אור ברסלב

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות שבת · סימן רמח

סימן רמו

סעיף א

הג"ה אבל קודם ג' ימים שרי וכו' ואפי' אין בגובה המים י' טפחים אף דבסעיף ב' סותם הש"ע אבל במקום שידוע לנו וכו' אסור משום איסור תחומין והמעיין בב"י נראה בזה דעתו ע"פ תשובת הרמב"ם דאפילו נכנס בתוכה קודם ג' ימים יש למטה מי' בשבת איסור הליכה מחוץ לתחום וכן כתב בסימן ת"ד להדיא וז"ל כתב מהרי"ק שאם נכנס בספינה ג' ימים קודם השבת מותר להלך בה חוץ לתחום בשבת ואפילו אין במים י' טפחים לדברי הכל וכבר כתבתי בסי' רמ"ח שהרמב"ם בתשובה חולק על זה וכן מביא שם הב"י בשם ר"י בשם הרשב"א בלשון זה וספינות המהלכת בנהר והן גוששת אסור לילך בהם בשבת יותר מאלפים ואפילו כולה גוים ואפי' נכנס ד' ימים קודם השבת מ"מ מדלא ביאר הש"ע בסעיף ב' להדיא שאפילו קודם ג' ימים יש איסור סתם הרמ"א דעת מהרי"ק כאילו אין חולק עליו ע"פ מ"ש בד"מ מילתא בטעמא ע"ש. ולענ"ד נמי דברי מהרי"ק ברורים בדעת הרי"ף שהרי הרי"ף כתב להדיא מדסתם הברייתא ש"מ דאיירי בין בגדולה בין בקטנה הרי שאף בקטנה שהולכת בפחות מי' נמי שרי קודם ג' ימים וע"כ כדכתב מהרי"ק דנהי דאינו סובר לחלק בין תוך ג' ימים לקודם ג' באיסור תחומין כדמקשה על ר"ח שם מ"מ לדידיה ע"כ סובר כשטת הרשב"ם ע"ש ודו"ק והרמב"ם בתשו' שאוסר ההליכ' למטה מי' לענ"ד ע"כ בזה אינו איול בשטת הרי"ף רבו אלא סובר כדכתב המהרי"ק דכיון דאינו אלא איסור דרבנן לא רצו לגזור כל כך ומחלק שפיר בין קודם ג' ימים לתוך ג' ולהכי באמת אינו מבואר להדיא דתמיד אסור ואפילו קודם ג' ימים דאל"ה יקשה עליו קושית המהרי"ק דליפשט הסוגיא דאין תחומין למעלה מי' מדשרי' הברייתא ההפלגה קודם ג' ימים וכן מ"ש הב"י הכא ולדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בימים המלוחים בכל גוונא אסור ובנהרות הנובעים אם אינם עמוקים י' לכ"ע אסור משום תחומין ליתא בדעת הרא"ש ודאי שהרי לא כתב במי שהוציאוהו אלא ואין נראה לי דבריו בזה דהיינו במה שמתיר הרשב"ם אף בשבת וכדמסיים שם ומשמע דוקא בע"ש אבל בשבת לא ואדרבה בפ"ק דשבת כתב ועוד כיון דתחומין דרבנן לא הוי להו לב"ש למיסר דהא לא אסרי ב"ש להתחיל קודם מלאכה האסורה מדרבנן שנעשית מאליה וכן בהתשובה שמביא הב"י והיא כלל כ"ב דין י"ב מתיר להדיא ללכת בספינה קודם שבת אף אם מפלגת בשבת כל שאינו יוצא משם אף שפי' שם להדיא הספק תחומין למעלה מי' לחומרא כדפסק נמי בהלכותיו ע"ש ודו"ק. ולהכי עכ"פ לענ"ד פסק המהרי"ק ברור לכ"ע זולת לדעת הרשב"א הנ"ל ובאמת א"י ליישב אליביה הוכחת המהרי"ק דליפשט מברייתא דאין מפליגין דאין תחומין למעלה מי' אף גם קשיא לי לשיטתיה דהרשב"א א"כ בעובדא דר"ג במתני' ריש פרק מי שהוציאוהו פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה אמר לר"ג מה לירד למה המתינו עד שהגיעו לנמל מיד כשחשיכה וקידש עליהם היום הי' להם לישאל אם הם בתחום העיר ומותרים לילך ואם הם חוץ לתחום העיר הא אסור להם להלך יותר מאלפים ממקום שחשיכה עליהם וקנו שם שביתה ואינם רשאים להלוך אפילו עד הנמל א"ו משמע לכל הפחות כדעת מהרי"ק והם הפליגו קודם ג' ימים וצ"ע:

סעיף ב

הג"ה לצאת חוץ לתחום. נ"ב ר"ל דלא תימא האיסור מה שילך תוך הספינה חוץ לד"א ובזה באמת אין איסור היכי דשבת באויר מחיצות מבע"י כמו זה שמפליג בע"ש לכן מבאר האיסור מה הוא ובזה א"צ לדוחק המ"א:

הג"ה סוף סימן הנ"ל י"א שכל מקום וכו' והב"י משמיט הג"ה זו מדמדייק מהרי"ף ורא"ש דלא הכי. ולענ"ד בתשובת הרא"ש כלל כ"ב סי' י"ב שבב"י מוכח דשפיר ס"ל הכי דאל"כ איך כתב וכן אסור לפרוש מהיבשה לספינה בשבת אף אם קדש ואכל בספינה ויצא דנמצא שמפליג בשבת מן היבשה אל הים אלא יכנס אל הספינה מבע"י ולא יצא אח"כ עכ"ל הרי דאיירי מהליכות ים שמן הסתם מים מלוחים ולא חש לפי' הרי"ף שמסכים ש"מ דסובר כר"ת דסתם הולכים הוא לסחורה וחשוב דבר מצוה ואל"כ א"י ליישבו:

נשאלתי אנשים הנוהגין ע"פ הרמ"א בסי' רמ"ח שמקדשין וקונים שביתה בהספינה והולכים ולנים בביתם וחוזרים להספינה בשבת ופה בדנציג הספינה שעל הנמל עומדת רחוק מהעיר הרבה אלא שלדברי השואל מ"מ הוא בתוך התחום מפני שמבונה מכל צד בבתים סמוכים להעיר תוך ע' אמה ושירים באופן שאין בהילוך זה משום איסור תחומין אלא בעבור הריחוק אי אפשר לבא מהעיר אל מקום שכונת הספינה דהיינו המקום שקורין פאר וואשר אם לא ע"י העברת נהר ווייסל ע"י ספינה שקורין טרעק שיף והכל תוך התחום ושאל השואל אם שרי או אסור.

ולפ"ר רציתי לומר מדאיתא סי' הנ"ל סעיף ב' בהג"ה כ אבל אין איסור במה שהבהמות מושכת הספינה וכו' ה"ה בזה אחרי שכבר נהגו לילך תוך הספינה שקידשו בה בשבת מ"ש ספינה זו מהספינה גדולה אמנם ראיתי בהמ"א שם סק' וס"ק י"א מבואר מיניה דדוקא בספינה זו שקנה בה שביתה ומשום דהוי כביתו אין בה משום גזירת נראה כשט אבל בספינה אחרת ליכנס בה בשבת מודה הרמ"א להב"י שפסק בש"ע והוא שלא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה ומשום גזירת נראה כשט ומה שנאמר בהג"ה הנ"ל אבל אין איסור וכו' היינו בנכנס בה מע"ש וקמ"ל שלא יהא דומה ליושב בקרון אף מקודם שבת שמ"מ אסור לו לילך עליו בשבת משא"כ לכנוס בה בשבת ואין לומר שמפני שבהמות מושכת הספינה אינה בכלל הגזירה מדאינו דומה לשיטה שהיא בלתי סיוע מבהמה דזה מוכח להדיא מן המהרי"ק שורש מ"ה שאין לחלק בהכי כלל ע"ש הן אמת דדעת המ"א בהרמ"א נראית תמוה כדהפליא עליו הגאון בעל שב יעקב סי' ט"ז וכתב ולדבריו לא ידעתי ממי יצא הוראה זו לרמ"א וב"י ע"ש והגאון המשיב יותר מתפלא וכתב שלא יטעה בזה שום צורבא מרבנן וגם בעיני הסברא מצד עצמותה נראית תמוה דמפני שקנה בה שביתה הוי ליה כביתו ומותר לכנוס בה בשבת אטו ביתו ממש העומד על גבי ספינות במים מותר לשוט בו. מ"מ י"ל שיצא להמ"א סברא זו בהוכחה מן הב"י גופיה שהרי הב"י משיג על הגאון מהר"י אבוהב שכתב שהבה"ג בשטת הרשב"ם וכתב ואין נ"ל וכו' לכך נ"ל דבה"ג נמי סבר דברייתא דאין מפליגין כב"ה נמי אתיא ומיהו היכא שקרקע הספינה גבוה י' טפחים מקרקע הנהר דליכא משום איסור תחומין וגם הם מים נובעים דמותר להפליג אפילו בע"ש לכ"ע דלא איירי בהכי מתני' דאין מפליגין אתא בה"ג למימר דמותר לכנוס בה בשבת ולהפליג כל שקנה שביתה שם ור"י אמר וכו' משום דהוא כשט וכו' ע"ש ובודאי יש לתמוה אילו נימא דאין בקני' שביתה פעולה כלל להיתר גזירת שט אלא דלא חש לו כל עיקר א"כ איך ס"ד דב"י דבה"ג איירי באופן שאין משום תחומין כגון למעלה מי' א"כ מה פעולת הקניות שביתה אם כדמביא בתר הכי בשם הריטב"א כדי שכשיגיע לנמל יהיו רשאין לכנוס שם ולהיות כבני עיר אבל הכניסה בלא קניות שביתה שרי קשה חדא הא לשון הבה"ג שהפוסקים מביאים משמע דלהיתר הכניסה הוא דמצריך הקני'. ותו דבאמת אף לזה לא מהני מידי אלא כשאינו יוצא מהספינה כמבואר שם בהריטב"א ובה"ג הא מתיר הכניסה בשבת אחרי שיצא מהספינה ומה הועיל אלא ע"כ פעולה דהשביתה כדכתב הר"ן כדי שיהא רשאי להלך כל הספינה כ"ד אמות מפני ששבת באויר מחיצות וא"כ הא ע"כ איירי למטה מעשרה במקום דשייך איסור תחומין או דס"ל יש תחומין למעלה מי' אפילו בים דלא כהרמב"ם דאל"ה אלא באופן דלא שייך תחומין מה איסור יש בהליכ' חוץ מד' אמות במקום דלית ביה משום תחומין ועיין ריש פרק מי שהוציאוהו קושי' הגמרא אי אמרת בשלמא יש תחומין מש"ה רצו אלא אי אמרת אין תחומין אמאי רצו (ומן התימא מן הד"מ שכתב דלדעת הר"ן בדברי בה"ג נוכל ליישב דבריהם כמ"ש ב"י) א"ו מוכח דדעת הב"י דלעולם איירי למעלה מי' ודלא שייך תחומין ופעולת הקני' לא מטעם הריטב"א ולא מטעם הר"ן אלא מטעם היתר שלא יהא נראה כשט כדעת המ"א וכדכתב בתר הכי שלומד מטעם התוס' כוונת הבה"ג שאם נכנס בה בשבת בלי קניות שביתה נראה כיוצא חוץ לתחום אבל כשקנה בה שביתה כשנכנס שם בשבת אינו אלא כנכנס לתוך ביתו כן לומד הב"י לשטתו שזה פעולה היא לגזירת שט מפני שאינו אלא כנכנס לתוך ביתו. וקצת משמע נמי הכי כונת התוס' מדלא מקשו על המנהג מן הסוגיא דפ' תולין והקשו על הרשב"א אלא משמע משום דנמי מבינים דעת בה"ג דמטעם זה שהוא נראה כביתו כמו דאינו חש משום זה לאיסור שט אלא שכתבו דלא שפיר עבדו משום דאין הסברא נוחה להם וא"כ לשטת המ"א אין להנידן שנשאלתי שום היתר וכן באמת הורתי לו לאיסור אלא שצריך ללון על הספינה ולא יצא מתוכה אמנם א"כ דדעת הב"י הכי הא ודאי צ"ע דבשלמא היכי דשייך תחומין שייך קניות שביתה אבל הב"י דמוקים לבה"ג למעלה מי' ודסובר אין תחומין למעלה מי' באופן שאין ביציאתה חוץ לתחום שום איסור מצד תחומין א"כ מה יועיל הקניות שביתה להיתר שט משום דהוי כנכנס לביתו הא למעלה מי' לא קנה כלל שביתה כדאיתא שם בהריטב"א וכשיוצא מתוכה לביתו קונה השביתה בביתו ומה שוב הוי כנכנס לביתו ובשלמא מה שהבין מתוס' ורא"ש כונת הבה"ג משום דהוי כנכנס לביתו היינו משום דתוס' מוקמו לבה"ג במקום דשייך איסור תחומין רק דבה"ג אזיל בשטת רשב"ם דמטעם דאיהו לא עביד מידי שרי וכדכתב הד"מ דלפי דעת תוס' מוכרחים דברי מהר"י אבוהב ושפיר נמי דקונה שביתה שם ואך משום דמ"מ נראה כיוצא משא"כ כשקונה שביתה בהספינה אף חשש זה מסולק אבל הב"י דרוצה להעמידו במקום דלא שייך תחומין מה קניות שביתה שייך ואין לומר דאף דלא קנה שם שביתה מ"מ כיון שישב בהספינה שוב מתחזי כביתו הא לזה אין צריך לישב שם בה"ש דוקא בכניסת שבת כדהקפיד הגהות הרא"ש שבב"י פה וכן הטור כולם כאחד עונים בלשון אם קנה שביתה ולמעלה מי' להב"י מה קניות שביתה שייך גם אין לומר מדלמעלה מי' לא נפשט אם יש תחומין אם לאו לענין קניות השביתה נקטינן לקולא דיש שביתה זה ודאי אינו דהא הוי תרי קולי דסתרי אהדדי דהא לשיטת הב"י להבה"ג אם יש שביתה דהיינו יש תחומין הא יש איסור בהכניסה מצד איסור תחומין ואם אין תחומין אין שביתה והדר יש איסור משום שט וע"כ נמי לידחק בדעת הב"י דמוקים להבה"ג דוקא כשהספינה בעודה בנמל היא גוששת למטה מי' אלא כשהיא מפלגת אזלה למעלה מי' וניחא ואולם באמת כל זה דוחק והעיקר כדכתב הר"ן ור"י אבוהב והב"י במח"כ הרמה לא דק בדעת הבה"ג שפיר וא"כ מכ"ש ודאי יש לתמוה לשטת המ"א שזה דעת הרמ"א שהרי הרמ"א הגיה על הש"ע שכתב היכי דמותר להפליג דהיינו כדביאר במקום דלא שייך תחומין ומשמע ודאי סתימתו דאפילו הספינה עומדת בשעת שביתה נמי למעלה מי' כדבאמת הכי הוא מן הסתם וא"כ פעולת השביתה למעלה מי' לענין היתר שט א"י מה טיבה בשלמא על הש"ע ל"ק אף דאיירי למעלה מי' נקיט הלשון וקנה שם שביתה דבאמת הוא ל"ד דלמעלה מי' לא שייך קנין שביתה אלא מפני שמצריך שיכנוס לתוכה קודם הכנסת שבת ולא יצא מתוכה כי היכי דלא יעבור בשבת על איסור שט קורא אותו וקנה שם שביתה אבל על הרמ"א לדעת המ"א דהקנין שביתה יהיה עיקר ההיתר לאיסור שט א"י ליישבו ומלבד זה מה שכתבתי לעיל דהסברא בעיני מצד עצמותה תמוה דמי עדיף נראה כביתו מביתו ממש לכן כדי לעמוד לדעתי על תוכן ההיתר דהמנהג אעריך פה לשון הר"ן מתחילה ועד סוף ת"ר אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת האריך בה הרב אלפסי בהלכות ובתוס' פירשוהו לפי שאסור לעבור במים במעבורת אפילו בתוך התחום משום דהוי ליה כשט ואסור לשוט גזירה שמא יעשה חביות של שייטין והיינו דגרסי' בפ' תולין חזי מר האי צורבא מרבנן וכו' א"ל הערמה דרבנן הוא וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחילה אלמא דלכתחילה שלא בהערמה אסור ובהערמה נמי דוקא לצורבא מרבנן הא לכולי עלמא אסור לפי פי' זה ולפי דברי הרב אלפס ז"ל גם כן יש לתמוה על מה נהגו העם עכשיו להפליג בספינה פחות מג' ימים קודם השבת אבל הר"ז הלוי ז"ל כתב טעם אחר בין בזו בין במה שאמרו אין צרין על עירות של גוים דכולהו מקום סכנה הוא וכל ג' ימים קודם שבת קמי שבתא מקרי ונראה כמתנה לדחות את השבת ועל דרך זה התיר הרמב"ן למפרשי ימים שיכנס בים בשבת ולפרוש מן הנמל ואין חוששין משום דכשאסרו להפליג בספינה תוך ג' ימים לא אסרו אלא בישראל שוכר כל הספינה שכל המלאכה הנעשית בה אינה נעשית אלא בשבילו אבל בספינה שרובה גוים וישראלים מועטים נכנסים בה כיון דרובה גוים על שם הגוים הוא נעשית וכדאמרינן בפ' כל כתבי דף קכ"ב במסבה שרובה גוים והדליק גוי את הנר שמותר לישראלים שבה להשתמש לאורה ולפיכך נוהגין עכשיו שמתכנסין לתוך הספינה מע"ש ומדדרין שם השלחן ומדליקין את הנירות לקנות שם ואח"כ חוזרים ונכנסים לה בשבת ועושין כך מפני שהספינה עתידה לצאת בשבת חוץ לתחום ויהא אסור לזוז בתוכה מד' אמות שלו לפי שלא שבת באויר מחיצות מבע"י ואע"ג דקיי"ל דהלכה כר"ג דמהלך את כולה אפילו בדיר וסהר אע"ג דלא שבת באויר מחיצות ה"מ בנתנוהו גוים בדיר וסהר דאניס הוא הא לדעת לא עשאום כד' אמות אבל כיון שנכנס לה מע"ש נעשה כמערב ברגליו ואומר כאן תהא שביתתי וכיון דקונה שם שביתה שובת באויר מחיצות מבע"י הוא ומהלך את כולה כד"א היא אצלו עכ"ל:

ובודאי החיוב עלינו לעמוד על דעת הרמב"ן ז"ל שמעיד עליו הר"ן שמפני שאין לאסור ההפלגה תוך ג' ימים ע"פ טעמו התיר נמי למפרשי ימים שיכנסו בים בשבת והרי אינו מזכיר מאומה מקניות שביתה כאשר באמת לדעתו לא שייך כדהעיד הריטב"א בשמו שמפני שפוסק כדקיי"ל אין תחומין למעלה מי' התיר ליכנוס בספינה של גוים בשבת וכן כתב הר"ן בשמו שהתיר לפרוש מן הנמל שהוא נמי מכח אין תחומין למעלה מי' ופשיטא דאליבי' לא שייך קניות שביתה כנ"ל דהא אין תחומין למעלה מי' וא"כ איך לא השגיח כשנכנס בשבת משום שט. ואף דלא ניחא לו בטעם זה להאיסור דאין מפליגין כדגם להרא"ש לא מסתביר. מ"מ איך התיר האיסור המבואר בגמרא דאסור לשוט בשבת אפילו ע"י מעבורת שמעביר הגוי יהי' מאיזה טעם שיהי' א"ו הברור אצלי שהבינו טעמו פשוט דמזה הטעם גופי' שהתיר ההפלגה תוך ג' ואפילו בשבת משום דכל המלאכות הנעשית אינם אלא בשביל הרוב גוים. ה"ה סובר עד כאן לא אסרו ההעברה בספינה ע"י גוי אלא דומיא דהתם שרק הצורבא מרבנן לחודי' הי' בהספינה. וסובר דודאי אין איסור שיטה שייך במה שהספינה שטה והישראל יושב בגווה דהא לא עביד מידי אלא מפני שאסרו חכמים השיטה הן בגופו והן ע"י ספינה כשבעצמו מוליך ומושיט הספינה אסרו מלאכת השטה בשבת וממילא כל דבר שאסור לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו וה"ה להיות נהנה ממנה כל שהגוי עושה המלאכה רק בשבילו וזה הי' ערמת הצורבא דרבנן דלא יהי' מחזי שרוצה בההעברה ומ"מ ידע שהגוי יהי' מבין מדעתו שרוצה לעבור ויעבירנו ולהכי אסור: אבל כשרובה גוים ועיקר המלאכה דהשטה נעשית בשביל הרוב ונר לאחד נר למאה שרי לדעתו מק"ו דמלאכה דאורייתא הנעשית בשביל הרוב ובחנם האריך השב יעקב למוקים הסוגי' שלא אליבא דהלכתא לאביי דוקא ואף לא הועיל מאומה כי ברובה גוים לכל הפירושים שם אף לאביי שרו כי לא יחלוק אביי על הברייתא דמסבת הגוים שממנה ראי' הרמב"ן ע"ש בח"ר ודוק אבל הדברים פשוטים דשם איירי שכל ההעברה לא היתה אלא בשביל הצורבא דרבנן דזה אפילו לרבא ודאי דאסור וזה ברור לענ"ד בכונת הרמב"ן וכן מה שאסרו בסי' תרי"ג לעבור היינו נמי אך או ע"י עצמו או ע"י גוי בשבילו אבל לא ברובה גוים. וכן בסי' של"ט שאוסר הש"ע ההכנסה תוך ספינה אינה קשורה נמי מטעם זה שמיד שנכנס בה מזעזע אותה ולא ימלט משיטה פורתא מכחו וזה אסרו חכמים ומה דאיתא שם בב"י שה"ר ישעי' הי' עובר וכו' והי' אומר שהנכרים המנהיגים הספינה לעצמם מכוונים ורבינו מאיר הקשה לו וכו' והעיד השב יעקב שיש ט"ס בראיות רבינו מאיר הברור לדעתי כדמשמע שהר"ר ישעי' הי' עובר ע"י גוי אף יחידי וסמך עצמו על שהגוי המוליך הספינה לעצמו מכוין כלומר לשכרו שמקבל וזה אסר רבינו מאיר אבל בשרוב גוים היושבים בהספינה לא מצינן ומה שהתמיה הב"י אפשר נמי אך באופן הנ"ל ויהי' איך שיהי' לענ"ד הברור זה טעמו דהרמב"ן באיסור שט וזה נמי טעם הבה"ג דלא חייש לשט הכל מטעם דתמיד על הרוב אין הישראל. לבד שוכר הספינה ורובה גוים וכנ"ל:

ומעתה אבאר לשון הר"ן התחיל וכתב דלפי פי' זה דהיינו דהרי שסובר דההקפדה היא נמי על היושב בספינה דעביד איהו איסור דרבנן משום דהוי ליה כשט ושזה טעם איסור ההפלגה וגם לפי דברי הרב אלפסי ז"ל הן לטעם עצמו והן לפי' שמביא שהוא משום תחומין ובאינו עמוק י' יש לתמוה במה נהגו העם וכו' ור"ל אפילו במים אינם עמוקים נהגו להפליג שזה לכל דברי רב אלפס אינו יודע טעם המנהג אבל הר"ז הלוי ז"ל כתב טעם אחר וכו' וע"ד זה התיר הרמב"ן וידוע כמבואר בריטב"א דעיקר טעם היתר הרמב"ן ליכנס בשבת אינו אלא משום דס"ל אין תחומין למעלה מי' ואליבי' פשיטא דלא שייך הקניות שביתה וגם אין צורך אליו להסברת הר"ן הן הטעם כדי שיהא יוכל להלך בהספינה חוץ לד"א אם אין תחומין אין איסור כנ"ל. והמנהג הוא נובע מפסק בעל ה"ג כמבואר בהטור והברור דפשיטא דלא איירי פסקא דידיה דוקא בלמטה מי' אלא או דס"ל כשטת הפוסקים יש תחומין למעלה מי' אפילו בים דלא כהרמב"ם או דס"ל כהרשב"א דאף דקיי"ל אין תחומין למעלה מי' היינו לצאת מים ליבשה דמותר אבל ליכנוס בה בשבת אסור משום דאין לנו להוציאו מחזקת ביתו כדאיתא סי' ת"ד בב"י בשמו או דחש שלא לחלוק בין עמוק י' לאינו עמוק י' לכן הצריך תמיד הקניות שביתה מטעם הר"ן ועכ"פ תמיד מוכרח מיני' כדפי' המהר"י אבוהב וכנ"ל. דההכנסה התיר אף במקום דשייך איסור תחומין מטעם סברת הרשב"ם דאיהו לא עביד מידי אלא מיא הוא דקמטו לי' רק על ההילוך דעביד בידים הוא דהקפיד דלהוי שבת באויר מחיצות ואולם בפסק ה"ג עדיין לא הונח דעתו דלדבריו הא מ"מ מוכרח לטעם דאין מפליגין ודנימא דהברייתא כב"ש ולא כב"ה בזה לא ניחא לו אף בדעת בה"ג והיה מוכרח דפסקו לא קאי אלא בנהרות הנובעין דלא שייך טעם הרי"ף והעולם ראה שמפליגין אף בימים אבל אחרי שהביא נמי בשם הרמב"ן דלטעמו מסולק האיסור הפלגה תוך ג' ימים בספינות הסתם דרובם גוים וגם מסולק בו ע"פ דבריו ודעתו האיסור דשט אף בשבת כתב ולפיכך נוהגין כלומר דהמנהג הוקבע שסוברים אף הבה"ג ס"ל כדעת הרמב"ן שאין בההליכה לתוכה בשבת לא משום איסור שט ולא משום דאין מפליגין הן במים הנובעים והן במים המלוחים ונוהגים על פי פסקא דבעל ה"ג ואינם מחלקים בין עמוק י' ובין אינם עמוקים ע"י הקניות שביתה וזה גופא הוא דברי הרמ"א בשם י"א דברי הר"ן ממש והכל אך בספינה סתם שרובם גוים ואינה מושכרת לישראל לבדו שאין לחוש להאיסור שט לדעת הרמב"ן ובזה שוב באמ' הרמ"א איירי בין בעמוק י' ובין באינם עמוקים י' ואין להקשות מה יועיל קניות שביתה בלמעלה מי' דממ"נ אם אין תחומין למעלה מי' אין הכרח כלל להשביתה כי אין איסור אף בההילוך חוץ לד"א בהספינה משא"כ לשטת המ"א דמשום שט צריך לקניות שביתה ודאי יש לתמוה מה יועיל בלמעלה מי' הגם דיש לדחוק לשטתי' דלענין קניות שביתה סמכינן לקולא דיש תחומין למעלה מי' ועליו אין להקשות דהוי תרי קולי דסתרי משום דסמכינן על דעת בה"ג לפי' מהר"י אבוהב שאין איסור בההכנסה משום תחומין מ"מ הברור בעיני דגוף הסברה אין לה העמדה וקיום אחרי שאינה יוצאה אלא מפי' הב"י לבה"ג והוא אינו אלא כדפי' המהר"י אבוהב ומה"ת לן להמציא סברא כזו דנר' כביתו יהא עדיף מביתו ממש. לכן הברור בעיני דעת הרמ"א כנ"ל ודלא כהמ"א:

והיוצא לנו לענ"ד בנדון הנ"ל שנשאלתי ומכ"ש בנדון שאלת הגאון בעל שב יעקב דעתי מסכמת להלכה ברורה היכי שהספינה הולכת בלא"ה עם גוים רבים שמותר הוא אחרי שכבר נהגינן כעדות הר"ן וכדאיתא בפרק הזרוע נהגו העם כר' אלעי ואם המנהג קובע הלכה בדאורייתא מכ"ש בדרבנן אך אחרי שבעונותינו האידנא פרוצים בחילול שבת חלילה להתיר במידי כדאמרינן רב בקעה מצא ואסר להם כדי שלא יפרוצו אבל איפכא חומרא דנפיק מזה לדינא במה שמצאו כעת אנשי פולין הבאים סוחרי ישראלים עם תבואה וסחורות וכל הספינה שכורה לישראל לבדו לדעתי כל בעל נפש יחוש לעצמו שעובר אדרבנן שאסרו לעבור אף תוך התחום בעובדא דצורבא מרבנן. (ודלא כהש"י שר"ל שהעובדא הי' בחוץ לתחום דזה ודאי אינו דא"כ איך ירד מספינה להיבשה לשמור פירותיו ומה הועילה לו ערמותו) והקניות שביתה לא מהני מידי דלענין איסור שט. אלא מוכרחים למיעבד כדפסק הש"ע לילך לתוך הספינה קודם הכנסת שבת ולא לצאת ממנה עד שתפליג זולת בהספינה שרובה שכורה לגוים ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה