בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר
הלכות ראש השנה · סימן תקפו
סעיף ה
אבל אם אמר קונם לתקיעתו עלי אסור לתקוע בו זה מהר"ן וכבר מביא הב"י דעת תוס' ומרדכי וכנראה הטור אזיל בשטתם ולהכי אינו מחלק בהכי ועיין בספרי ק"ד סי' רט"ו שם הנחתי דעת הר"ן בצ"ע: והנה בהר"ן נדרים דף ט"ז ע"ב איתא אלא אמר רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי וכו' וא"ת וכי אמר ישיבת סוכה עלי מאי הוי הא דבר שאין בו ממש הוא י"ל דהכא במאי עסקינן דאמר קונם סוכה לישיבתה עלי ורבא לא חש לתרוצי אלא לשון הנאה דאמר אביי ואין ה"נ דבאומר סוכה לישיבה עסקינן: וא"כ אף לשטתו שמדמה שופר לסוכ' אינו אסור אלא באומר קונם שופר לתקיעתו עלי וכן הוא בהר"ן גופי' בר"ה כתב אבל באומר קונם שופר לתקיעתו עלי אסור אלא דשוב כתב בנדרים אבל בתוס' אמרו שאפילו קונם ישיבת סוכה עלי מהני דלא מקרי דבר שאין בו ממש אלא בשאינו מזכיר שם החפץ שאוסר עליו אבל כשמזכיר החפץ הנאסר דבר שיש בו ממש הוא. וא"כ ה"ה לשטתו אף אם אמר תקיעת שופר עלי אסור והכי העתיק הכל בו דעה זו בשם הרמ"ה וכתב אבל אם אמר קונם תקיעת שופר עלי אסור והיינו כדכתב הר"ן בשם התוס' דכל שמזכיר שם החפץ חשוב נמי דבר שיש בו ממש. ולשון הש"ע ודאי קיצור הוא בהעתקה וצ"ל אבל אם אמר קונם שופר עלי לתקיעתו דאילו בלשון הש"ע קונם לתקיעתו בלבד כל שאינו מזכיר שם החפץ כלל לכ"ע הוא דבר שאין בו ממש:
אמנם מה דאיתא שוב בהכל בו ואם אמר קונם של שופר עלי משמע דעת הכל נדר ואין נדר חל על דבר שאין בו ממש ובודאי ט"ס יש בו או דצ"ל ואם אמר קונם תקיעה של שופר עלי ומחלק בין תקיעת שופר לבין תקיעה של שופר או דצ"ל ואם אמר קונם קול שופר עלי משמע וכו' ומחלק נמי כנ"ל וצ"ע אמנם דברי הכל בו צ"ע במה דמתיר מטעם אין בו ממש דהא מ"מ אסור מדרבנן מיהו כדקי"ל כרבינא דאמר בל יחל מדרבנן ועיין י"ד סי' רי"ד וכ"ת כיון דאך דרבנן הוא אין כחו לעקור מצוה דאורייתא זה אינו שהרי הר"ן בנדרים דף ט"ו ע"ב מקשה הכי על תירוץ הגמרא באומר הנאה תשמישך עלי וכתב וא"ת והא האי נדר דרבנן הוא דהנאת תשמיש לית בי' ממשא וכיון דמדרבנן הוא היכי חייל לאפקועי מצות עונה ומצות פו"ר י"ל כיון דנדרא מיהו חייל ממילא פקע להו הנך מצות דחכמים מתנים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה עכ"ל. וא"כ ה"ה לגבי מצות שופר ממילא פקע ולא מהני דבר שאין בו ממש ואפשר היינו טעמא דש"ע שאינו מזכיר שם חפץ ואינו קיצור אלא בדיוק כתב הכי וצ"ע:
סעיף כב
אם גוי הביא שופר וכו' כתב המ"א ועכ"פ אסור לטלטלו חוץ לד"א ואם הוא עיר המוקפת כדינה שרי וע"ש. תו כתב והקשה הלבוש וכו' ותירץ דמיירי בחוץ לי"ב מיל והנה סי' תקט"ו סעיף ה' העלתי דבשל גוי כיון דאינו קונה שביתה מד"ת אפילו חוץ לי"ב מיל נמי אינו ד"ת א"כ הדרה הקושי' לדוכתה ואולי הלבוש חוזר לדבריו הראשונים שכתב תחילה ועוד דאפילו הי' של ישראל וכו' וקאמר דצריכין להנהו טעמא לחוץ י"ב מיל והוא של ישראל אמנם בסי' תרנ"ה כתב הטור כדברים אלו לגבי לולב בשם הרשב"א וקשה עליו ממ"נ אם בשל גוי איירי הרי פשיטא הוא שאפילו האמירה להביא שרי ואפילו חוץ לי"ב מיל דאינו אלא שבות דשבות כנ"ל ואם בשל ישראל איירי הלא הרשב"א פוסק ס"ס תקט"ו דבשל ישראל אסור אפי' מחל"ת דרבנן משום מוקצה מחמת איסור תחומין ואולם באמת על הרשב"א מעיקרא לק"מ כי הרשב"א בשטת התוס' שהביא הטור הכא דהאמירה באמת אסור כדאיתא בב"י סי' ש"ז בשמו ולכן אף על הטור ל"ק שהרי הכא מביא דעת התוס' דהאמירה אסורה ומוכרח להביא דברי הרשב"א בלולב דזה לכ"ע שרי ואף הש"ע אף דסותם הכא כדעת המתיר הרי בסי' ש"ז כתב נמי ויש אוסרין ומעתיק דין הרשב"א דאם הביא לכ"ע שרי ולעולם לא איירי אלא בשל גוי ובתחומין סתם. ולדינא בשל ישראל להרשב"א תמיד אסור משום מוקצה מחמת איסור תחומין לטלטלו ולזה רומז המ"א וכתב ולפי מ"ש שם סוף הסימן אמנם מלבד המחלוקת שעל הרשב"א שם כמבואר בט"ז דס"ל דלא שייך דין מוקצה מחמת איסור שאינו בגופו אלא אפילו לדעת הרשב"א בזה דשייך בו מוקצה מחמת איסור מ"מ נלענ"ד דזה אינו אלא לשטתו דאוסר נמי האמירה משא"כ לדידן שפסקינן דהאמירה שרי לכ"ע אין שייך בו מוקצה מחמת איסור דחוץ לתחום שהרי שרי לומר לגוי להביאו ואינו מקצהו מדעתו כלל זולת בשל ישראל וחוץ לי"ב מיל דאז האמירה לגוי אסור למ"ד דהוי תחומין ד"ת תליא בפלוגתא דהרמב"ן והרשב"א שבט"ז סי' תצ"ח הנ"ל באם הביא וכבר הכריע הט"ז שם להלכה כהרמב"ן ואף זה שרי ודין האמירה גופי' תלי' בפלוגתא דחוץ לי"ב דאורייתא או דרבנן ועיין נמי במה שכתבתי ס"ס תקט"ו וסי' חצ"ח ודוק:
שם וה"ה אם עשה עכו"ם שופר בי"ט כתב המ"א צ"ע דהא נולד גמור הוא וכו' וצ"ל דהכא מיירי כשעשה עכו"ם מקרן שלו שלא היה נולד כיון שגמרו בידי אדם ודעת הלבוש שבסי' תק"ה דבשל גוי אף נולד שרי אף לטעם הגהות אשרי שבסי' רנ"ב משום גמרו בידי אדם גם שם גם הכא אין צורך ומה דמקשה בשבת כ"ט ואמאי הא נולד הוא צ"ל משום דנאמר ישראל מסיקו סתמא איירי בשל ישראל וק"ל: