בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר
הלכות ערובין · סימן שצז
סעיף ג
כשם שאין אדם וכו' מסתימת הש"ע דלא מחלק דהולכי מדברות פטורים נשמע כדמפרש בהעור להחמיר בע"ת יותר מבעירובי חצירות ואף דבהריטב"א שם דף י"ז ע"ב מבואר דלדידן דקי"ל ע"ת דרבנן אף מע"ת פטורים ועיין פרישה כתב על לשון הטור והטעם שע"ח אינו אלא חומרא בעלמא כדאיתא שם ולכך לא רצה להחמיר על יושבי מדברות ומטעם זה התירו נמי לערב ע"ח בספק חשיכה לפי שחומרא בעלמא הוא ולא מיחזי כמתקן משא"כ בע"ת כדלעיל ס"ס רס"א אלא שקשה הא ע"ת אינו אלא מדרבנן עכ"ל והא"ר כתב לכן נ"ל דהולכי מדברת לאו בכלל מחנה וצ"ע עכ"ל ודבריו תמוהים שהרי הטור מחלק בין מה שפטור בע"ח דהיינו הולכי מדברות חייבים בע"ח ויהי' הולכי מדברות מחנה או שיירא ועיין ב"י סי' שס"ו) מ"מ הקושי' קושי' והנלענ"ד עיקר שבקצוריו כתב בלשון זה ובע" חייבין לפי הירושלמי תחומין מאלפים עד י"ב לר"ע דאורייתא ולרבנן דרבנן ומי"ב מיל ואילך לכ"ע דאורייתא עכ"ל ויראה לי דצ"ל דלפי הירושלמי וזה לטעם דחייבין דאילו הוא ענין בפ"ע ואך מעתיק דעת הירוש' שברא"ש מדוע לא מעתיק נמי דעת תלמודן שבהרא"ש וליכתב נמי ולפי תלמודן הכל דרבנן א"י כדהגתי והיינו על דרך מסקנת הרא"ש שכתב ומצי למימר דה"ק אבל ע"ת חייבים דתניא ר"ח לוקין על ע"ת ד"ת והיינו י"ב מיל שלוקין אף לדברי חכמים וכיון דאיכא שום תחום דאורייתא חייבים במכות מרדות אפילו תחום דאלפים דליתי' אלא מדרבנן (כלומר ולהכי אף הולכי מדברות חייבים בו) וסובר הטור דאף שהרא"ש ז"ל מסיים ומיהו בגמרא דידן וכו' מ"מ לא להלכה מסיק דלא כהירושלמי אחרי שדברי ר"ח נמי מתפרשי' על דעת הירושלמי ולהכי חש לשיטת הירושלמי ופוסק כר"ח ומ"ש הטור ואינו אלא מדרבנן זה אך קאי על תחום דאלפים כמבואר בב"י ובעיקר המחלוקת דירושלמי עם תלמוד חושש לשטת הגאונים הפוסקים כהירושלמי הואיל דאביו ז"ל הכריע להלכה וק"ל ועיין ריש סי' ת"ד מה שכתבתי על הגליון ראי' מתלמודן לשטת הירושלמי די"ב מיל דאורייתא לכ"ע והוא מקושי' ר"ח לד"ה בדף נ"ה ע"ב:
סעיף ה
ואם מסרה לשני רועים עיין מ"א והר"ן דחק למה לא נאמר בזה בדרבנן יש ברירה ע"ש. ואולי יש לומר דוקא במידי דליכא אלא ספק באחד מב' אופנים הוא די"ל ברירה משא"כ הכא די"ל ג' אופנים הספק לזה או לזה ודילמא לשניהם ביחד לא שייך ברירה
סעיף ט
הרי"ף פסק כרב ואעפ"י ששתק רב, למה שהקשו לו ושמעתי מפי המופלא החריף מוה' מרדכי ליסר בשם הרב המופלא מהו' מאיר הים מצילין דבר נאה שאמר הרי התוס' שם ביארו מה שהקשו לאיסור מוקצה לא חששו היינו אך מה שנתגדל בי"ט ואיתא במ"ל פ"ז מהלכות משכב דדוקא לענין איסור אכילה שייך ביטול ולא לענין משא וא"כ לפ"ר קשה מה מדמה איסור אכילת מוקצה שהוא בטל ואפילו בדשלי"מ כמבואר בי"ד סי' ק"ב משא"כ תחומין שהוא דומה למשא אמנם זה ניחא אי מב"מ בטל משא"כ רב דס"ל מב"מ לא בטל שפיר דשתק אבל לדידן דקי"ל מב"מ בטל לק"מ ודפח"ח אך לפ"ז לא מקשה הגמרא מידי בדף ל"ח וליבטל מים ומלח לגבי עיסה להכי עיין בספרי ק"ד לסי' ק"ט דעת הרא"ש ומזה נמי מוכח כדעתו העמוקה:
סעיף יב
האשה ששאלה וכו' בי"ט הטעם מדהוא דשיל"מ דלא בטל וכתב הפר"ח י"ד סי' ק"ב ס"ק י"ג ומ"מ מסוגי' דס"פ משילין נמי מוכח דחמץ מקרי דשיל"מ שהרי העיסה עצמה אם יניחנה לשבת הבאה חוזרת ונאסרת דומי' דחמץ ומ"מ קרי לי' דשיל"מ עכ"ל וא"י מה קאמר דהא אף אם תהי' נשאר בשאלה זו עד לשבת הבאה הא יהי' כשואל מעיט דהוי כרגלי השואל וק"ל: