אור ברסלב

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות ק"ש

הלכות ברכות

סימן סט

במ"א סק"ד וכתב בכ"ה בשם רדב"ז וכו' אין חוזרין ומתפללין לצאת ידי קדיש וקדושה האמת שאין בידי לא כנה"ג ולא רדב"ז אבל ע"כ אין לפרש שלא יתפלל ש"ץ תפילה בקול רם להשמיע קדיש וקדושה דהא עיקר דין דפריסת שמע ועובר לפני תיבה נאמר היכי דיש עשרה שהתפללו ביחיד כמבואר בהר"ן וגם כ"ש הוא אם בשביל אחד שלא שמע יוכל מי ששמע כבר לירד לפני תיבה להוציאו מכ"ש אם יש י' שלא שמעו. אלא נ"ל דזה מביא המ"א לראי' למה שכתב נ"ל שלא יתפלל הש"ץ בלחש דהא עיקר הכוונה משום קדושה. ע"ז כתב וכתב הכ"ה וכו' ר"ל אין חוזרין מחדש להתפלל כל סדר התפילה לצאת ידי קדיש ותפילה ולכן כשאין שם ששה שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש ג"כ וצ"ע בהספרים עצמם:

סימן ע

במ"א סק"ו ואפ"ה להרמב"ם וכו' כיון שדבר שאינו מצוי להתחיל סמוך לשחרית לא גזרו נ"ב טעם זה לא נאמר בהרמב"ם אלא על התחלת דברים האסורים סמוך למנח' ומותרים סמוך לשחרית אבל על הפסק אכילה שכבר נאסר בבוקר אין טעם זה עולה כלל והעיקר כמבואר בכ"מ וב"ח וש"פ:

שוב כתב ומוכח מכאן וכו' א"ו א"צ להפסיק לענ"ד הדין עם הב"י שבסי' פ"ט בדעת הרמב"ם דהא הרמב"ם כתב אסור לטעום כלום עד שיתפלל שחרית ומלשון זה הוכיח הגמרא שבת דף ז' דאם התחיל מפסיק ע"ש בתוס'. ומה שהוכיח המ"א מק"ש שס"ל דאין צריך להפסיק לענ"ד אף שכאן העתיקו לענין ק"ש דשחרית בסי' פ"ט חזר בו וס"ל שזה דין דהרמב"ם קאי על ק"ש של ערבית ועיין סי' רל"ב מה שכתבתי על ט"ז שם אך דברי הרמב"ם צ"ע מנ"ל איסור טעימה דהא בגמרא לא נאמר אלא לא יאכל בעצמות הלשון שבמשנה לגבי מנחה ולא יאכל ואין לומר דקשיא ליה דאילו אכילה ממש כבר נלמד ממנחה דהא י"ל דה"א הואיל ולא שכיח לא גזרו וצ"ל דלמד מדנאמר כל האוכל ושותה וסתם שתיה היא עראית למד הימנה ה"ה טעימה דאסור: עכ"פ דעת הרמב"ם ברור דאף אם התחיל, מפסיק ועיין סי' תרל"ט סעיף ב' ודוק:

סימן עא

במ"א סק"א כמ"ש בי"ד לענין (הבדלה) כנראה דצ"ל תפלת ערבית ואם נקבר קודם שעה ד' נ"ל דאף ברכת השחר יאמר:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה