"ק ל"א שגירסא משובשת בפרישה הטעתו) וע"ז מתורץ בטוב טעם דש"ה דמי המעיין הוא מעורב ואינו בעין גרע טפי ור"ל דבשלמא בבריכה שהמעיין עומד בפני עצמו ולא בטל כלל ממילא כשלא נפסק הקלוח הי' הבריכה מחובר למעיין ודינו כמעיין. משא"כ בנהר שהמעיין עצמו מעורב אזי כשלא ריבה לתוך גומת המעיין להרמב"ם ולהראב"ד ור"ן במקום שנתרחב אף דין המעיין חזר לדין הנוטפין:
בב"י ד"ה מקוה ומעיין יכול לשאוב כל מה שירצה ע"ש כל דבריו צ"ע הניח הקדמה להקשות וכתב משמע מתוך דברי הרמב"ם וכו' אבל אם ריבה במקום משך מי המעיין למטה אם רבו הנוטפין עליו נפסל מלטהר בזוחלין ואם רבו שאובין עליו נפסל מלטהר אף באשבורן. ועל הקדמה זאת מקשה דמ"ש ממקוה שיש בו מ' סאה דכל מים שאובין שבעולם לא פסל להו וה"ה במעיין. ומכח זה מיאן וכתב דלהרמב"ם אין חילוק כלל בין ריבה לתוך גומת המעיין לחוץ מגומה. ודבריו לפ"ר תמוהין דלפני זה השיג על הר"ן נמי מדסתם הרמב"ם דאין חילוק אליבי' בין מקום שנתרחב למקום שהי' מהלך בתחילתו. ובזה יפה דיבר כי המעיין בפי' משניות על מתני' דנדל יראה להדיא כדבריו שכתב בלשון זה ושפך מים שאובין בעיקר המעיין עד שנתחזקו אלו הגולות וגדלה המעיין נמי מטהרין בזוחלין וא"כ אי נימא נמי שלהרמב"ם אין חילוק בין תוך גומת המעיין לחוצה מה יענה לקושי' הראב"ד ור"ן על מימרא דשמואל מנהר וגם מדבריו שכתב אם רבו מי הגשמים על מי הנהר אינם מטהרים בזוחלין ואפילו בנהרות המושכין ומ"ש ממעיין המשוך כנדל א"ו כדברי הר"ן דדוקא בריבה לתוך גומת המעיין. וקושי' הב"י מעיקרא ליתא כי המעיין בלשון הפי' משניות ובפסקים יראה להדיא שדקדק בלשונו דוקא בהרישא מעין המושך ששם הדין לטהר אף בזוחלין כתב וריבה לתוך גומת המעיין למידק הא שלא בגומת המעיין אינן מטהר בזוחלין. אבל בסיפא במעין העומד לא חילק וכתב לתוך גומת המעיין הואיל ושם בלא זה אינו מטהר אלא באשבורן. ואם כדברי הב"י שכתב שמשמע מיני' דבריבה חוץ לגומא פסול שאובין אף באשבורן אף בסיפא הי' לו לאפלוגי. א"ו לא משמע כלל מדבריו הכי ואף הרמב"ם מודה דלגבי אשבורן אין חילוק ואפילו לגבי שאובין וכקושי' התה"ד הנ"ל ממקוה. רק לגבי לטהר בזוחלין הוצרך לחלק בכך מפני קושי' הר"ן כנ"ל והסברא לחלק בין פסול שאובין לפסול נוטפין בזוחלין כבר חילק התה"ד וק"ל:
בהגהות דרישה סעיף כ"ה. כתב שהטור סמך עצמו על דין נהרות ע"ש. וא"י מה הועיל דהא עכ"פ הי' צריך להשמיענו דבמעיין המשוך מטהר בזוחלין או אליבא דהראב"ד ור"ן במקום שהי' מהלך בתחילה ובנהרות כדכתב הראב"ד דוקא אם נפסקים או כדעת הרמב"ם אם ריבה בגומות המעיין ובנהרות משום דנתרבה שלא בגומת המעיין והיותר נראה שהטור סובר כשיטת הר"ש אעפ"כ הי' לו להביא עכ"פ מתני' דנדל ולפרשה בלא מים כהר"ש. עוד דזה תמוה שיהא נגד אביו. הכלל שצ"ע העלמו משנה שלימה ואחריו נמשך הש"ע. ואולי משום דלא שכיח: