בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר
הלכות ק"ש · סימן ע
במ"א סק"ו ואפ"ה להרמב"ם וכו' כיון שדבר שאינו מצוי להתחיל סמוך לשחרית לא גזרו נ"ב טעם זה לא נאמר בהרמב"ם אלא על התחלת דברים האסורים סמוך למנח' ומותרים סמוך לשחרית אבל על הפסק אכילה שכבר נאסר בבוקר אין טעם זה עולה כלל והעיקר כמבואר בכ"מ וב"ח וש"פ:
שוב כתב ומוכח מכאן וכו' א"ו א"צ להפסיק לענ"ד הדין עם הב"י שבסי' פ"ט בדעת הרמב"ם דהא הרמב"ם כתב אסור לטעום כלום עד שיתפלל שחרית ומלשון זה הוכיח הגמרא שבת דף ז' דאם התחיל מפסיק ע"ש בתוס'. ומה שהוכיח המ"א מק"ש שס"ל דאין צריך להפסיק לענ"ד אף שכאן העתיקו לענין ק"ש דשחרית בסי' פ"ט חזר בו וס"ל שזה דין דהרמב"ם קאי על ק"ש של ערבית ועיין סי' רל"ב מה שכתבתי על ט"ז שם אך דברי הרמב"ם צ"ע מנ"ל איסור טעימה דהא בגמרא לא נאמר אלא לא יאכל בעצמות הלשון שבמשנה לגבי מנחה ולא יאכל ואין לומר דקשיא ליה דאילו אכילה ממש כבר נלמד ממנחה דהא י"ל דה"א הואיל ולא שכיח לא גזרו וצ"ל דלמד מדנאמר כל האוכל ושותה וסתם שתיה היא עראית למד הימנה ה"ה טעימה דאסור: עכ"פ דעת הרמב"ם ברור דאף אם התחיל, מפסיק ועיין סי' תרל"ט סעיף ב' ודוק: