בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר
הלכות בשר בחלב · סימן צו
סעיף א
בסכין של בשר בן יומו ופי' הש"ך אע"פ שהוא נקי ומקונח בודאי וכו'. נשמע מזה ברור דפסקינן דע"י דוחקא וחריף אף בצונן מפליט מן הכלי ומבליע במאכל. (ועיין במ"י כלל ס"א סס"ק כ"ו הוכיח מדין דסעיף ד' דלגבי כלי מן הבלוע במאכל לא אמרינן אף בדבר חריף ודוחקא מפליט ומבליע. והטעם נלע"ד פשוט דכמו דיש הבדל לענין איסור בלוע שאין יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב בין מאכל לכלי מפני שאין לו פליטת עצמו כן יש חילוק לענין זה) ותימה לי א"כ היכי פסקינן בסימן קכ"א דסכין של איסור בתר הנעיצה בקרקע קשה מותר לחתוך בו צנון ולאכלו הא הנעיצה אינה פועלת אלא להעביר הבעין שעל פניו היטב ולא הבלע שבתוכו. (ומאי דלא סגי לי' בקינוח עיין בתה"ב דף קכ"ה ובדבריו שבחידושיו הביאם הפר"ח סי' צ"ד ס"ק כ"ה וצ"ע) כמבואר בגמרא דלא מהני כ"א לאכול בו צונן ולא רותחין. וא"כ איך נחתוך בו צנון הא ע"י הדוחקא וחריפות הצנון יפלוט הבלוע ויבלע הצנון. ובאמת ההיתר לחתוך בו צנון לא נזכר בגמרא ולא בכל הפוסקים זולת הרשב"א בתה"ב שהמציאו ולמדו מהיקש אתרוג משום דס"ל אתרוג חריף כצנון. ועליו אין קושיא כ"כ אחרי שבתה"ב תפס עיקר תי' רש"י גבי צנון שחתכו בסכין של בשר שהוא אך מטעם הבעין שעל פניו וי"ל דבאמת ס"ל דאם הסכין מקונח ונקי לא בלבד מטעם נ"ט בנ"ט שרי אלא אף מטעם דאין צונן אפילו חריף מפליט ומבליע ע"י דוחקא אלא אך מבליע לחוד ממה שמוצא מוכן לפניו. אבל על הטור וש"ע קשה. שוב מצאתי בתה"ב דף קכ"ד כתב הרא"ה בלשון זה ובגמרא אמרינן ולאכול בו צונן ומוכח בגמרא דאפילו לגבי צונן חריף וכו' ומהא שמעינן שאין דבר חריף צונן מבליע ולא מפליט דבר קשה (ר"ל שבדבר קשה כסכין לא מפליט ולא מבליע וה"נ כונתו בדף צ"ד ובחנם כתב המה"ב עליו שגמגם בלשונו אלא הנהו ב' תיבות דבר קשה חסרים שם) וכו' אלא שבולע מן המוכן ולהוציא מדברי המחבר שכתב דצונן חריף מבליע ומפליט אגב דוחקא. והמשמרת כתב שכבר הראה לו למעלה שטעה. ועיינתי שם והוא דף צ"ד ושם הביא הוכחה לשיטת הפוסקים דבעין שעל פני הסכין אינו נפגם ומפני מה אסרו החלתית א"ו שחריפות עם דוחקא מפליט ומבליע ומפני דשם לא הביא הבה"ב ההוכחה מן סכין של איסור דמהני הנעיצה לדבר חריף אף הוא לא זכר ליישבה. ולענ"ד איני מוצא מקום לישב הנהו ב' פסקים והפוסקים דהכא ע"כ סוברים דנעיצה לא מהני לדבר חריף אלא דאתרוג לא מקרי חריף. ועל הרשב"א גופי' נמי קשה אף כי אמינא כנ"ל דאף הוא מודה לדינא להרא"ה דדבר חריף אינו מפליט ומבליע כאחד ואך משיג על לשונות הרא"ה שהם מגומגמים ומשמע מיני' דאפילו מבליע לבד אינם. אכתי קשה דהא מ"מ הביא הוכחה נכונה מחלתית דמפליט ומבליע ואם לשיטתו יהא מוכרח מדין נעיצה דחריף אינו מפליט ומבליע ע"כ לחלק בין חריפות דחלתית לשאר חריפים לענין מפליט ומבליע וקשה מנין לו לפסוק כשיטת הג"ה שבסי' צ"ה דבכל חריפים אמרינן מחלי' לשבח שאינו נלמד אלא מחלתית אחרי שבל"ז מוכרח שהוא מופלג בחריפות ומשונה בדינו לענין מפליט ומבליע. אף גם לשונו משמע שבאמת משיג על הרא"ה וסובר דאף כל דבר חריף מפליט ומבליע כדנראה מיתר ההוכחות שמביא בדף צ"ד. צ"ד וא"י ליישב מה יענה על דברי הרא"ה שבדף קכ"ד וצ"ע:
בט"ז סק"ה בא"ד והרי אפילו וכו'. נ"ב דבריו מגומגמים דודאי בשר שנתבשל בחלב אסור לעולם וכמבואר בגמרא להדיא. ועיין במ"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ח בא"ד המתחיל ואם נתבשלו. ועיקר דברים אלו עיין פה סי' צ"ד סעי' ו':
סעיף ג
בש"ך ס"ק י"ט מסיק א"כ ה"ה הכא נ"ב א"י למה שמסיק ס"ק י"ז להתיר זנגוויל יבש אפילו נחתך ודאי בסכינים אב"י א"כ מ"ש פלפלים יבשים ועכצ"ל דמיירי כשנדוכו הפלפלים בתערובות דבר לח דומיא דנעשה המדוכה תחלה של בשר ע"י דיכה של בשר בתערובת פלפלין:
שם בהג"ה וי"א אפילו אינו ב"י (ואפילו מקונח ועיין פר"ח) יראה לי דלא כתב הרמ"א דיעה זו דס"ל ב' חומרות דדברים חריפים זולת צנון. חומרא דגרע מנתבשל ואסור אפילו, בנ"ט בר נ"ט. וגם חומרא דחורפא משוי לי' לשבח. רק לחוש לה לכתחילה אבל בדיעבד כגון במידי דשכיח שחתכו בצלים בסכין חולבת ונתנום בקדירה של בשר דסתמא הסכין אינו ב"י מבליעת כלי ראשון כדקיי"ל סתם כלים אב"י. ובפרט סכין חולבת שרוב תשמישו בצונן. ומצד מה דשמנונית סתמא על פניו. זה לע"ד תמיד בטל בס' תוך הקדירה א"כ ודאי בדיעבד שרי דהא אנן מתירין דיעבד נ"ט בר נ"ט אפילו בבישול ועיין פר"ח ס"ק ב' ומכ"ש סתם סכין אב"י דלא להחמיר בתרי חומרות הנ"ל. ולכן אפילו אין ס' נגד הסכין נמי בדיעבד שרי:
פר"ח ס"ק ט"ז וסתם מדוכה אינה מקונחת. נ"ב עיין תשו' רשב"א שבב"י גבי ביצים כי לענ"ד לא משמע מיני' הכי:
שם ס"ק י"ח בא"ד והשתא קשה וכו' ובטילי ברובא. נ"ב א"י מאין פשוט לו שסתם קורט של חלתית מובאים הרבה ביחד תמיד אדרבה לשון הגמרא מחלי' לי' ולא להו. והיינו נמי שיטת הרשב"א שלומד מחלתית דחריף בולע בכולו ולא סגי לי' בנטילה ולא ניחא לו בתירוץ הרא"ש עיין בב"י: