אור ברסלב

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות שבת · סימן שטו

סימן שיד

נשאלתי על אודות הפריסאלין שנוהגין ליקח בידם מעל ראשם להגן ממטר השמים אם שרי או אסור בי"ט ושבת והשבתי יראה דיש לחקור על פי מה דאיתא בביצה דף ל"ב אמר רב יהודא מדורתא מלמעלה למטה שרי וכן פוריא וכתב הרא"ש שם ע"פ מסקנת התוס' ומ"ש רש"י בפוריא שאסור לתת הרגלים תחילה וליתן הקרשים עליהן ולא יתכן לאסור זה אם לא שיהא הרגלים ד' דפין מחוברים בד' דופני תיבה דאין אהל בלא מחיצות ואין העולם נזהרין מלהניח השולחן על גבי הרגלים בשבת והא דאמר פרק בתרא דעירובין כרוך בודיא ושייר בה טפח אלמא דמקרי אוהל בלא מחיצות התם שאני דהוי בנין חשוב וגם עיקר כונתו לעשיות אוהל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אוהל בלא מחיצות הרי דיש מחלוקת בין רש"י ותוס' והרא"ש דלרש"י אוהל מקרי בלא מחיצות ולתוספות והרא"ש בעי מחיצות והרשב"א בשבת דף קל"ח תחילה בד"ה אלא אמר אביי הביא בשם מורו הר"י דיש הבדל בין תולה למשמרת לבין תולין לרמונים דבמשמרת צריך לחלל שתחתיו משא"כ בתולה לרמונים ועפ"ז כתב ובודאי שאין משום אוהל אלא כשצריך לחלל שתחתיו והוא שיש לו ג' מחיצות ור"ל בג' מחיצות ודופן רביעי פרוץ להשתמש מתוכו ושוב בד"ה אבל חזר בו מכח קושי' דדינא דגוד ומסיק דבצריך לאויר לחוד אף בלא מחיצות כלל נמי אוהל מקרי ועפ"ז פסק דבמטות שלנו נמי יש לחוש משום אוהל אם היא מסורגת בחבלים ורבותינו הטור וב"י נראה שסמכו עצמם על עדותן דהרשב"א והר"ן בשם התוס' דתרתי בעינן צריך לאויר וגם מחיצות ואפשר דלא חשו להקושי' מדינא דגוד דיש לדחותה כדדחי הרא"ש קושיתו דהתם שאני דהוי בנין חשוב כן י"ל דינא דגוד נמי חמור משום דהוי בנין חשוב גם נראה דלהרא"ש לא מסתביר חילוקו דהרשב"א במה שאין העולם נזהרין בהשולחנות משום דאין משתמשין באויר שתחתיו משום דמי לא עסקינן נמי דלפעמים משתמשין באויר שתחתיו כדנראה באמת שע"פ רוב צריכי' לאויר שתחת השלחן להעמדת רגלי היושבי' סביבו ומ"מ אין נזהרין. ותו נראה מלשון הרא"ש דבלא הוכחה ממנהג השולחן נראה לו זה מן הסברה שלא יתכן לאסור בנין עראי כזה בלא מחיצות כדמדויק לישניה ולהכי יפה עשה הב"י לפסוק בתרווייהו להקל דהיינו בסעיף ג' במטות שלנו ובסעיף ז' בספרים ודלא כהב"ח שהעלה דבחדא סגי לאיסור אי בשיש לו מחיצות וא"צ לאויר ואי בשצריך לאויר אף דל"ל מחיצות ומכח זה דחה מהלכה דינא דספרים שבסעיף ז' ולענ"ד לשיטתיה יותר היה לו לדחות מהלכה דינא דסעיף ג' שפוסק הרשב"א בפי' לאיסור ודינא דצריך לאויר נהי דלא נזכר בתוס' שלפנינו מ"מ הא מעיד עליו שני עדים ברורים. וגם נראה מוכרח מדינא דרמונים במשמרת כמבואר בהרשב"א הנ"ל:

וע"פ דברינו נתבאר מה שסתם הש"ע סעיף ד' מטה שהיא מסורגת בחבלים וכו' והוא מדברי הרשב"א לענ"ד ע"כ לומר אף דסתם מכל מקום לא איירי אלא במטה שיש לו מחיצות דהיינו דפנות עד למטה דאילו במטה שלנו פשיטא כמו דמותר להניח נסרים עליו מכל שכן דמותר להניח מצע עליו והרשב"א לא כתב זה במטה שלנו אלא לשיטתו והש"ע ע"כ שסמך על הסעיף הקודם וכל זה נמי דלא כהט"ז שמחלק בסברות עצמו בין ד' מחיצות דראוי לתשמיש האויר יותר מב' מחיצות. וממה שנתבאר מלשון הרשב"א דתפוס בלשונו ג' מחיצות נראה מבואר דאדרבה ע"י הפירצה ראוי להשתמש יותר נחזור לענינו לפסק הש"ע במטות שלנו י"ל דה"ה בנ"ד דשרי אך הא הרא"ש ז"ל כתב וגם עיקר כוונתו לעשיות אוהל והמ"א מביאו ומוסיף בו אוהל לצל. וכנראה דשתי סברות חלוקות כתב לתרץ קושייתו ואם כן להסברה האחרונה ה"ה בנ"ד יש לאסור דמ"ש עיקר כוונתו לאוהל לצל או למטר ואף דסברת הרא"ש מכח קושייתו אינה מוכרחת דהא בשבת דף מ"ג ע"ב בתוס' ד"ה ופורסין עליהם כתבו והא דאמרינן בהמוציא תפילין גבי דכרי דר"ה זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פשטה מוסיף על אוהל עראי הוא ושפיר דמי אבל בלא שיור אסור היינו משום שהמחיצות התחתונות היו כבר עשויות ואם היה פורס עליהן היה עושה אוהל כדרך לעשות אוהל הרי לפ"ר מוכח מדבריהם דס"ל נמי איפכא דאפילו במתכוין לצל נמי שרי בלא מחיצות דאל"כ לק"מ דמה ענין שם דלישרי מלמעלה למטה דהא שם להרא"ש אף בלא מלמטה כלל דהיינו המחיצות נמי אסור אלא דבזה י"ל דנהי דלא בעי מחיצות מ"מ בעינן דומיא דבנין שיהא הקונדסין שהאוהל מונח עליו תחילה ואח"כ לפרוס האוהל עליהן וכדאמרי' גבי פורי' לדעת רש"י אלא דמ"מ לשונם בהתירוץ שהמחיצות התחתונות הי' כבר עשויות משמע דפשוט להו דגם שם מחיצות היה באופן דאין הכרח משם דמקרי אוהל בלא מחיצות אפילו במכוין לצל (ודע שאין דברי תוס' אלו סותרים דבריהם שבמסכ' ביצה שמסקו שאין איסור אלא בעושה גם המחיצות בשבת דהא כבר כתבו שם וי"ל דהתם שאני הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה כאוהל ומכ"ש בזה) מ"מ נראה דסברת הרא"ש הלזו מוכרחת מצד עצמותה מדביארו רש"י ור"ן פרק כל הכלים דאין עושין אהל עראי או על ד' קונדסין ואילו כ"ע מודים לפי' זה הרי מוכרח סברת הרא"ש הלזו מזה דבמכוין לצל אף בלא מחיצות אסור אבל גם זה אין הכרח די"ל רש"י לשיטתו דמשמע במס' ביצה דס"ל דתמיד יש משום אוהל עראי בלא מחיצות וכן הר"ן נמי מסיק מכח קושי' הרשב"א מדינא דגוד דאף בלא מחיצות מקרי אוהל וא"כ היה אפשר לומר לפסק הש"ע במטה דידן דלית ביה משום אוהל בלא מחיצות ה"ה אף בשעיקר כוונתו לצל ואי משום קושי' הרא"ש ז"ל או כתירוצו קמא דהתם שאני דהוי בנין חשוב או כמשמעות התוס' דהתם נמי מחיצות הוי ואולם כל זה אפשר לפסק רש"י ז"ל גבי דינא דסיינא שבמס' שבת ועירובין דליכא בו משום אהל משא"כ לפסק הש"ע סי' ש"א דסיינא אסור משום אוהל ע"כ מוכרח חילוק ב' דהרא"ש וכדכתב הט"ז ס"ק י"א וא"כ בנ"ד נמי אסור אבל יראה לענ"ד דאדרבה משם יש ללמוד להיתר דהרי קשה להמבואר דלרש"י ודאי מקרי אוהל בלא מחיצות הכל קשיא מדוע לא יהא באמת בסיינא משום אהל ואין לומר דרש"י סובר דסיינא נמי אין מכוין לאוהל מקרי ואזיל לשיטתו דסובר דדינן אלו תליין בפלוגתא דר"י ור"ש כמבואר בביצה ולהכי שרי מדפסקינן כר"ש חדא דזה אין סברא שיהא רש"י ותוס' מחולקים במציאות אם מכוין לאוהל אם לאו ותו דא"כ מה מקשה עלי' דרב שישא ברי' דרב אידי והתניא אסור ומי סני' למוקים הברייתא כר"י גם אין לומר כדתירץ הט"ז סק"ח דהיינו משום שהחלק היוצא נגרר אחר חלק המונח על הראש ובעבור ובעבור זה הקשה על האוסרין סיינא ונכנס בדחוקים כי זה אין נלענ"ד כלל וכדנראה מבואר מדברי תוס' עירובין דלא מחלקו כלל בהכי ומה שהמציא סברה זו מפריסת סדינים שהתירו הרשב"א ור"ן והה"מ ולומד שעיקר ההיתר משום שהחלק הנגרר נמשך אחר הפרוס על המטה א"י מה דחקו לזה דהא שם ההיתר ברור דהא מה, שנגרר אינו עושה בו אלא מחיצה בלא אוהל וכל מחיצה שאינה להתיר הא כ"ע מודים דשרי והפוסקים הנ"ל לא נדחקו אלא לתת טעם בכילה דנחית מפורי' טפח על האיסור וכתבו דכיון שהכילה פרוסה לצל וכו' וכנראה מלשון הטור מה דנחית מפורי' מקיבר למה דפריס על האוהל ולכך החמירו בו אף שהאוהל מצד עצמותו היה שרי מפני תנאי האוהל דליתנייהו גבו משא"כ בפריסת סדינים דידן לא חש הרשב"א אלא שלא יהא איסור במה דפריס על המטר וכיון דבזה אין חשש שוב במה דגריר פשיטא דליכא איסור וכנ"ל (כעת מצאתי שנמי תמה עליו הת"ש) וא"כ הדר צ"ע דעת רש"י ז"ל בהיתר סיינא [ואין לומר משום דסובר דכל דרך מלבוש לא אסור משום בנין דא"כ הרשב"א דנמי מתיר סיינא ומדוע חשש לאיסור בפריסת סדינים דנמי דרך מלבוש מקרי] לכן הנלענ"ד דטעם רש"י ז"ל דסובר דבמסקנא לא אסרו חכמים אוהל עראי אלא דומיא דאוהל קבע דמה אהל קבע נח על טבור הארץ ה"ה באוהל עראי בעינן עכ"פ שיהא נח על גבי קלונסות התקועים או עומדים על הארץ אלא דלא בעי שיהא מחובר ביתידות כמו אהל קבע אבל על האדם לא שייך כלל להקרא אהל דמצד בנין נובע איסורו ואיך שייך בנין על גוף אדם וכדמות ראיה לזה משנה א' פ"ו דאהלות דאיתא שם אהל הבא בידי אדם אינו מחיצה לטהר וא"כ בנ"ד לרש"י ז"ל ודאי שרי. אבל אמינא דאפילו לשיטת האוסרים סיינא מודו בנ"ד דשרי וע"כ לא אסרו אלא בסיינא דעכ"פ מונח על ראש האדם העומד על הארץ ונח עליו וכדמדויק מלשון הרמב"ם ז"ל אין בסיינא איסורא אלא במהודק על ראשו חוץ מזה דבעי נמי שיהא קשה משא"כ בנ"ד דאינו נח כלל אלא ע"י תפיסת יד האדם בו לכ"ע שרי' דלא הוי כלל דומיא דבנין. ועיין נמי תוס' התירוץ א"נ דף ק"א בעירובין ודו"ק ויש להביא ראיה לזה דהא במסכ' ביצה משיגים תוס' על פי' רש"י גבי ביעתא בד"ה מלמטה משום דלמדו מפירושו דאית ליה דשייך איסור אהל בלא מחיצות ורש"י ז"ל הא פי' שם וכן ביעתא וכו' אלא יאחזנו בידו ויושיב הביצה עליו ואח"כ יושיב הכלי על הגחלים אל מה בכך לשיטתו הא תיכף בעודו בידו יעשה אהל עראי אלא ש"מ כדמסיים שלא יעשנו כסדר בנין וכל זמן שאינו נח כ"א על ידי תפיסת ידו לית ביה משום חשש בנין ואף דזה אינו נשמע אלא מרש"י ורש"י ז"ל הא בלא זה מתיר אף סיינא מ"מ נראה ראיה ממס' שבת דף מ"ג ע"ב מת המוטל בחמה וכו' ע"ש פרש"י והתוס' מסכימים לפירושו חוץ מהרמב"ם שנראה מהכ"מ שפי' בע"א. כ' שם רש"י ודוקא נקיט וכו' והדר מחצלת לפרוש עליהם לצל ואוחזין אותו בידיהם עד לאחר שעה שיזקפום וישמטום וקשה מה בכך דכל זמן שאין המטות זקופות הוי אך אהל בלא מחיצות מ"מ הא לא עדיף מסיינא דמוכח מיניה דכל שמכוין לצל מודים דאסור בלא מחיצות אף במונח על אדם אלא ש"מ דשאני הכא הואיל ואינו מונח כלל אלא שאוחזין אותו בידים כ"ע מודים דלית ביה משום אהל. וא"כ נ"ד שרי יש לצדד להיתר בנ"ד דהוי דומיא דדינא דש"ע סעיף ה' הואיל והוא עשוי ועומד ולא עביד מידי וכן מצאתי כתוב בגליון המ"א של המנוח המופלג צדיק תמים מוה' שמואל ז"ל בן ר' בענדיט בלשון זה על תיבת מותר שבש"ע ומהא נראה להתיר בשבת המכסה שקורין פריסאלין לפתחו ולהורידו בשבת דנ"ל לכאורה דלא גרע מחופה דמתיר המ"א עכ"ל אך יש לגמגם על היתר זה כי י"ל נ"ד מה שמוכרח להתעסק בו עד שיהיה פרוס ע"י הקרסים זה מקרי עביד מידי והחופה דמ"א בלא זה ע"כ איירי שכבר קשור החופה בהכלונסות מע"ש ויהי' איך שיהיה נ"ד נראה דשרי מטעמי הנ"ל:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה