בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר
הלכות מאכלי נכרים · סימן קיד
סעיף ז
בש"ך ס"ק י"א. ומהם בתוס' והרא"ש סוף פרק ג"ה שכתבו שם להדיא. נ"ב וכן הוא בפירוש בתוס' סוף ע"ז ד"ה מכאן ואילך לישתרי שכתבו בפי' על ההוא דינא דלא שרינן לעיל בפרק שני חמין של נכרים אלא משום דסתם כלים של נכרים אינם ב"י. ומשמע מסתימת לשונם אפילו בשתי' אינם מותרים אם ידוע ב"י ודלא כפר"ח. ולפ"ז מ"ש הרא"ש בפרק אין מעמידין הלכה ל"ד ומחמין של נכרים אין ראי' די"ל ש"ה שפוגם אפילו הוא בעין ע"כ דה"ק שאין להביא ראי' משם די"ל הכי אבל להאמת דקיי"ל טעם לפגם מותר אין לנו ראי' דפוגם אפילו בעין:
פר"ח סק"ו. ועפ"ז מותר לשתות הקאווי בבית הנכרי וכו' מ"מ אינו עשוי ללפת בו את הפת. נ"ב א"י א"כ מה פרש"י ביומא דף פ"א ע"ב על הומלת"א דהקושי' דמוכח דנאכל חי ודילמא הטעם מפני שאין עשוי ללפת בו את הפת. א"ו עיין סי' קי"ג סק"ג במה שכתבתי בצדו. ועיקר ההיתר דשתיית קאווי היינו כדמסיים בשם התוס'. ואולם לפ"ז צריך לי עיון מה ההיתר ליי"ש שלא יהא באיסור בישולי נכרים וע"כ לומר משום דאין עולה עש"מ להזמין כלל עליו חבירו. וכדדייק לשון הרמב"ם ז"ל שבפר"ח סי' קי"ג סק"ב ע"ש ודוק. ועדיין צ"ע ואולי נמי שהיי"ש להכי אינו בכלל בישול נכרים מפני שאין דבר חי לפני הבישול אלא הוא הוצאת ברי' חדשה מן התבואה ע"י חום האש שמוציא הזיעה ולא מקרי בישול ודוק: