בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר
הלכות ערובין · סימן שפד
עיין בב"י איתא תשו' הרשב"א בלשון זה על חיל המלך שנכנסו בבתי היהודים ברשות דכיון שיש לבעלי בתים באותן מקומות שנכנסו הגוים כלים שאסור לטלטלם בשבת אינם אוסרים עליהם וכו' ולא עוד אלא אפילו הי' הבית של נכרי ממש ולא הי' לישראל מקום בבית כלל אלא שהשאיל לישראל מקום להניח שם כלי אחד אותו ישראל נותן עירוב או משכיר רשותו של נכרי לשאר בני חצר ודיו והנה לעיל סי' ש"ע איתא בסעיף ב' בעל הבית שיש לו הרבה בתים בחצר וכו' שאינם ניטלים מחמת כובדן ואיתא בב"י שם ונראה מדברי המרדכי שאפילו יש לו פינה מיוחדת שיש לו בה כליו חשיבה תפיסה והביאו מהרי"ק שורש מ"ח ואע"ג דגבי גוי המשכיר ביתו לגוי לא מהני שכירות מהמשכיר. (הוא הדין דסי' שפ"ב סעיף י"ח) אלא כשיש לו תפיסה בכל הבית אבל אם אין לו אלא בפינה מיוחדת לא וכנראה למד זה מדין דלשם סעיף י"ב י"ג ובסעיף י"ח לא הזכיר מזה דבר) שאני התם שאעפ"י שאין לו שום כלי בבית יכולין לשכור ממנו מאחר שיש לו רשות להניח שם כליו הלכך בעינן שיהא לו רשות בכל הבית ואפילו הניח שם כלים כל שאין לו רשות בכל הבית אין שוכרין ממנו דלא פליג רבנן אבל הכא דבעינן שיהא לו שם כלים ממש אפילו ביש לו פינה מיוחדת סגי עכ"ל הב"י והנה מלשון תשו' רשב"א הנ"ל הכא איכא למשמע דאף במשאיל לו מקום אין מזיק פינה מיוחדת דאל"ה לא שייך לומר ולא עוד שהרי ביש לו שם כליו לא פינה מיוחדת ואם ההיתר מכח יש לו רשות להניח הא צריך דוקא הרשות בכל הבית ולא בפינה מיוחדת וצ"ע: וגם נשמע מיני' מדכתב ולא עוד אלא אפילו הי' הבית של גוי ממש וכו' כלומר ומכ"ש היכי שעיקר הבית של ישראל דהרשות לחוד אפילו אין לו שם כליו מועיל שנותן הישראל עירובו ודי וא"כ צ"ע מדוע שם בסי' ש"ע הוי ההקפידה בגמרא דוקא ביש לו שם כלים האסורים לטלטל ליהני נמי אם נשאר להמשכיר רשות להניח שם כליו ונימא דלא גרע המשכיר משכירו ולקיטו דהשוכר דנותן עירובו ודי ובשלמא לרש"י ותוס' דף ס"ו דמשמע מפירושם דדוקא ישראל שכירו ולקיטו דגוי הוא דנותן עירובו ודי ולא ישראל של ישראל שפיר משא"כ לפי' הרשב"א בתשו' שמביא הב"י סי' שפ"ב בלשון זה ליזל חד מנייהו ולשאיל מיני' דוכתא דהו"ל כשכירו ולקיטו נותן עירובו כבעל הבית ודיו כך בגוי שכירו ולקיטו משכיר ודיו ואעפ"י שרש"י לא פי' כן הרי דס"ל דאפילו שכירו ולקיטו ישראל דישראל נותן עירובו א"כ קשיא כנ"ל. וי"ל דס"ל אה"נ אילו משכיר זה הי' דר עם אנשים אחרים באופן שהוצרך בלא שוכר זה לערב אזי באמת נמי הי' מקרי תפיסת יד לענין שלא יצטרך השוכר לערב בפני עצמו אלא שהמשכיר נותן עירובו ודי אף הרשות שהשאיר להניח שם כליו ומשום דלא גרע משכירו ולקיטו דשוכר משא"כ דין דסי' שע"ב איירי בבעה"ב שדר יחיד בחצר ואין צריך כלל לעירוב אם לא מפני השוכר שהשכיר לו ביתו פשיטא דלזה אינו מועיל מה שיהא המשכיר קרוי שכירו ולקיטו דהשוכר דפשיטא דמ"מ עירוב צריך משא"כ ע"י התפיסת יד של יש לו כלים שאינם נטלים לא חשוב השוכר כלל כבעל הבית אלא כדרים עמו ואין אוסר עליו ואין צריך לשום עירוב