אור ברסלב

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות פסח · סימן תמ

סימן תלט

סעיף א

גוי שהפקיד וכו'. הדין הזה שנאמר בהש"ס דבאחריות חייב לבער ע"כ לא איירי אלא בקיבל בפי' ובקנין כדאיתא בהח"י ומ"ש או י"ל דהכא אפילו בלא קנו מ"מ כיון דהתנה בפירוש וקיבל אחריות אע"ג דמדינא אין חייב לשלם מ"מ כיון דמחק ודין מלכות חייב באחריות מחוייב לבער אליבא דכ"ע נהי שהדין דין אמת לדידן מ"מ הש"ס אי אפשר דאיירי בהכי דא"כ מה שייכות להפלוגתא דרבנן עם ר"מ בדף ל"א בישראל שהלוה לנכרי דכיון דלרבנן לא קנה משכון לאחר הפסח אינו עובר ות"ל דודאי מדין המלכות אבד המשכון אבד מעותיו א"ו הש"ס לא איירי אלא מדין תורה ובשידינו תקיפה ודוחק לומר דמיירי בהתנה בפי' דאפילו יגנב או יאבד יהא מחויב לשלם דזה ודאי אינו במשמעות סתם ישראל שהלוה כי התוס' לא כתבו שם ע"ב אלא דכל הסוגי' איירי בדלא קיבל עליו אחריות אבל בהתנה בפי' איפכא ודאי לא משמע ולהכי נמי שפיר כתב בספר שאגת ארי' סי' פ"ח דהרמב"ם לשטתו דס"ל דאף כל הנתמעטו מדין שומרים מ"מ בפשיעה חייב יש לו סייעתא מזה דאחריות אינו מחייב בביעור אלא בגניבה ואבידה ולא בפשיעה לחוד דאל"ה הדר קשיא מ"ט דרבנן הנ"ל דמה בכך דלא קנה משכון ות"ל דמי איכא למ"ד דמלוה על המשכון לא הוה שומר חנם מדין תורה א"ו דש"ח שאינו חייב אלא בפשיעה אין האחריות מחייב לבער ולהכי אפילו למ"ד מלוה על המשכון הוי ש"ש מ"מ נכרים נתמעטו מדין שומרים ומזה לענ"ד אף הרא"ש מוכרח להודות לדין הרמב"ם בשם המכילתא דגוים נתמעטו מדין שומרים דאל"ה אין פירוש וטעם לפלוגתא דרבנן הנ"ל בפרט להרא"ש שפוסק דאף אחריות דפשיעה מחייבו לבער ואיך כתב שם הלכ' י' ומיירי שאין, אחריות המשכון עליו הא סתם מלוה על משכון ש"ח הוא וכבר כתבתי שדוחק כנ"ל א"ו דסובר נמי כהמכילתא ולדידיה שפוסק נמי הנתמעטים מדין שומרים פטורים אף מפשיעה ושפיר כתב ומיירי שאין אחריות המשכון עליו דהיינו שלא קבל קנין בפי' ושפיר ומה שבספר ש"א הנ"ל שם מקשה על הר' דלפ"ז אין להרא"ש שאחריות דפשיעה מחייב לבער מדסתם פקדון אינו אלא ש"ח אחרי דבל"ז ע"כ איירי בשקבל בפי' ובקנין י"ל נמי דאיירי בשקיבל להדיא נמי אחריות דגניבה ואבידה ואי מש"ה לדעתי ל"ק כי י"ל דמ"מ אף דאיירי ע"י קנין משמע סתם פקדון אינו אלא ש"ח אלא אי קשיא הא קשיא לי מה שנתן הרא"ש ז"ל הטעם בנכרי שהלוה לישראל על חמצו שאף שאמר לו אם לא אפרע לך יהא שלך מעכשיו מ"מ בעינן הרהינו אצלו דאל"כ לא עדיף מפקדון דגוי ביד ישראל שחייב לבער מצד האחריות הביאוהו האחרונים ריש סי' תמ"א ואיני יודע מה אחריות יש על הישראל מדין הש"ס אי משום דאי נאבד יהא חייב דפרוע להגוי מה שחייב קשה אמאי הא למפרע משעה ראשונה של הגוי הוא במקום חובו והרי הוא פרוע מחובו ומשכון דשל הגוי היא שנאבד ולדעתי לא גרע מדין אפותקי מפורש דהיינו אם לא אפרע לך לא יהא לך פרעון אלא מזה דאיתא בחו"מ סי' קי"ז דאף אם נשתדף אינו גובה משאר נכסים ומטעם דבמזלו נשתדף ה"ה זה דבמזלו נאבד הגם שלא מצאתי דין זה מפו' עדיין היכי שישראל מלוה חבירו על שדהו ואמר לו אם לא אפרע לך יהא שלך מעכשיו דקי"ל דקנה אם נשתדף קודם הזמן מה דינו אבל מסתביר לדעתי דעדיף לענין זה מאפותקי מפורש וכן מוכח מהש"ך סי' קט"ו ס"ק כ"ג דעדיף לענין שיגבה יותר מחובו וה"ה לענין נשתדף וה"נ קצת משמעות לשון הטור סי' ר"ז סעיף י"ו שכתב אם אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו אפילו לא אמר מעכשיו מהני שאינו יכול להגבותו ממקום אחר ולא זה יכול לתבוע ממנו שיפרע לו ממקום אחר ומיהו אם ירצה יכול לסלקו במעות: משמע דמעכשיו עדיף מאפותקי מפורש וא"כ ה"ה במטלטלין להמלוה נגנב ונאבד והלוה פטור מלפרוע: וכ"ת דבמטלטלין באמת אפילו באפותקי מפורש מה בכך דלמפרע הוא של המלוה מ"מ כיון דברשות הלוה נאבד חייב לפרוע שווי המשכון מדלא שמרו כראוי הא תינח במשכון דישראל אבל נכרים הא נתמעטו מדין השומרים וא"כ מה אחריות יש על הלוה אף כי לא הרהינו (ואולי מש"ה נדו הבעל המאור והבעל מלחמות מטעם זה שיהיב הרא"ש על הרהינו ע"ש ודו"ק) ואם אם נאמר דלא כסברתי אלא במעכשיו לחוד כל שלא אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו לא מהני אלא שהברירה בידו שלא לפדותו ויהיה המשכון חלוט בעד חובו כל זמן שהמשכון בעולם אבל אם נאבד וה"ה בקרקע נשתדפה מחויב מ"מ לפרוע חובו והיינו אחריותו (ואין זה האמת לדעתי) דא"כ יקשה מה מקשה הסוגיא דף ל"א ותסברא אימא סיפא אבל נכרי שהלוה לישראל על חמצו לאחר פסח ד"ה עובר והא איפכא מיבעי ליה למ"ד התם עובר הכא אינו עובר. נהי דכבר הקשה הפ"י דלמה דס"ד דש"ס לאתויי ראי' ממשנתינו לאביי דלמפרע גובה ולא איירי בהרהינו דא"כ קשיא מ"מ אמאי מותר לא יהא אלא כחמצו של נכרי באחריות ישראל דאסור ודחק דע"כ היה מוקי לה באפותקי מפורש דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו מ"מ עדיין יקשה מה קשה לו ותסברא וכו' דנימא למפרע גובה ואינו עובר לימא דמיירי בלא אפותקי מפורש ועובר לד"ה מפני האחריות ובשלמא בלא הנ"ל היה אפשר לדחוק עכ"פ לשטת הרא"ש דאף אחריות דש"ח מחייב בביעור וי"ל דלא רצה למוקים בלא אפותקי ומשום האחריות דא"כ מה אריא נכרי שהלוה לישראל על חמצו הא אפילו חמץ דגוי ממש ברשות ישראל על אחריות דסתם פקדון נמי עובר ולהכי הוכיח דנמי איירי אף באפותקי ומ"מ לד"ה עובר משום דמכאן ולהבא גובה והוא חמצו של ישראל ושפיר מקשה איפכא מיבעי' לי:

אבל להנ"ל ודאי קשה דנוקים בלא אפותקי ומשום האחריות שיהא מחויב לפרוע לד"ה עובר משא"כ בפקדון דנכרי דכל בלא קנין ממועט מדין שומרים הגם דלשטת המ"א דלקמן דלאחריות יש תקנה אם מפקיד לנכרי אחר באחריות שאז יש לדחוק וליישב מעיקרא אף קושי' הפ"י ולומר אחרי דדינא דאחריות לא נזכר בהמשנה כי אם בברייתא אף דודאי מ"מ אין פלוגתא מ"מ י"ל המתני' לא נחתה כלל לאשמועינן כי אם מה נקרא חמץ דישראל ומה נקרא דנכרי ושפיר קתני דנכרי שהלוה מקרי של גוי ומותר מצד זה דחמץ של גוי הוא ואי משום האיסור דאחריות לזה יש תקנה להפקיד ביד גוי על אחריותו ועל הברייתא שפיר מקשה ותסברא דהיכי פסיק ותני נכרי שמלוה אחר הפסח ד"ה עובר איפכא מיבע"ל ואי משום האחריות לזה יש תקנה כנ"ל. אבל עיין לקמן כי לא מסתביר לי דעת המ"א בזה והיותר הגון לתפוס הדוחק להאמ' שכל הסוגי' לא איירי כ"א לבאר מה נקרא ע"י משכון חמץ של ישראל או דגוי ומן האחריות לא איירי שעל זה אפשר להתנות להדיא כמו שירצה ואז תוכל כל הסוגי' לאיירי אף לדינא דמלכותא כדכתב הח"י אך לפ"ז נמי לא אזיל שפיר טעם הרא"ש להרהינו אם לא איירי כלל מצד אחריות ודו"ק כי צ"ע:

הג"ה ואפילו חזר והפקידו ביד נכרי אחר כתב המ"א ומשמע דאם הפקידו ביד בעליו אינו עובר ועיין בח"מ סי' ע"ב ס"ג דאפילו חזר והפקידו ביד בעליו כש"ח והראשון חייב בגניבה ואבידה ע"ש מ"מ וכו' ומ"ש לעיין בח"מ היינו מה שמסיק שם הש"ך סס"ק כ"ד וכתב ולפ"ז בעלמא היכא שנתן דבר לש"ש לשמור וחזר הש"ש והפקידו ביד הבעל דבר ונגנב אצלו לכ"ע חייב הש"ש והח"י לשטה זו השיג עליו בסברא ואין בידי להכריע בזה ומה שבספר חדש מכונה פני ארי' הכריע להלכה כהמ"א בראיה מן הש"ס אין צורך להשיב עליה כי כל הרואה יראה שהוא שבוש גמור אמנם בגופא דדינא דהש"ך הנ"ל עיין בספרי מודע לבינה שם בארתי שאין מן פסק הר"י גבי משכון שום ראיה והבאתי ראיה איפכא דאם הפקידו ביד בעליו פטור מאחריותו מכל וכל מכח מחילת השעבוד של המפקיד אלא דשם כתבתי נמי משמעות מן הש"ך כדעת הש"ך. ואולם כעת מצאתי בבעל המאור ת"ל כדעתי שהרי כתב נמצא לדידן דקי"ל ישראל מנכרי לא קנה משכון הדין איפכא מהמבואר במתני' וישראל שהלוה לגוי על חמצו אפילו הרהינו אצלו ולא אמר מעכשיו מותר ודוקא בשלא קבל עליו ישראל אחריות אי נמי בשייחד להנכרי בית כל ימי הפסח אע"ג דקיבל אחריות אי נמי כגון שהחזירו ישראל לרשותו של גוי כל ימי פסח שאין אחריות עליו עכ"ל והמשמעות שהוצאתי מן הש"ס יש לדחק אלא שבסי' רצ"א מביא הש"ך דעת ר"י לסייעתו וצ"ע:

תו כתב המ"א ואם הישראל הפקידו אצל גוי אחר וקיבל עליו העכו"ם שני אחריות שרי וכו' והח"י משיגו בסברא ולדידי מעיקרא דדינא קשיא מה יהני האחריות דגוי שני הא מיגרע גרע דעכשיו הוא באחריות אונסין מצד שומר שמסר לשומר והגוי השני הא פטור בשבועה. ואף אם יגנב או יאבד ולא יהיה לו לשלם הא נמי האחריות עליו לשלם מדידיה לכן א"י מקום לדעת המ"א:

הח"י מביא סק"ד בשם הירושלמי פלוגתא חמץ של גוי שהפקיד גבי ישראל על אחריותו לאחר פסח אם אסור בהנאה ומכריע להקל בדרבנן ויש לתמוה עליו שבעצמו מביא בסימן תמ"א סק"ב דברי הרא"ש להלכה ומשם מבואר בפשטות לדעת הרא"ש בהש"ס דע"י האחריות נאסר נמי ובל"ז להגירסא שבירוש' שעם פי' הקרבן עדה אדרבה שם ראיה לאיסור ע"ש וק"ל:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה