אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה › סימן רסה

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר

הלכות מילה · סימן רסה

סימן רסד

סעיף ד

הג"ה ראשונה אבל כשחוזרין וכו'. נ"ב יראה לענ"ד דלאו דוקא כשחוזרין מפני שלא נימול פעם ראשון כהוגן אלא אפילו נימול כהוגן אלא שאח"כ נמשך ערלתו עד שלא נראה מהול או אפילו קטן המסורבל בבשר עד שאינו נראה מהול בשעת קשוי צריך לברך דהא קיי"ל ודאי דדבריהם בעי ברכה כמבואר במס' שבת דף ק"ג. וכן הוריתי הלכה למעשה בקטן שנמשך ערלתו. ועיין מס' יבמות דף ע"ב:

בש"ך ס"ק י"א. וכתוב במהרי"ל וכו'. נ"ב ואיתא שם בבן מן הפנויה רצה אחד לדלוג תוך הברכה כי טוב וגער בו. משמע מיני' דלא לשנות גבי' במידי:

הג"ה שני'. וי"א וכו' וביום הכפורים נותנים לתינוק הנימול דעה זו מביא הב"י בשם הכלבו ודוחה אותה בשתי ידים מטעם כיון שתינוק כזה אינו כלל בר חינוך אכתי הוי ברכה לבטלה. ובמח"כ נעלם ממנו דעת הראב"ן שמביא המ"א בא"ח סי' תרכ"א והוא בהראב"ן ה' עירובין דף ע' והוא בלשון זה וא"ת מה היא חשובה טעימה זו להתיר את הכוס. איברא היא חשיבה דהא טעימת הכוס ליתא אלא משום גנאי של כוס שלא יאמרו שלא לצורך הוא ברכה זו וכי חזו דמטעמינן לי' לתינוק ליכא גנאי. ור"ל לענ"ד דודאי משום ברכה לבטלה מעיקרא ליתא דברכה לבטלה לא הוי אלא לבטלה ממש לא כן ברכה זו דניתקן הקידוש או הזמן או ברכת המילה שתהא על הכוס שוב הברכה ג"כ שבח לבורא ב"ה שברא היין לקדש עליו. וזה צרכו כמו צורך השתי' ואפשר יותר. ואין בה טעימה אלא משום דלא ליהוי גנאי לכוס. ובודאי שכן משמע מסוגי' הש"ס פסחים ק"ה ע"ב שחשוב דין זה דהמברך צריך שיטעום באחד מתמניא דיין הנשמעים מן הברייתא ולשיטת הב"י שהיא נמי שטת הרשב"א והריטב"א בעירובין ושטת תשו' הר"ן סי' נ"ב קשה מה החדוש הצריך לזה דלא ליברך לבטלה. ולשטתייהו ע"כ לידחוק דהיינו לאפוקי מס"ד דראב"ן שאין בזה משום לבטלה. אבל להראב"ן יותר ניחא וכן מוכח לענ"ד דעת התוס' מס' הנ"ל דף ק"ו ע"א סוף ד"ה זכרהו על היין שכתבו ועוד מצינו למימר דקידוש על היין דבר תורה אבל הא דאמר המברך צריך שיטעום זהו מדרבנן. הרי דמן התורה חייב לקדש ולברך על היין ואין צריך לטעום וקשה הא הוי ברכה לבטלה א"ו כנ"ל דכל שהוא צורך מצוה אינו כלל ברכה לבטלה. וכן באמת מבואר בפי' רש"י עירובין דף מ' ע"ב. (ודע דפרש"י זה צ"ע ליישב עם פירושו במס' ר"ה דף כ"ט ע"ב) דז"ל ליתבי לינוקא לשתותו דהאי שיטעום דקאמר לאו דוקא קאמר אהמברך דה"ה כי שתו אחרינא דטעמא משום דגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה אדם ממנו ותהא ברכת בורא פרי שלא לצורך ומכי טעים לי' אחרינא שפיר דמי פשטותו מבואר כדעת הראב"ן. אלא שבתשו' הר"ן סי' נ"ב דחה דעת השואל שהבין הכי מרש"י וכתב שדברי רש"י הכי מתפרשין דכי אמרינן המברך צריך שיטעום דמשמע המברך עצמו היינו טעמא משום דגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה אדם ממנו לאלתר אלא כשלא שתה אדם ממנו כלל הדבר ברור שאינו גנאי בלבד אלא איסור גמור דהא קיי"ל דמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא. ובמח"כ מלבד שלשון רש"י ז"ל אינו סובל פירושו אף גם יש לתמוה הא דין זה המברך צריך שיטעום אינו נשמע אלא מהברייתא שבמס' פסחים הנ"ל. ולפירושו קשה על רש"י מהיכי נשמע כלל ההוא הקפידה שיטעום המברך בעצמו משום גנאי מברייתא זו הא משם לא נשמע אלא שמוכרח ליפגם וכדפי' באמת הרשב"ם שם בין על ידי עצמו ובין ע"י אחר. א"ו אין כונת רש"י ז"ל אלא כהראב"ן. ולדעתי אף דעת תוס' עמהם כנ"ל ויפה הכריעה הרמ"א ז"ל כותייהו ביה"כ. וזה לענ"ד דעת הלבוש שמשיגו המ"א בסי' רע"א ס"ק ל"ב ע"ש ודוק. כי מה שמביא המ"א ראי' מעירובין לענ"ד ליתא דכיון דא"א בינוקא מה"ת יתקנו הזמן על הכוס באופן שיהא גנאי לכוס א"ו דא"צ כר"נ. וגם מתוס' שמביא אין ראי' דמדקאמר ידי קידוש יצאו משמע כתקונו לכתחילה וכתבו דהיינו ע"י שיטעום המקדש אבל ודאי משמע מכל הפוסקים הכא דהטעימה אין עיכוב להקידוש דאל"ה פשיטא דלא הי' מועיל טעימת תינוק שלא הגיע לחינוך. וגם לא היו צריכים לטעם ברכה לבטלה או גנאי א"ו דלא כהמ"א:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה