אור ברסלב

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות שבת · סימן של

סימן שכט

הנה השגתי מכתב מידידי הגאון מו' עקיבא איגר אבדק"ק פ"ל כתוב בו בלשון זה. גם נתקשיתי כעת במג"א סי' ש"ל סק"ד עכו"ם אין מחללין וכו' ומיהו לקראים מותר וכ' משמע דהיכא דיש חילול שבת אסור ולא ידענא הא הקראים מקרי ישראל מומר ולהרמב"ם נקראים תינוק שנשבה ולהנ"י אם גדלו ורואים דת ישראל מקרי מומרים עיין בש"ך י"ד סי' קנ"ט סק"ו עכ"פ הכא לגבי הולד מקרי ודאי תינוק שנשבה הוי ישראל מעלי' לחלל עליו שבת וכן בכל מומרת מעוברת לכאורה הדין כן כיון דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולדעת הרמב"ן דעוברה שהריחה אין מחללין בשביל עוברה דישראל אינו נהרג על העובר רק דהוי סכנה להאם א"כ בכה"ג אין מחללין דהאם היא מומרת ועיין במ"א שם ס"ק ט"ו ודבריו נפלאו ממני דאיך חולה זה ברמב"ן דהא גם הרמב"ן מודה דמספק מחללין רק בעובר ס"ל דאין מחללין מטעם הנ"ל משא"כ בנולד הולד וצע"ג עכ"ל:

ע"ז השבתי לו בלשון זה מה שנתקשה במ"א ורוצה לומר דעל ] עובר מקראים מחללין מפני שאינו אלא כתינוק שנשבה מה דפשיטא למר מיבעי לי טובא ואף איפכא מסתברא דמה בכך שאין דינו כגוי גמור מ"מ כיון דכל עיקר היתר חילול הוא כדי שישמר שבתות הרבה ותינוק שנשבה תיתי מהי תיתי הוא בחזקת שלא ישמור שבת כיון שנשבה בקטנותו וסובר שנוי הוא ואף ששמואל למד ההיתר מן הפסוק וחי בהם מ"מ מסתמא לא פליג לדינא על התנא שלמדו מן ושמרו ומודה שעל מי שהוא בחזקת ודאי שלא ישמור שאין לחלל עליו וכן מומרת מעוברת מה"ת לחלל על העובר אם הוא בחזקת שיטומע ביניהם ע"י אמו ואין דומה למ"ד דעל עובר מחללין משום שמא ישמר דשם הוי ספק שקול וגם אף למה דקיי"ל אין הולכין בפ"נ אחר הרוב ואף על גוסס מחללינן דשם עכ"פ מיעוט החיים משמרים משא"כ תינוק שנשבה וכן המומרת היכי שאין ידינו תקיפה ובודאי ישאר מטומע ביניהם ולא ישמור שבת מה בכך שאין דינו כגוי מ"מ מה"ת לחלל עליו אחרי שידוע קרוב לודאי שלא ישמור שבת וכי מפני הספק רחוק שאולי לכשיתגדל ויתוודע לו שהוא יהודי יסכן בעצמו לברוח ולקבל דת יהודית אנחנו נחלל שבת זה לא מסתבר לענ"ד:

אמנם היכי שידינו תקיפה ליקח בן המומרת לגבולינו אז תלי' בפלוגתא כדכתב מר ומה שכתב תו ולדעת הרמב"ן דעוברה שהריחה אין מחללין דהאם היא מומרת ועיין במ"א ודבריו נפלא ממני וכו' א"י מה קשה לו ופשיטא דלשיטה זו שתולין החילול במה שאין הישראל נהרג עליו דעל ולד הנולד בספק נפל שאף ההורגו פטור כמבואר בהרמב"ם הלכות רוצח דאפילו בקיום אחד אין ידוע שכלו לו חדשיו פטור ההורגו דה"נ דאין מחללין עליו וי"א אלו ע"כ מוקמו לההוא דיושבת על המשבר מביאין סכין בידוע שכלו חדשיו ומפני שמתה הרי הוא כהוציא ראשו מפני שהוא כמונח בקופסא וחייבין עליו משא"כ המקשה לילד שהיא חי' והוא עדיין קצת ירך אמו אין נהרגין עליו לכן מותר להורגו כדי להציל האשה אף שכלו חדשיו אבל נפל מה בכך שנולד כיון שאין נהרגין עליו ודאי דלשטה זו אין מחללין וכדפתח ואיכא מ"ד דאין מחללים משום נפלים ועיין בתוספ' נדה דף ס"ד ד"ה איהו מייתי ברישא ואולם לדינא נלענ"ד דברי תוס' ברורים והכרעתם מכרעת מגוסס דאין זו תלי' בזו והיינו כדעה ראשונה שבהר"ן שהיא נמי לדעתי דעת הרמב"ן עצמו וכנלענ"ד ראיה מבוארת שהרי אפילו על סתם ולדות כל שאין ידוע כלו חדשיו אפילו בן יום אחד אין נהרגין עליו עד ששהה ל' יום כנ"ל ברמב"ם ע"פ גמרא ומשנה שלימה שנינו מרחיצין את הקטן אחר המילה ומבואר שם בגמרא שמפני הסכנה מחללין עליו ובלי ספק משנה זו סובבת על כל התינוקות שמהלינן בשבת דהיינו אפילו סתם ולדות ואפילו לרשב"ג א"ו דאין זה תלי' בזה מפני שאין הולכין וכו' ומה שאין נהרג עליו נמי הטעם משום פ"נ דרוצח שאין הולכין בו אחר רוב ולדות ואך על חילול דמילה מוכרח לשנויי לרשב"ג דמהלינן ממ"נ ולכן במומרת מעוברת וידינו תקיפה מחללין על העובר וספק בן שבעה שאני כדמסיים המ"א משום הריעותא שלא גמרו וכו' וכל דבריו מובנים אף שאינם מסודרים כראוי תחילה כתב ההוא דסעיף ה' איירי בידוע והיינו לשיטת הי"א שבר"ן ואז אין צורך למה שמסיים והכא כיון דאיכא ריעותא אך זה כתב לשטה ראשונה שבהר"ן וק"ל ואולם כל זה ההכרח לשטת הטור אבל באמת לענ"ד קושי' הע"ש אף שהמ"א כתב עלי' ואין זו קושי' בעיני הוא קושי' עצומה כי הא בודאי סתימת הטור וש"ע לדינא דסעיף ה' מבואר דאיירי אפילו בסתם ולדות וביותר למה שהמ"א עצמו מבאר סק"י דהסתימה נמי מורה אפילו לא נעקר הולד וחיישינן למיעוט שאינו מצוי כזה לחלל שבת מפני פ"נ א"כ אף שלא גמרו שערו מנ"ל להטור שאין מחללין עליו מפני סכנתו ואי משום מה שמביא הב"י עלי' דהטור הברייתא הא ברייתא זו לא נשנית אלא לענין דלא מחללין למולו אבל לענין פ"נ מי גרע מדין דסעיף ה' ומגוסס דמחללין וכן משמעות הסוגי' דמקשה על ברייתא זו דלימהלי' ממ"נ ומה הקושי' דילמא הברייתא אך איירי דלא מחללין עליו בסכנתו אבל מהלינן אותו באמת ממ"נ ודוחק שסמך על מה דמפרש בדף קל"ה הברייתא ולא ספק לאתויי הא דת"ר שהרי אינה מוזכרת פה א"ו משמע דפשיטא ליה דמפני הסכנה ודאי מחללין עליו דלא גרע מהנך דלעיל ולא איירי אלא לענין מילה וכן משמעות הרמב"ם ברור שאינו מעתיק בה' שבת אלא הבבא דבן שמונה ודאי אסור לטלטלו וכן הרי"ף והרא"ש לא הזכרוה אלא לענין מילה וצ"ע:

שוב חזר וכתב הגאון שי' הנ"ל מה שכבודו משיג עלי במה שרציתי לומר דעל תינוק שנשבה בין הנכרים דמחללים שבת דכיון דברייתא יליף מושמרו את השבת וכו' כדי שישמרו שבתות הרבה דלא שייך כן בתינוק שנשבה דמסתמא ישתקע בין הנכרים ואף דשמואל יליף לה וחי בהם ולא שימות בהם מסתמא לא פליג בהא על הברייתא עכ"ד:

ולבי מהסס בזה הרבה דהרי הרבה טעמים נאמרו בגמרא ולחד תנא ילפינן מק"ו ומה מילה שהוא באחד מאבריו וכו' ולפי טעם זה לכאורה גם בתינוק שנשבה והגוים מניחו להמול ע"י ישראל מסתמא מילתו דוחה שבת א"כ ה"ה דעל כל גופו מחללים שבת וגם היא גופא קשיא כיון דדרשינן וחי בהם ולא שימות בהם מנ"ל לומר דהוא דוקא היכי דישמור שבתות הרבה ואי דאמרינן דהתורה הקפידה דוקא על חיות אדם שישמור מצות א"כ גם בעיקר צווי להחיות נימא דנפש כזה מותר להורגו דאין מצווין להחיות רק מי שיקיים מצות א"ו דאמרינן דהתורה חסה על נפש מזרע ישראל ה"נ נימא דהותר חילול שבת כדי להחיות נפש מזרע ישראל והדבר בעיני קשה למאוד להחליט כדעת כבודו נ"י:

תו כתב מר על קושייתי במ"א וא"י מה קשה לו דלשטה זו דתולין החילול במה שאין ישראל נהרג עליו א"כ על ולד הנולד בס' נפל וכו' לא ידעתי כוונתו דמר דמה ענין זה לזה דהא ולד הנולד דאינו נהרג היינו רק מספק ואילו היינו יודעים דכלו חדשיו היה נהרג מש"ה מחללין וזהו היה עיקר קושייתי על המ"א ומה גם ראי' תוס' מגוסס ליתא דהא דאין נהרגין עליו דרוב גוססים למיתה אבל אם היינו יודעים דזה עומד לחיות היה נהרג עליו וממילא לענין חלול שבת מחללים דבפ"נ לא אזלינן בתר רוב ימחול כבודו נ"י לבאר לי עומק דעתו באר היטב עכ"ל:

לזה השבתי שנית מה שכתב שלבו מהסס במה שלא הסכמתי לדעתו לחלל שבת על תינוק שנשבה וכתב שהרי הרבה טעמים וכו' ומה מילה ולפי טעם זה לכאורה גם בתינוק שנשבה והגוי מניח להמול ע"י ישראל מסתמא מילתו דוחה שבת וחלילה תינוק כזה שידעינן שישאר מטומע בין הגוים לחלל עליו שבת כדאיתא בטור י"ד שעם דפוסי הב"ח ומביאו הט"ז וש"ך סי' רס"ו ואין אנו מחזיקים אותו שיצא לתרבות רעה מבואר הא במוחזקים בו שיצא לתרבות רעה אסור למולו בשבת וק"ל:

ומה שכתב מר לבאר קושייתו על המ"א וממציא סברה לומר דאף הרמב"ן מודה בספק נפל הנולד מחללים שבת עליו מפני הספק דלאו נפל הוא אך בעובר ס"ל מדלא נהרג עליו ואפילו בכלו חדשיו ש"מ דלא מקרי נפש מש"ה אין מחללין וכו' האמת כי לולא שהתוס' להדיא מתנגדים להדיא בסברתו היה לה מקום להתקיים אבל מה שרוצה מכ"ת שי' להכניס הדברים בפי' הר"ן תמה אני מאוד הא סידרן של הדברים הכי הם בהר"ן וכתב בהלכות גדולות אשה עוברה וכו' אע"ג דאמרינן ספק בן קיימא ספק נפל הוא שפיר דמי למיתן לו הרי שלא כתב כלל החידוש הואיל והוא עובר אלא אף שספק נפל הוא וע"ז מייתי לו סייעתא תחילה מאשה יושבת על המשבר אף דנמי ספק הוא אם מצא חי או מת מ"מ מחללין על הספק. ע"ז כתב ואע"ג דתנן וכו' דאלמא מעיקרא קודם שהוציא ראשו לית ביה משום הצלת נפשות ולדעתו דמר הראי' זו אזלה דאלמא מעיקרא לית ביה משום הצלת נפשות משום דלא מקרי נפל ואפילו ידוע שכלו חדשיו וא"כ מהראוי שלא לחלל עליו שבת וקאמר אפ"ה לענין שמירת מצות וכו' מחללין עליו שמא ישמור ואף דלא מקרי נפל לענין הצלתו מ"מ לענין שבת מחללינן ושוב כתב לדעתו דמר ואיכא מ"ד אין מחללין משום נפלים ע"כ לא ר"ל נפל שנולד אלא לעובר אף שכלו חדשיו קורא נפל ומה שאין מחללין עליו היינו משום דלאו נפש מקרי לענין הצלתו או ליהרג עליו ומה דקשיא ע"ז ממה שמחללין על יושבת על המשבר ומתה שם טעמא אחרינא הוא דכיון שמתה לאו ירך אמו הוא ולהכי אפילו אין ידוע שכלו חדשיו מחללין מפני ה ספק שמא לאו נפל הוא. הבט וראה אותן הדברים מה שעיקר טעמייהו דאיכא מ"ד דהיינו משום דעובר ירך אמו הוא הא לא נזכר מעולם ואיך יאמר אין מחללים משום נפלים וליהוי סובר דאפילו על נפל במעי אמו שמתה מחללים ולעובר שכלו חדשיו במעי אמו שחיה יקרא נפל וגם מה זה שכתב ויושבת על המשבר טעמא אחרינא מה זה טעם אחר הא אין לו שום טעם אלא זה שכיון שמתה האם הולד נפש מקרי אף דלא אית ביה משום הצלת נפשות שהרי הוא ספק נפל לכן לענ"ד הפשוט בדעת הרמב"ן כדהבינו המ"א וכסברת התוס' והאיכא מ"ד סברו שזה בזה תליא דכל שאין נהרגין עליו מהראוי שלא לחלל עליו שבת ולהכי אמרו אין מחללין משום נפלים ואפילו נולדו וההוא דיושבת על המשבר איירי כדכתב המ"א בידוע שכלו חדשיו וכמו דמוקמוהו התוס' למה שכתבו ומיהו אפשר והיינו שכתב טעמא אחרינא גבו כלומר שכיון שמתה האם נהרגים עליו באמת אף שהוא עובר והיינו בכלו חדשיו והוא איכא מ"ד הוא גופיה סברת התוס' ומיהו אפשר וק"ל:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה