אור ברסלב

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות שבת · סימן שיט

סימן שיח

סעיף ג

הג"ה במה שהט"ז מאריך להרוס פסק התה"ד כבר קדמני התוס' שבת לבטל כל דבריו וע"ש בסוף הסימן כתב הט"ז ועמ"ש בסי' תק"ו דלהראב"ד יש איסור כשנופלים זבובים לכוס שלא יוציא הזבובים לבדן מן הכוס דהוי לי' כבורר פסולת ואני תמה לשיטתו שלא ירד לחלק בין ברירת יבש ללח למה תולה חומרתו בהראב"ד אפילו להחולקים שם בפשוט הי' לו ללמד לכל הפוסקים מן הש"ס כמו דקסמין מתוך קמח מקרי בורר ה"ה זבובים ממשקה ועד כאן לא התירו כה"פ אלא בי"ט דברירה גופה שרי' כדאיתא סי' תק"י אבל בשבת ליסתר אמנם ז"ל תשובת מהרי"טץ סי' ר"ג הטעם שנ"ל להתיר הוי משום דאין דרך משמר בכך דהא בלח שייך משמר וביבש בורר אבל אין בורר בלח ואין משמר ביבש והרי זה שמסיר הצירעה מהיין הלח אין דרך ברירה בלח אלא שיניח היין במסננת אבל בירר בלח שהוא נ"ד אין דרך ברירה בכך וכו' וזה יראה לי פשוט וברור ואין להקשות לדברי ממ"ש הרמב"ם המשמר שמרים תולדת בורר או מרקד הרי דבלח חיוב משום בורר. הא לאו מילתא היא דלכך דקדקתי שאמרתי אבל אם בירר בלח שהוא כנ"ד שמסיר הצירעה מהיין בלח זה אין דרך ברירה אלא ברירה בלח הוא שיניח הלח תוך כלי כפיפה או סודרין והמים נזחלין ונשאר הצירעה זה דרך ברירה בלח אבל להסיר בידו הצירעה מהלח ברירה זו אין לו שייכות בלח וכן ראיתי גדולים מסירים יתושים מהכוס בשבת ואין מכלים ובודאי הטעם כאשר בארנו עכ"ל וסברתו הוא סברה ישרה ות"ל אף אני כונתי אלי' ואקוה אף להביא לה, ראי' ממקום זה עצמו שבא הט"ז להחמיר שהרי דבריו אין להם מקום להחמיר אלא לשטת הרמב"ם וש"ע סעיף ד' דפסולת מתוך אוכל אפילו ביד חייב חטאת דאילו לשיטת, הטור כל שהאוכל מרובה על הפסולת ולאכול מיד מותר אפילו לכתחילה ביד אף פסולת מתוך אוכל ולשיטת הרמב"ם הא קשה שם בביצה סוף פרק א"צ דאיתא תני תנא קמי' דרבינא אין שונין קמח בי"ט אבל נפל צרור או קיסם בורר בידו אמר לו כ"ש דאסור דהוי לי' כבורר ופרש"י דמחזי כבורר ולהרמב"ם הא זה בורר ממש [ועין תוס' בשבת דף קל"ד] אם בודק אחר הקסמין וצרורות ובוררן בידיו הא הוא הבורר ממש בידו פסולת מתוך אוכל דבכל אופן בשבת חייב ומה זה הלשון דמחזי כבורר א"ו דבורר ממש אינו משום דבאמת אף בקמח אין דרך ברירה בכך אלא או בנפה או בכברה ולא ביד ומכיון שמוכח עכ"פ דאף בקמח אינו בורר ממש אלא מחזי כבורר בודאי דיש נמי הבדל רב בין ברירת קסמין בין הקמח דמחזי כבורר לבין ברירת זבובים ממשקים לחים ממש ודאי דקמח אף דלענין תערובות מסקינן דדינן כלח מ"מ אינו לח ממש ואפשר לצוברן על גבי שולחן ולבודקו מהקסמין כמו ביבש ומ"מ מפני שאין דרכו בכך לא הוי בורר ממש ומ"מ להכי מחזי כבורר אבל דבר לח ממש פשיטא דאין לו שום דרך ברירה אלא ע"י סינון או ע"י לטוף אותן מן הכלי בנחת והפסולת נשאר בשולי הכלי ובזה מודינא דאסור אבל אם צפים ליטלן ביד פשיטא ופשיטא לענ"ד דשרי אף להראב"ד וכן נמי דקסמין בקמח מפני שצריך לבדוק אחריהם תוך הקמח שהם מכוסים מהעין יש מקום לומר דמחזי כבורר אבל דבר הצף על גבי המשקים והוא נראה לעין לענ"ד אין שום מקום להחמיר ועיין סוף דברי המ"א ס"ק ט"ו גם אין לדמות לדין דסי' ש"כ סעיף ה' דשם אין דרך ברירתן אלא בהכי וק"ל:

סעיף יג

המ"א ס"ק י"ד נתן טעם על המנהג שלא ליתן שמרים כדי להעמידו מה שאינו נראה כי אין לו ענין למחבץ ולדעתי יש טעם משום דהוי ככובש ועיין סי' שכ"א סעיף ג':

סעיף טז

דלא שייך בורר וכו' אין להקשות דבל"ז ליהוי כבורר ביד כדי לאכול מיד כי אפשר דזה הוי כבורר בקנון ותמחוי:

[סוף הסימן] הג"ה הרוקק וכו' חייב. אף שהאמת שכן הוא בירושלמי מ"מ תימא לי הא קיי"ל כרבנן דאין דישה אלא בגידולי קרקע בדף ע"ה ועיין במ"א סי' ש"מ ס"ק ט"ו דה"ה עימור ומ"ש זורה [ודוחק שאזיל בשטת תוס' דף ע"ג ע"ב ד"ה מפרק דהלכה כר"י] תו קשה לי למה לא יהא הרוקק קרוי אך מתעסק לגבי הפיזור שהרוח מפזרו ומכ"ש למה דקיי"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר [אטו נימא דהוי פס"ר ועיין דף ע"ה הנ"ל] וכל זה צריך לי עיון וז"ל הירושלמי דף כ"ח ע"ב רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב משום זורה ופי' הק"ע פי' שהרוח מחסרו ומפרקו לחלקים דקים חייב משום זורה והפי' דחוק ומי יודע:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה