אור ברסלב

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות פסח · סימן תמה

סימן תמד

סעיף א

שורפו או פוררו וכו'. איתא בהטור כתב א"א ז"ל דאפילו לרש"י בשעה ה' השבתתו בכל דבר ואינו נראה מפירושו שהוא פי' דלר"י אפילו יוצא בשיירא הוא דוקא בשריפה: וכתב הב"י ובאמת שהוא קושי' על דברי הרא"ש ואפשר לדחוקי ולומר דכל שהוא יוצא בשיירא כיון שאחר שיצא לשיירא אין בידו לבערו חשוב לדידיה בשעה ששית. ותמהני למה כתב הב"י שצריך לדחוק בדברים הללו ע"פ דברי הרא"ש הא בלא"ה מוכרח שטת רש"י הכי שהרי בהכ"מ פ"ג הלכה י"א כתב וא"ת אליבא דכ"ע במאי איפלגו ר"י ורבנן דהא כיון שהטילו לים או זרה לרוח הרי הוציאו מרשותו וכו' ע"ש שהאריך והעלה מכח קושי' זו לעיקר א"נ שלא בשעת ביעורו היינו שעה ששית וכדפי' רש"י ושעת ביעורו היינו תחילת ז' או כדפי' ר"ת ושעת ביעורו היינו שעה ששית ושלא בשעת ביעורו היינו שעה ז' והשתא ר"י ורבנן פליגי בשעה ששית אבל בשעה ז' השבתתו בכל דבר כלומר דאפילו ר"י לא בעי שריפה אלא במפרר וזורה לרוח או מטיל לים סגי והיינו לרש"י ולר"ת הוי איפכא דפליגי בשעה ז' אבל בשעה ו' השבתתו בכל דבר ואותן בני אדם המשימים חמץ בצדי ר"ה בשעה ששית שלא כדין הם עושים שמשהגיע שעה ו' צריך לבערו מן העולם הרי להדיא מבואר כהרא"ש דבשעה ה' מודה רש"י דאף לר"י השבתתו בכל דבר דלא יהא אלא כמוציא מרשותו כדהקשה הכ"מ ודברי הכ"מ מועתקים בהפר"ח בקיצור. ובעל כורחינו לומר לרש"י דיוצא בשיירה כיון שאחר שיצא בשיירא אין בידו לבערו חשוב לדידיה בשעה ששית ויראה שהטעם שחשוב שעה ו' היינו מפני שאף שכשמוציא מרשותו שוב לא עובר בבל יראה מ"מ המצות עשה דתשביתו אינה אלא במבערו מן העולם ומצוה זו אינה חלה עליו אלא בהגיע שעה ששית וזה שיוצא בשיירא ולא יהיה בשעה ו' בביתו חלה עליו המצוה דתשביתו מעכשיו ולר"י דוקא בשריפה לרש"י ולרבנן במפרר וזורה לרוח או מטיל לים וטענו החכמים לר"י שהיוצא בשיירא הא יושב ובטל אם לא מצא עצים ממצות תשביתו וא"כ יראה לענ"ד שיש לינהג שלא להוציא כל חמצו הנשאר לו בנתינתו לגוים ולקיים מצות השבתה בשעה ששית בפירורים שמניח לשורפם שהפירורי' נשבתים ועומדים ואפילו מניחם אינו עובר בהו בבל יראה אלא יניח מחמצו לכל הפחות כזית לקיים מצות תשביתו כתיקונה ודו"ק:

סעיף ב

ואם בישל או אפה וכו' אסורים בהנאה כתב המ"א ואע"ג דחמץ אפילו גחלו ואפרו אסור מ"מ הוי זה וזה גורם ר"ל התנור גורם ההיתר והגחלו גורם האיסור משא"כ באבוקה כנגדו קורא אותו רש"י בפסחים ד"ה יוליך אפילו חד גורם וכן דעת הר"ן בע"ז פרק כל הצלמים ביאר להדיא דאם אפה בתנור ישן בעצים דאיסור אף דהוי זו"ז גורם תנור דהיתר ועצים דאיסור ואנן קי"ל זו"ז גורם שרי מ"מ בפת הואיל דיש שבח עצים בפת והאיסור ניכר בו חמור מזו"ז גורם ואסור ודברים אלו בלי ספק מוכרחים מן הש"ס שהרי אפה בו את הפת ודאי קאי על ישן שלא ציננו ורבי אוסר אף דאת"ל דרבי מתיר זו"ז גורם ובע"כ כדבריו דמפני שאבוקה כנגדו חמור ואפשר מפני דהיכי דאבוקה כנגדו בפי התנור אין הכרח כל כך להתנור ורוב ההיסק נעשה ע"י העצים לחודייהו להכי חמור מזו"ז גורם ורש"י קורא אותו חד גורם כנ"ל ומ"מ כתב נמי שם הר"ן ודוקא באבוקה כנגדו אף דע"ז עפרן אסור א"ו דסובר אף שכתב נמי בפ' כ"ש דאיסורן שאפרן אסור אפילו בישלה ע"ג גחלים אסור ואפילו עוממות היינו בבישל ע"ג גחלים לחודייהו דליכא זו"ז גורם אבל אפה פת בתנור ישן שלא ציננו אף שבע"ז אפרן אסור מ"מ זה וזה גורם הוי ואין מסלק זו"ז גורם אלא אבוקה כנגדו או למ"ד לוחשת נמי מיחשב יש שבח עצים בפת כמו אבוקה וכבר הוכחתי בספרי ק"ד שם דזה נמי דעת הטור שם בי"ד סי' קמ"ב מדנתן טעם תוס' ור"ן על דישן יוצן משום דהפסד מועט הוא ואילו נימא כדעת הש"ך שם בדעתו דאבוקה כנגדו לאו דוקא וה"ה דשייך יש שבח עצים ע"י אפרן היכי דאפרן אסור אף כדי לסלק הגורם דהיתר של התנור ופשיטא דישן צינון בעי דאל"ה יאסר הפת א"ו דאזיל שם במחשבה זו (אלא דהכא סותר עצמו) ולכן הוי קשה לו דלמה לי צינון אלא יאפה בו ע"י גחלים כשנסתלק האבוקה ויהיה זו"ז גורם כדהוקשה לתוס' ור"ן ומשני בתי' תוס' ור"ן וזה ברור והיא נמי דעת הרמ"ך הכא והיינו דכתב המ"א אבל אם בישל תבשיל וכו' אסור משום דזה אין לו ענין לזו"ז גורם (ומ"מ הנחתי שם בצ"ע דמנ"ל לחלק בהכי היכי דאפרן אסור דלא יהא שייך החומר דמינכר אסוריה כמו באבוקה כנגדו וזה נמי באמת דעת הש"ך שם בדעת הרמ"ה ואפש' הוא) אמנם מה שכתב תו המ"א דנראה לו להחמיר הכא ולא מטעמייהו אלא מאיבעיא דגמרא כנראה אזיל בשטת מהרש"ל שם דמפרש האיבעי' על זה וזה גורם וכבר עמד המהרש"א שם להקשות עליו דא"כ ליפשט מע"ז שג"כ אינה בטילה (כמבואר בי"ד סי' ק"מ ועיין בר"ן סוף ע"ז) ומ"מ זה וזה גורם שרי וביותר קשה על המ"א שמבאר אף טעם הרמ"ה דהתם (וטור הכא) דכיון דע"ז לא בטילה אפילו זו"ז גורם אסור תלה תניא בדלא תניא שם תמהו כל הפוסקים מטעם דמבואר דאף ע"ז זו"ז גורם שרי ואיהו מבאר אף טעם הטור דהכא הכי בטעם דאין לו מובן ובעי' הגמרא ע"כ אינה אלא באבוקה כנגדו דמוכח ודאי בהר"ן דחמור ולא שייך זו"ז גורם אך לרבנן דשרי משום דאין שבח עצים ובזה תולה הדין בחומרא דאינו בטל ואפשר באמת אף רבנן מודו בע"ז דהפת אסור באבוקה כנגדו וקושי' מהרש"ל ע"כ לבא לדוחק המהרש"א ודו"ק

איתא בח"י הכא בשם הש"ך שמותר למכור לגוי חוץ מדמי איסור שבו וכו' ועיין שם בספרי קנין דעה כי השגתי על הש"ך בטוב טעם:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה