בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר
הלכות ערובין · סימן שמו
סעיף א
וכן לא יעמוד אדם על מקום פטור וכו' בהטור איתא תו תחילה ובלבד שלא יוציא מרה"י למקום פטור ויעבירנו דרך מ"פ לרה"ר דרך מ"פ: וכתב הב"י על גירסא זו דהוא כעין הדין הנזכר בסמוך ובלבד שלא יטול מב"ה ויתן לעני ולכן השמיטוהו בש"ע ועיין ט"ז ובסי' שנ"ה סעיף א' בהג"ה הבאתי ראי' ברורה לדעתו] ולי נראה דחדוש הוא. כי לפ"ר ממה דתניא ובלבד שלא יחליף הי' מסתביר דהיינו דוקא כשלא הניח בנתיים על המ"פ אבל כשהניח שרי דהיינו הרישא אבל מ"פ מותר וכו' דזה אינו אלא דתרתי עביד תחילה עקר מר"ה והניח במ"פ וזה היתר גמור ושוב עקר ממקום פטור והניח ברה"י דנמי שרי אמנם באמת מוכח בעירובין דף פ"ז דזה נמי החלפה מקרי דאיתא שם אלא באגפי' ולהחליף והא. אתא רב דימי וכו' ובלבד שלא יחליף והיינו דמשמיענו הט. כתב תחילה ובלבד שלא יוציא מרה"י למ"פ ר"ל ויניח שם. ב ויעבירנו. ושוב כתב בדרך וא"צ לומר וכן לא יעמוד אדם עליו וכו' כבש"ע ואולם באמת דין זה דהניח במ"פ דיהא אסור מטעם החלפה קשה לי מאוד דא"כ מה גבול יש ואילו בא אחר לקחתו מן המ"פ להוציא שרי ומ"ש הוא מאחר שגיתי בזה כי מצאתי הלשון בסמ"ג דף י"ז ובלבד שלא יחליפו פי' שבני רה"י לא יקחו אליהם חפץ שבני ר"ה נתנו שם הרי להדיא דאחר נמי אסור] ולהכי מסתביר לי דדוקא כ"ז שהוא עדיין על עמדו אז אפילו נח מקרי מחלפה דנראה כמזלזל באיסור שבת ואסור אבל אם עקר ממקום זה והלך לו בתר שהוציא מרה"י והניח על גבי המ"פ ושוב חזר ובא לעקור ממ"פ לר"ה אין ה"נ דשרי ולא גרע מאחר ומ"מ אף דמסתביר לי הכי קשה עלי להמציא דינן בלא ראי' וצ"ע.
בגמרא איתא על דין זה ואם נטל ונתן שלשתן פטורים לימא תיהוי תיובתא דרבא דאמר המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' בר"ה אע"פ שהעבירו דרך עליו חייב התם לא נח הכא נח ופי' רש"י דרך עליו שהגביה למעלה מי' דלא שליט בי' אויר ר"ה והוי מ"פ' לא נח במקום פטור והוי לי' עקירה והנחה בר"ה הכא נח במקום פטור ביד העומד על האסקופה והתוס' שם לא ניחא להו בפי' רש"י ופירשו כפי' ר"ח שהעבירו דרך עליו שהעבירו לפניו נגד גופו דה"א כיון שהגיע כנגדו הוי כמונח ונמצא שלא העביר ד' אמות ביחד ומשני התם לא נח דאין זה הנחה עכ"ל ויש לתמוה דבשלמא לפרש"י שפיר משני התם לא נח במ"פ והיינו משום שהעביר דהיינו שהלך עם החפץ ד"א בר"ה אלא שהחפץ הי' מוגבה למעלה מי' וכיון שקי"ל מהלך לאו כעומד דמי שפיר דלא נח במ"פ משא"כ זה העומד על מ"פ מקרי מה שבידו בעמידתו במ"פ להנחה במ"פ אבל לפי' תוס' דהמעביר דרך עליו היינו מימינו לשמאלו דרך פניו והוא עמד על עמדו וחשוב לי' מ"פ מה שמגיע החפץ נגד גופו דהוי כנח תוך ד"א שהוא מ"פ א"כ מאי משני התם לא נח הכא נח מ"ש הא בתרווייהו גופו עמד והעביר אך ביד ממקום למקום והמהרש"א כנראה רוצה לתרץ תמי' זו וכתב בלשון זה ומיהו הך דהכא הוי טפי נח מדרבא דכיון שהאדם נח על האסקופה שהוא מ"פ והחפץ כשבא כנגדו במ"פ מקרי שפיר נח משא"כ בההוא דרבא וא"י מה קאמר דהא כשבא תוך ד"א נגד גופו נמי נח במ"פ דהא הנחה תוך ד"א כהנחה במ"פ דמי אבל לענ"ד עיקר הפי' בתוס' הכי ומשני התם לא נח דאין זה מה שהעביר היד בפעם אחד בלא הנחה כלל חשובה הנחה ומה דקאמר הכא נח כלומר דאיירי שעיכב מיד בהגיעה נגד גופו כ"ש מלהניעה שעכבה זו חשוב הנחה לפטור ות"ל יתברך פי' זה למדתי מדעתי ומצאתיו בהשגות הראב"ד פי"ב מה"ש הלכה י"ד דז"ל אלא כך פירשו האדם העומד ונוטל חפץ מיד ימינו ומניחו בשמאלו לסוף ד"א אע"פ שכשהגיע לנגד עצמו הרי הוא שמו שהניחו באמצע שהוא מ"פ כיון שלא הניחו חייב ואם הניחו או עכבו בידו שם מעט פטור כמו שאמרו אדם עומד על האסקופה וכו' עכ"ל הרי להדיא כדפרשתי וא"כ דדוקא כשנח היד בפגיעה נגד גופו מעט הוא דבדיעבד פטור הא בשהניעה ידו בפעם אחד זה לא מקרי כלל החלפה וחייב מדינא דרבא המעביר דרך עליו [ומינה דמה דנאמר לק' ולהחליף דרך מ"פ ברשויות דרבנן יש מתירין ע"כ היינו בשעכ"פ נח משהו מתניעתו בהגיעו נגד המ"פ דאל"ה כיון דלא מקרי כלל החלפה וחייב ברשויות דאורייתא מה"ת להתירו ברשיות דרבנן עיין ודוק כי צ"ע על הפוסקים שלא התעוררו בזה ובפרט בסי' שכ"ה הי"א הראשונים דברים אלו אינם מוכרחים לכן הגהתי]:
סעיף ג
הג"ה ולכן וכו' או שיש לה ב' מחיצות מן הצדדים שהן רחבן ד' ומשקוף עלי' רחבה ד'. כתב המ"א צ"ע דהא בס"ס וכו' ואין לומר שהפתח נחשב למחיצה ג' א"כ במחיצה א' סגי והא"ר והת"ש דחקו ע"ש. ובעניותי א"י מה קשיא כל עיקר שהרי זה ובלבד שכתב הרמ"א קאי על העומד בכרמלית דהיינו בקעה ורוצה לטלטל ממנו על האסקופה וא"כ הא ודאי שהפתח נחשב למחיצה ובמחיצה אחת מן הצד אף שהיא דבוקה ואמרינן נמי פי תקרה על הקורה הא אין להאסקופה אלא ג' מחיצות ונמצא לא מיבעי' לשטת הרמב"ם דג' מחיצות הוא כרמלית דאורייתא דפשיטא דשרי מכרמלית לכרמלית תוך ד"א אלא אפילו לשטת הפוסקים דג' מחיצות רה"י דאורייתא אלא שהחכמים אסרו לטלטל תוכה אטו רה"ר ועשאוהו כרמלית מדרבנן [ועיין ריש סי' שמ"ה שם מבואר פלוגתא זו] הא לא עדיפא אסקופה זו מקרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה שנמי רה"י היא דאורייתא ומ"מ מותר לטלטל ממנו לכרמלית אחר מפני הטעם המבואר דאי לא הא לא קיימא הא ולהכי צריך שני מחיצות ועם הפתח הוא ג' וע"י הפ"ת הוא גדור בד' מחיצות והוי רה"י גמור ואסור מכרמלית עליו וזה ברור ועיין סי' שע"ד סעיף ב':
מה שמעתיק פה המ"א בשם מהרי"ל כבר כתבתי בצדו שדבריו צ"ע כי אי' מקום לחומרא זו כי פי' ר"ח אינו אלא לשמואל וממילא נשמע דלרב אפילו הרביעית במילואה נמי אמרינן פ"ת ולא נחלק ר"ת אלא שמתיר לרב אפילו בב' ועיין בב"י ס"ס שס"א והמ"א ריש סי' שמ"ו מעתיקו ואינו מרגיש ואולם כעת רואה אני שנמי הרגיש הת"ש: בס"ק הנ"ל
כתב המ"א וא"כ אם יש בליטה וכו' נ"ב ר"ל גגין שלנו הבולטין כבסוף ההג"ה מכשיר ע"י צ"ה ועיין ט"ז סי' שס"ה ססק"ו וכנראה דעתו ע"פ דעת הרמב"ם שבסי' שס"ב: