בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר
הלכות עירובי תחומין · סימן תט
סעיף ב
או שנתכוין לשבות בכרמלית והניח עירובו ברה"י זה הדין שבגמרא נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה עירובו עירוב ההוא בור דקאי היכא אי לימא דקאי ברה"י פשיטא רה"י עולה עד לרקיע וכי היכי דסלקא לעיל ה"נ דנחתא לתתא וכו' ל"צ דקאי בכרמלית ונתכוין לשבות למעלה ופיר' רש"י דהוי בור רה"י ושפתיו כרמלית וז"ל תשוב' הרמב"ם ז"ל בסי' ל"ד על ששאלוהו חכמי לוניל כזה נוסחי בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית אפילו עמוק מאה אמה אם אין בו ד' על ד' וזה דעתי הואיל ולא חלק הבור רשות לעצמו הרי הוא ככרמלית גם אותה משנה נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה עירובו עירוב ואוקימנא בבור העומד בכרמלית עסקינן ונתכוין לשבות למעלה אפשר להעמידה בבור שאין בו ד' על ד' וזה נתכוין לשבות בר"ה ואפשר להעמידה בבור שהוא רה"ר ונתכוין לשבות בכרמלית (וזה פרש"י הנ"ל) ויראה לי שבבור שאין בו ד' על ד' היא המשנה ולפיכך קמ"ל רבותא ואמר אפילו עמוק מאה אמה לא נחלק מן הכרמלית אלא הרי היא ככרמלית אבל אם תאמר שיש בו ד' על ד' מה לי עמוק מאה אמה ומה לי עמוק י' טפחים רה"ר הגמורה היא ולא היה עולה על דעתינו שיועיל תוספת העומק כלום עד שיוציא זה מלבינו ויאמר אפילו עמוק מאה אמה וכן פי' רבינו נסים ז"ל והעמיד המשנה כשאין בה ד' עכ"ל ודבריו אינם מובנים דמה מועיל בפירושו דאכתי קשה מה אפילו עמוק מאה למשמיענו דלא נימא מפני העומק חלוק רשותו ולא ליהוי כרמלית ואלא מה ליהוי מקום פטור דהא א"א למיהוי רשות אחר אחרי דאינו רחב ד' והא מכ"ש דהוי עירובו עירוב לכן לענ"ד העיקר כדפי' רש"י ז"ל ומה דקשיא לו מה הרבותא דמאה או י' לק"מ דאם כן לקשי נמי בהמתני' דבתר הכי נתנו בראש הקנה וכו' אפי' גבוה מאה אמה הרי זה עירוב ומה הרבותא בגובה מאה אמה או י' הא כל שאינו רחב ד' הוא מ"פ א"ו דכל מקום שיש רבותא בגובה או בעומק בעשרה טפחים נקיט בלשון גוזמא אפילו מאה והיינו נמי בבור רחב ד' דיש רבותא בעומק י' אף דהוי רה"י מ"מ העירוב הוי עירוב כיון דנתכוין לשבות על שפתו בכרמלית והקושי' מתחילה פשיטא כי היכי דנחית וכו' עיקר הקושיא דאפילו אינה עמוק י' הא נמי דכל שהוא ברה"י כמו דלמעלה אין הבדל ואפילו עמוד אינו גבוה י' הוי רה"י ה"ה בור אפילו אינה עמוק י' הוי רה"י ולהכי פשיטא ולזה מדויק לשון רש"י בהקושי' דכתב ומאי אפילו בור עמוק י' רה"י הוא דעיקר הקושיא דאין רבותא באפילו בבור י' דרה"י הוא ודוק כי זה בברור.
סעיף ב
ואם היו תלושים ונעוצים ה"ז עירוב כתב המ"א ובלבד שלא יהא הקנה רחב ד' ר"ל אם עומדת ברה"ר ומתכוין לשבות ברה"ר דאם היא גבוה י' ורחב ד' הרי היא רה"י ועכ"ז אם מתכוין לשבות תוך ד' אמות שפיר דמי כמבואר בהטור:
סעיף ו
ונתגלגל חוץ לד"א עיין ט"ז סק"ה ועיין סימן שס"ה סעיף ח' כי שם הארכתי בזה:
סעיף ז
כיצד עשיות עירוב ולהחשיך שם כתב מ"א פי' שכונתו וכו' ודוקא בהולך מביתו אבל בא בדרך קונה שביתה בלי שום כונה דלא גרע מישן ב"י:
סעיף יא
ודוקא שיחד ד"א והם בתוך אלפים אמה כגון וכו' ומכאן עד עיקרו אין יותר מאלפים הלשון אינו מדויק כי משמע שצריך שלא יהיה מן המקום שעומד שם בשעת האמירה שביתתי בעיקרו יותר מאלפים וזה אינו שהרי האמירה צריכה להיות מבעוד יום בשעה שיוכל להגיע למקום שרוצה לקנות בעוד קודם חשיכה ע"י מרוצתו וא"כ מה בכך שמקום השבותה הוא יותר מאלפים ממקום האמירה מ"מ שפיר שביתתו שם ומבע"י עד שחשיכה יוכל לילך עד שמגיע לתוך אלפים משביתתו וכשקידש היום הרי עומד בתחומו א"ו לשון הרמב"ם מדויק בפ"ז הלכה ג' שכתב והוא שישאר מן היום וכו' והיה בינו ובין אותו מקום כשתחשך אלפים אמה או פחות אבל וכו' או שהיה בין המקום שנתכוין לשבות בו ובין המקום שהוא עומד בו כשחשכה יותר מאלפים הרי זה לא קנה שביתה אף א"י מדוע הרמב"ם והטור לא נקטו בדיוק שני אלפים וד' אמות של שביתה כדאיתא בהגמרא תרי אלפי וד' גרמידי וצ"ע: