אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה הלכות מליחה › סימן פא

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר

הלכות מליחה · סימן פא

סימן עט

סעיף א

אסור כבשרה. נ"ב וה"ה ביצת השרץ ועיין חולין דף ס"ד תוס' ד"ה שאם ריקמה ובח"ר שם וכן בר"ן שבס' חמש שיטות. וברמב"ם מבואר דעל כל אלו אין לוקין והוי כחצי שיעור:

סעיף ב

בש"ך סק"ט ולא אמרינן כיון שע"כ וכו' דש"ה דרוב בהמות כשרות ע"כ ר"ל דלמה דמסקו הפוסקים דחזקה אף שאינה מבוררת הוי חזקה מכח דאתיא מרובא שוב יש עדיפות לחזקה זו מבכתם יבש דשם אינו אלא חזקה לדון בה השעה המסופקת משא"כ הכא אף שע"י רוב לחוד א"א לבא למשרי החלב כיון שאנו רואים הבהמה זו היא ממיעוט הטריפות מ"מ לגבי השעה המסופקת עדיפה והוי כמו רובא וחזקה דיש לדון על שעה זו דעדיין היתה מן הרוב וגם מחמת החזקה דכמו שהיתה זה שנה ודאי בריאה ואף דלא היתה אז ברורה הרי ברורה נמי היתה ע"י הרוב כן נשארה כל שעה המסופקת והוי כמו רובא וחזקה. ועיין תשו' מ"ל מ"ש בנאבד וושט הפטומים. (ולפ"ר בלי עיון כל הצורך י"ל נמי דש"ה בסי' ק"ץ דעיקרו לענין הטהרות דלמפרע וי"ל משום דכל הטומאות כשעת מציאתן נגעו בו) ואולם כ"ז הוצרכתי לדחוק וליישב דעת הש"ך. אבל לענ"ד מעיקרא לק"מ כי מה שכתב הש"ך כדלקמן סי' ק"ץ באמת מה דאיתא שם בש"ע דין דנפיק מדין כתם יבש שבהסוגיא דהיינו סעיף מ"ו משם אין שום ראי' אלא כונתו למה דאיתא שם בב"י הסוגיא ור"ל שלא יוקשה ראיות התה"ב דף פ"ז והר"ן ריש חולין דז"ל תה"ב והר"ן אבל ודאי בטריפות סירכות או טריפות אחרים שא"א לתלות בשעת שחיטה בהא ודאי אסורה דהא א"א לומר בה העמידנה על חזקתה דהא ודאי נפקה לה מחזקתה וכיון דודאי יצאתה מחזקתה ואין אתה יכול לברר מתי ולא לתלות בזמן ידוע אוסרים אותה למפרע וכענין שאמרו בכתמים שהאשה טמאה משעת כיבוס דכיון דכתם זה יבש וע"כ לא ראתה עכשיו אלא מכבר לא אמרינן העמד אשה על חזקתה ולא נחזיקנה בטמאה למפרע אלא בכדי שיוכל הכתם להתיבש אלא אמרינן משעת כיבוס ראתה ע"כ לשון תרווייהו. ויש לתמוה הא במתני' דנדה דף נ"ו איתא ומטמא בין לח ובין יבש ולדבריהם לח מ"ט דטמאה למפרע הא זה ודאי אפשר בשעת מציאה נפיק א"ו שם הטעם אליבא דב"ה דקיי"ל כותייהו לענין טומאת מע"ל למפרע דאשה כיון דמגופה קחזי' לא אמרינן אוקמה אחזקה. ומה הראי' משם. ואין בידי ליישב דבריהם אלא ע"פ דברי תוס' ריש נדה ד"ה ושרצים דמעלמא דקשיא לב"ש דאליבי' הוכרח לבא לתרתי לריעותא וקשיא להו כתם מה תרתי לריעותא שייך ודחקו לכתוב וי"ל דהואיל ואם הכתם יבש ע"כ טמא למפרע ופעמים נמי אף כשהוא לח מוכיח דלא אתא השתא אלא ע"י שיה' או ע"י ריקוד לא פלוג רבנן בכתמים. וא"כ ראייתם ע"כ נמי אזלה מן ב"ש וסברי דלולא דמצאו מקום וטעם דלא ליזל בתר החזקה גבי יבש ודאי דקשיא לב"ש מה תרתי לריעותא איכא א"ו ביבש טעמייהו ע"פ דין ושוב גזרו לח אטו יבש וא"כ ודאי דל"ק על הרמ"א מידי אחרי שחזינן שהתוס' לא נקטו בלשונם אלא וי"ל דהואיל ואם הכתם יבש ע"כ טמא למפרע וגם לח לפעמים וכו' ולא כתבו כלל ע"כ טמא למפרע עד שעת כיבוס כסברת הרשב"א והר"ן. ועל סברתם אני תמה הא מצינן כתובות י"ב ע"ב וא"נ ע"כ לא אמר ר"ג התם אלא דאמרינן אוקי אחזקה. אף דודאי בשעת מציאה דהיינו בעילת הבעל לא נאנסה וגם אין לתלות בזמן ידוע ומ"מ דנינן על שעת אירוסין שהיתה בתולה מכח החזקה (ובתה"ב דף פ"ו הרגיש ממומין ודחק לשנוי' ולדעתי אינו עולה למה שהקשיתי שהרי משנתארסה ודאי הי' בה ולא שייך תי' הגמ' דף ע"ה ע"ב) א"ו דלא ס"ל כלל סברא זו אלא בפשוט הואיל דבין ביבש בין בלח לפעמים ע"כ טמאה למפרע ולא משעת מציאה לא פליגי משום דלפעמים ההוכחת דלמפרע מגיעים עד שעת כיבוס השוו מדותיהם בכתמים לטמא עד שעת כיבוס ואפילו לח פשוט והכל משום לא פלוג בכתמים ולדבריהם הראי' מעיקרא ליתא ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה