בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר
הלכות פסח · סימן תלג
סעיף ו
וכן אמצעי של חצר כתב הח"י כן הוא ל' הרמב"ם וכתב הר"ן דאתי למעוטי חורי חצר והפשוט שא"א לו' דאתא למעוטי צדי החצר דאטו העורבים דוקא באמצע החצר מצוים ולא בצדי החצר אבל הח"י כתב וצ"ל הא דלא אמרינן דאתי למעוטי צדדים דא"כ תקשה על סוגי' הש"ס דף י"א דקאמר ולא לאור החמה היכי דמי אי נימא בחצר הא אמר רבא חצר א"צ בדיקה ולימא מן הצדדים א"ז וכו' והש"ג באמת כתב למעט מן הצד ואי משום קושיותיו דא"כ לישני ולא לאור החמה היינו מן הצד זה לק"מ דהא לכל הפחות עדיף כל חצר שאין גג עליו מלמעלה כארובה שנבדק לאור החמה.. ובאמת מיד הי' יכול להקשות מארובה אלא שכן דרך הש"ס להקשות ממראות דאמוראים כדי להביאם בבהמ"ד ובזה מיושב נמי קושי' המ"א שמביא הח"י תוך ס"ק י"ב עיין וק"ל:
סעיף ח
בסופו ואם יש עליו גובה מבטלו בלבו ודיו. כתב הח"י ולמ"ש בסס"ק ט"ז נ"ל דאליבא דכ"ע צריך לפנות כיון שלא עשה כדינו ולא ביטל דלענין זה נקיט הש"ס דצריך שיבטל דאל"כ מאי למימרא הלא כל אדם צריך לבטל וכו' א"ו דאתי למימר אי לא ביטל מחויב לפנות ולדעתי אי להכי כיון רב חסדא הי' מפרש א"ו לא איירי כלל מזה ואך בפשוט משמיענו דצריך לבטל ודלא נימא כיון שהוא כמבוער מה צורך לביטול קמ"ל כדפי' רש"י ואי משום מה דקשיא לי' דא"כ מה משמיענו י"ל דאיירי בנפל מפולת על חמץ ידוע שהשאיר לאכלו ולא הי' בכלל הביטול דלילה וקמ"ל משום דס"ד כנ"ל וק"ל. וא"כ ודאי י"ל דתלי' כדמספקו האחרונים והנה לעיל ס"ק ט"ז מחליט נמי מכח זה מדלא נקיט גם כאן מבטלו וכו' ומסיים ואע"ג דקי"ל דכל בודק צריך שיבטל מ"מ נ"מ בהני דקתני מבטלו בלבו דאם עבר זמן איסורו ולא ביטל צריך לעשות כל טצדקי וכו' משא"כ בזה ולמ"ש אין מסתימתן הכא שום ראי' דדוקא התם מפני שנאמר בו הרי הוא כמבוער ס"ד דאין צריך ביטול מוכרח למשמיענו דמ"מ צריך ביטל מטעם רש"י משא"כ הכא כיון שאין עליו גובה ג' טפחים ואינו כמבוער מה"ת דלא ליבעי ביטול ככל ביטול שאינו אלא משום ספק ואין צריך למשמיענו דצריך ביטול וא"כ דליכא למיפשט מידי מסתימת הש"ס ופוסקים יראה לי דנדון זה בהשתמש בחור ונפל הכותל ואין עליו גובה ג"ט ואירע שבדק כל שאר מקומות כדינו ושכח לבטל עד אחר זמן איסורו שנזכר אם מחויב לפנות וליבדוק אם לאו לשטת רש"י כפי שפירשו הר"ן ריש פסחים דמן התורה נאמר תשביתו או בביטול ואם לאו מן התורה מחויב לבדוק ולבער ע"ש א"כ נהי דתניא אין מחייבין אותו וכו' היינו כשביטל דהבדיקה אינה אלא דרבנן אבל בלא ביטל שהבדיקה דאורייתא ודאי מחויב לטרוח באופן דליכא סכנה כדי לקיים החיוב דאורייתא וק"ו הוא מחמץ ידוע וביטל ומה שטען הח"י דאיכא כאן תרי ספיקא דדילמא אין כאן ואת"ל יש כאן דילמא לא נ יפקח תמה אני מה צריך לפיקוח הגל דמיד שיש כאן אפילו לא נתפקח הגל הרי עובר בבל יראה כיון שאינו כמבוער להכי לשטת רש"י ור"ן ודאי חייב לטרוח ולבדוק משא"כ לשטת תוס' י"ל דמדאורייתא אינו אלא או ביטול או ביעור לחמץ ידוע אבל הבדיקה מספק במקום שהשתמש אפשר כולו אך דרבנן וי"ל דהכא מפני הסכנה לא אטרחוהו בספק ודו"ק: