בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר
הלכות מליחה · סימן פו
בש"ך ס"ק ט"ז כתב להוכיח דתוס' סברי הטעם דצריך ס"א משום ברי' כדעת הרמב"ם. ולענ"ד מוכח מתוס' איפכא בד"ה ביצה בס' כתבו וביצה וכו' וזה דוחק גדול דמאי חידוש בביצה שיש בו אפרוח פשיטא דאפרוח אוסר יותר מכדי קליפה דביצה. ובאמת לפ"ר ר"נ אשמעינן חידוש גדול לאפוקי מהמסקנא דביצה צריך ס"א בשלמא לטעם הש"ע מה"ת לומר דפליג ר"נ אלא דר"נ איירי בביצה שנשלק עם תבשיל דבזה כע"מ דא"צ ס"א אבל לטעם הרמב"ם אין חילוק בזה ופשיטא דפליג. וא"כ למה להתוס' להמציא חידוש יותר א"ו דלא סברי כהרמב"ם. ואין לומר דאף לטעם הרמב"ם לא פליג ואיירי בטרופות ז"א ועיין בד"ה בביצת אפרוח. ואולי י"ל שדחק להתוס' הלשון ואין ביצה מן המנין ודוק:
שם כתב דלא כהרשב"א וב"י אלא דהרמב"ם קורא לביצה בלא אפרוח ברי' כדעת הראב"ד. וזה ודאי ליתא שהרי הראב"ד מוכרח מכח זה לומר שדינו ליבטל מ"מ באלף ולא בכ"ש מכח מה דמוכח במס' ביצה דלר"מ דסובר את שדרכו לימנות ביצה בטילה וכאיתא בב"י סי' ק"י בשמו. ואילו הרמב"ם מסיים פ' ט"ז ה"ז אבל שאר דברים אע"פ שדרכן למנות הרי אלו עולין בשיעורן ומעולם לא זכר השיעור באלף לכן הברור כהרשב"א וב"י בהבנתם ודוק:
פר"ח סק"י משא"כ בסיפא כו' ולא איקבע איסורא. נ"ב ספק דשחיטה יש לו חזקת איסור בגופי'. אלא שי"ל הביצה אין לו חזקת איסור:
ס"ק י"ח וכתב המ"מ שאפרוח של ביצת עוף טמא שיש עליו עוף טהור שאסור. נ"ב ע"כ ההוא שישב עליו לאו דוקא אלא לתת קצת סבה להמקרה שנולד אפרוח טהור מביצה טמא על דרך המקרה שבגמרא חמורה שהולידה פרה. ותדע שהר"ן באמת תפס המקרה בלי סבה ובע"כ דהכי איירי דאילו באפרוח טמא וכי ס"ד דלישתרי מטעם כי מסרח א"כ עוף טמא דאסר רחמנא היכי משכחת לה. וא"כ א"י מה קאמר דזה פשוט ומבואר וכו' ולא קרב זה אל זה כלל. וא"כ בחנם דחק בהר"ן. והברור ופשוט שהר"ן באמת חולק ומתיר אפרוח טהור הנולד אף מן הטמא מטעם דכי מסרח וזה לכי מזדמן שלא כדרך הטבע והסוגיא דשילוח הקן אין ענין לזה ודוק: