אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית › סימן תקסח

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות תענית · סימן תקסח

סימן תקסז

סיף א הג"ה ויש מחמירין כתב המ"א הטעם כיון די"א דאפילו ביום זה רשאי ללות ולפרוע ולכן כשאכל איבד תעניתו וחייב לצום יום אחר לכן מחמירין כשני הדעות דחייב לצום כל אותו יום וגם יום אחר וזה לענ"ד לא היה ולא נברא דליכא למ"ד דביום זה כשאכל איבד תעניתו וחייב לצום יום אחר דא"כ מה בין יום זה ליום סתם אבל כן הוא לשון הרשב"א בתשובה שבב"י ששאלוהו על מה שכתב הראב"ד דההוא דלוה ופורע אפילו באומר יום זה הוא דהירושלמי הוי תיובתי' דאם כדבריו למה אמר ביום זה מתענה ומשלים והשיב מאן אמר לך דמשלים בע"כ ושלא יהא רשאי ללות ישלים תעניתו ודיו עכ"ל. הרי לך להדיא דביום זה בהשלמה לחוד אף לדעת הראב"ד יוצאים ולמה להו למיעבד תרווייהו. והעיקר מה דמחמירין אינו אלא ביום זה שהש"ע קורא יום זה דהיינו כמבואר בהתה"ד שנוהגין המדקדקים כשמתענין יום זה כגון שאמר הריני בתענית למחר דמפני שבאמת יש דעת הרא"ש בב"י דזה הוי יום סתם ודינו דוקא ללות ולפרוע ולדעת הש"ע היינו יום זה ודינו דוקא להשלים לכן עבדו תרווייהו אבל ביום זה ממש כגון יום שמת בו אביו הפשיט דלא היו מחמירין כיון דבזה לכ"ע עכ"פ בהשלמה יוצא אלא דהתה"ד מדהציג תשובתו על שאלתו באכל י"ז בתמוז מסיים דאם שכח ואכל לכ"ע צריך להשלים וזה אפילו להראב"ד כיון שיום זה אסור באכילה מדרבנן וגם אין שייך בו לפרוע דדוקא יום זה חובה ולא אחר זולת משום כפרה ודוק.

סעיף ב

הנודר וכו' אבל אם לא קיבל עליו קודם לכן להתענות יום אחד אלא במנחה קבל עליו להתענות למחר מקרי תענית זה ואף שהנודר לצום עשרה ימים הא מ"מ היום שהתחיל להתענה ע"כ קבלו עליו במנחה לומר הריני בתענית למחר ולמה לא יחשב נמי יום זה וזה שהוקשה להרא"ש הסביר הר"ן שבב"י דכיון דאותו יום אינו מעיקר נדרו וכשהוא מלוהו עדיין נשאר נדרו קיים בכה"ג לוה ופורע ור"ל משא"כ בלא קבל עליו קודם לכן ואף במנחה הי' תחלת נדרו אך ליום מחר אם יאכל בו כבר לא נשאר עיקר נדרו להכי אינו לוה ופורע:

הג"ה מיהו תענית בו"ה וכו' מצוה לאכול כי לא נהגו כתב המ"א וצ"ע אם חל יום ל"א בשבת וביום א' הוא תענית י' ימי תשובה אם מותרים לאכול והעלה בלכן נ"ל דיעשה הסעודה בלילה והיינו מדהוציא מתוס' מ"ק דף ח' דמילה אעפ"י שעבר זמנה כל שעתא ושעתא זמנה הוא דאסרו לעמוד ערל אבל פדיון הבן כיון שעבר זמנו יכולין לדחותו יותר כצ"ל לדעת התוס' וחלילה אין זה כונת התוס' דהא שהוי מצוה לא משהינן והכי מבואר ביש"ש פ"ז דב"ק דפדיון הבן ומילה שוים בזה ע"ש אבל לשון התוס' הכי הוא וסעודת ברית מילה מותר לעשותו בחוה"מ מדליכא שמחה כדאמרינן בכתובות דלא מברכין שהשמחה במעונו כיון דאית לי' צערא לינוקא אי נמי כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה אבל סעודת פדיון הבן צ"ע אם מותר לעשות במועד ואין לומר הא זמנה קבוע תינח בזמנה שלא בזמנה האיך יהא מותר ור"ל בשלמא מילה שלא בזמנה מספיק עכ"פ חילוק הראשון דלא מברכין שהשמחה במעונו משא"כ פדיון הבן סוברים התוס' דמברכין שהשמחה במעונו כדאיתא ביש"ש הנ"ל דיש פוסקים סוברים הכי זה הוא פי' התוס' לענ"ד בלי ספק אבל להוציא מדעתם דיכולין לדחותו ודאי אינו וא"כ נמי מותר למיעבד הסעודה ביום בשעת פדיון ומותרים לאכול כמו בסעודת מילה:

תו כתב המ"א וצ"ע כשמתענין כ' סיון אם מותר לאכול על סעודת מצוה ומיהו וכו' ובסוף כתב ופשוט דבמקום דמותר לאכול על הסעודה (כלומר בי' ימי תשובה) וכו' ומיהו קודם הסעודה נ"ל דאסור מיהו הבעלי ברית מותרים לאכול מיד וכתב הא"ר וצ"ע מס"ס תקנ"ט דאף בעל ברית אין מותר אלא אחר תפלת מנחה ואפשר בתעניתם אלו קיל יותר מט' אב נדחה ותדע דהא לעיל אסור לעשות סעודה אי נמי דהכי קאמר מותרים מיד אחר מנחה אף קודם הסעודה וא"כ מה שכתב בש"ע בתענית כ' סיון אם מותר בסעודת מצוה אף דלעיל מזה כתב אבל בשאר תענית שגוזרים צבור אסור לאכול אפילו בסעודת מצוה צ"ל דמסופק דאפשר קיל הוא כמו תענית די' תשובה ובו"ה די"ל גבו דלא נהגו להתענות בכה"ג: (וזה לענ"ד צ"ע) וא"כ אף דבזמנינו רוב הסעודות עושין בלילה מ"מ עדיין צ"ע לענין הבעלי ברית אם חייבים כלל להתענות או לכל הפחות ממנחה ולמעלה כיון דמסופק אם הוא בדומה די' ימי תשובה ואולם בתענית זה הותנה בהדיא דמעוברת ומניקות פטורים ועיין סי' תקנ"ט:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה