בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר
הלכות מילה · סימן רסב
סעיף א
ומלין מיד בבקר. נ"ב אחר התפלה בבה"כ:
ועיין בט"ז ס"ס שמ"א מדין אונן שיש לו בן למול. ואף שהכרעת הט"ז לענ"ד לא נראה שלשון הרמ"א שהעתיק מכ"י לא משמע הכי אלא תמיד יקברו קודם. וראייתו מסי' ש"מ פשיטא דיש לדחותה דאיירי באופן שאין האב אונן והרש"ל גופי' דחה הכא ראי' זו אלא שהרש"ל מסיק שהאב אונן אינו פטור ממצוה זו ולמשמעותו האב נמי יכול לברך כיון שהוא מחויב בדבר ועל זה הא ודאי חולק הרמ"א והסכים עמו דהא כתב דהסנדק יברך. וא"כ לענ"ד הי' ראוי תמיד לקבור קודם משום דקודם הקבורה כיון שהאב פטור אז אף הב"ד אינם חייבים כמשמעות הרמ"א בשם הרמב"ם סי' רס"א שאין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אלא א"כ עבר האב דהיינו במזיד משא"כ בכגון זה דמשהה המצוה כדי לקיימה כמצווה ועושה דומה למשהה חמצו כדי לבערו שאינו עובר בבל יראה ה"נ אין על הב"ד החיוב ואי משום זריזים מקדימין זה אינו אלא מי שמחויב בדבר מחויב נמי בהזירוז אבל מי שאינו מחויב כלל פשיטא שאינו במצות זירוז ומשום זה מסופק אני אפילו אם הסנדק יוכל לברך כיון שאין החיוב עדיין על שום אדם. וראיית מהרש"ל מברייתא דמגילה מי שהולך למול ושמע וכו' לא יטמא אלא למת מצוה יש לדחות כדי ליישב דעת הרמ"א שדין פיטור אונן בכל המצות אינו אלא מדרבנן וברייתא זו נאמרה לדבר תורה ועיין תשו' ח"צ ס"א. אך מה אעשה שכבר נתפשט המנהג על פי הוראת הט"ז ואיני כדאי לחלוק עליו. אחר זמן מצאתי ת"ל כסברתי ביבמות דף ע"א ע"ב ע"ש בתי' רבא:
בש"ך סק"ב. מדחה ראיות הרא"ש די"ל דנהי דלא יצא מ"מ לא ניתנה שבת לדחות אלא על מצות מילה ממש. לדעתי זה ליתא ממה דאיתא שם דף קל"ה דאהדר רב אחא אתליסר מוהלא בשבת משום דלדעתו היה מחויב בהטפה ע"ש פירש"י. וזה ברור: