בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר
הלכות מגילה · סימן תרפט
סעיף ב
הג"ה וי"א אם האשה קוראה לעצמה מברכת לשמוע מגילה זה פסק ראבי"ה שבמרדכי ע"פ מה שפסק כבה"ג ותימא לי דמדמברכת ש"מ שמחויבת בקריאה זו ואף יוצאה בה דאף אם מזדמן לה בתר הכי איש להוציאה אינה חייבת תו וא"כ א"י במה נשנה בתוספתא דנשים פטורות טפי מאיש הא איש נמי אינו חייב לקרא בעצמו ויוצא בשמיעה ואם אין לו מי שיוציא חייב בעצמו לקרוא וזה גופיה בדין זה היא האשה אם יש לה איש יוצאה בשמיעה ואם לאו חייבה בקריאה לעצמה ובשלמא אילו נימא דלבה"ג אין האשה חייבה כלל בקריאה ואפילו אין לה איש להוציאה פטורה כי קריאתה בעצמה אינו מעלה ומוריד כי מ"מ בתר קריאתה בעצמה אם מזדמן לה איש חייבה דוקא לשמוע מאיש שפיר שייך לשון נשים פטורות אם אין להם איש להוציא ואם כן פשיטא דלא שייך כלל ברכה על קריאתה. אבל לשטת פסק הראב"י קשה וכי מפני שאינה מוציאה אנשים שייך לומר פטורות וצ"ע
סעיף ג
טמטום אפילו מינו אינו מוציא וכתב המ"א בשם ב"י דזה אפילו למ"ד דנשים מוציאים אנשים. אמנם בספר שאגת אריה סי' ו' כתב על הב"י שדבריו אינם דברים של טעם דאם אשה ועבד חייבין למה גרע טומטום מפני שהוא ספק אשה שלא להוציא אפילו אנשים וגרע אפילו מאשה ודאית מה בכך שאינו מבורר אם הוא איש או אשה כיון דמ"מ חייב בירור זה אינו מעלה ומוריד וכתב תו והתוס' ופוסקים כתבו תוספתא זו לדברי בה"ג שאין נשים חייבות במקרא מגילה רק במשמע מגילה לבד כמבואר למעיין בדבריהם אבל לסברת רש"י דנשים יכולות להוציא אנשים הדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא דטומטום ואנדרוגנוס יכולין להוציא אנשים וכו' האריך ומסיק ועל פי' רש"י לק"מ דס"ל דתוספתא זו משבשתא היא ואני אומר שדברי ב"י ברורים ומוכרחים חדא מן הטור שמביא תחילה גבי אשה דעת רש"י ובתר הכי מביא בסתם דין טומטום ואנדרוגנוס ומי שיש לו עין לראות יראה להדיא שלא כתב הטור דין טומטום רק לשטת בה"ג אלא לכ"ע ראי' ב' מדברי תוס' מגילה דף ד' שמקשו על פי' רש"י מן התוספתא וכנראה שם לא היה ברור להם הגירסא שמביאים בעירוכין בשם הבה"ג שמסיים התוספתא נשים פטורות והקשו על רש"י מן רישא דתוספתא דין טומטום ואנדרוגנוס והכריחו דלא כרש"י דאשה אינה מוציאה איש מפני דפשיטא להו דלא עדיפא מאנדרוגנוס שאינו מוציא אלא מינו. ומדוע לא הקשו בפשוט על רש"י מטומטום וכקושי' הש"א דאם אשה מוציאה איש מדוע טומטום לא יוציא אפילו איש וכ"ש מינו. אלא ע"כ דזה פשיטא דל"ק להו כל עיקר משום דסברו נמי דגריעותא דטומטום אינו מפני דספק דאשה היא וחבירו איש והוכרחו לזה מפני שראו דאף לבה"ג נהי דס"ל דאשה אינה מוציאה לאיש וניחא לשיטתי' דין טומטום מ"מ אנדרוגנוס קשיא דהא הבה"ג נמי מודה דנשים עכ"פ חייבין בשמיעה וכמבואר בשמו וא"כ אנדרוגנוס דקתני אינו מוציא אלא מינו הרי ממועט נמי דאינו מוציא אשה וקשה מ"ט הרי עכ"פ חיובו בשמיעה אינה פחותה מאשה אלא ש"מ דהטעם לא תלי' בזה אם החיוב שוה אלא מפני שעכ"פ אינו מינה ולהכי לא הוקשה להם מדין טומטום דסברו בזה איכא לחלק דאשה מקרי' יותר מן איש מדזה ברור איש וזו ברורה אשה משא"כ טומטום שהוא מין מסופק ואפשר מורכב כחו גרע אפילו מאשה שאינו יכול להוציאה ומכ"ש טומטום כיוצא בו דאפשר דזכר הוא משא"כ אנדרוגנוס דכיון דברי' הוא ומדאינו מוציא אפי' אשה אלא מינו דוקא לא מצאו טעם כי אם מפני שאינו מינו ולהכי אף שחיוב שניהם שוה אינו יכול להוציא אפילו אשה בזה לא מסתביר להו לחלק דה"ה אשה אפילו לרש"י דחיובה שוה לאיש מ"מ להכי לא תוציא איש מפני שאינו מינה:
ובזה לבד שהמציא הב"י ז"ל דרש"י וטור ס"ל דמאנדרוגנוס נמי ל"ק דכל מי שיוציא אחר י"ח יהיה זכר או נקיבה או טומטום דאפשר הוא זכר בעינן שהמוציא יהיה זכר או נקיבה לאפוקי אנדרוגנס דברי' הוא אינו יכול להוציא כ"א בריה דכותי' ומה שהש"א כתב נמי דהתוס' אינה מתפרשא אלא לשטת בה"ג ואנדרוגנוס אינו מוציא אלא מינו לא בא לאפוקי אלא זכרים שאינו מוציא משמעותו ברור הא נשים יכול להוציא אפילו לבה"ג זה לענ"ד כל השומע לא יודה לו דהתינח אלו היה הבה"ג מפרש התוספתא כפשטה דנשים פטורות לגמרי אבל מאחר שמפרשה חייבת בשמיעה אך אפשר דאינו מוציא אלא מינו יתפרש רק על זכרים אטו נשים מינו מיקרי. לכן לענ"ד הברור כדברי הב"י. ומה שנסתייע מפי' רש"י ד"ה וכתב שזה היה נעלם מרבינו הב"י תמה אני על דברי שאגתו וכי ס"ד שנעלם מרבינו הב"י דבר שתינוקות של בית רבן יודעים והרי מפני זה כתב לדחוק עצמו בטעם טומטום אליבא דרש"י אבל הפשוט דשם בר"ה דנשים פטורות פי' בטעם מחוור וברור אבל גבי מגילה ודאי מוכרח בין לרש"י ובין לבה"ג דטעמא אחרינא הוא בהדיי' אם באנו להסכים דין התוספתא דטומטום ואנדרוגנוס עם תלמודא דין לרש"י בין בטומטום ובין באנדרוגנוס ולבה"ג עכ"פ באנדרוגנוס במה שאינו מוציא אפילו אשה ותו דהא מה דתמה על הסברה דאם אשה מוציאה מה מעלה ומוריד אם מבורר אם לא יראה לענ"ד דמשום כבוד שמחת הקריאה תיקנו כל זה [וכבר מצינן לענין עירוכין דטומטום אף ערך אשה אין לו מפני שאינו נקיבה ודאי ותדע דהא משמע בהגהות רמ"א סעיף הנ"ל דאף לבה"ג אשה חייבת בקריאה אם אין לה איש להוציאה וא"כ מה זה טעם שיהיב הש"א לשטת בה"ג דלהכי אשה אינה מוציאה איש מדאינה חייבת בקריאה הא גם השומע ממנה אינו מחויב דוקא לקרוא בעצמו ויוצא בשמיעה מאחר ואם אין אחר חייב בקריאה לעצמו ואשה הא נמי אם אין לה איש חייבה בקריאה לעצמה א"ו אף לבה"ג אך הטעם שאינה מוציאה איש אך ניתקן לכבוד הנס וא"כ מעיקרא אין בדמיון שופר ודוק: