אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב › סימן תרסה

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות לולב · סימן תרסה

סימן תרנח

סעיף א

ואפילו נפסל ה"נ איתא בהטור והגהות הרא"ש והוא מימרא דר"ז אתרוג שנפסלה אסור לאוכלה ופרש"י לרבותא נקיט שנפסלה ומשום שמתחלה לכל שבעה הוקצה ומזה תמי' לי' תשו' הרא"ש כלל כ"ד שהבאתי סי' תרל"ח שכתב דבחש"מ לא שייך מוקצה כי אם גבי אתרוג דכשאכלו מבטל מצוותו ומה שבסוכה שנפלה שייך מוקצה בחש"מ היינו דדוקא בעצי סוכה אמרינן דאסורי בחש"מ מטעמא דהוקצה למצוותו לפי שצריך לחזור ולבנות סוכה מן העצים לאכול בסוכה אבל בנויין אין לאוסרן בחש"מ מטעמא דהוקצה למצוותו שאין הסוכה בטילה כשאין נויין הילכך וכו'. ועיין סי' הנ"ל ביארתי כוונתו היטב עכ"פ נשמע מיניה דאלולי הטעם דעצי סוכה ונוי' דכשנפלו עומדים לחזור ולבנות לא היה אפילו עצי סוכה אסורים בחש"מ כשנפלו והרי הכא נשמע מדר' זירא באתרוג שנפסל בחש"מ שהוא אסור משום מוקצה אף דלא שייך בו עומד לחזור וע"כ דשייך מוקצה אף בחש"מ אלא שבזה ההבדל בין שבת וי"ט לחש"מ לענין דלא אמרינן בחש"מ מגו דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לכולי יומא כמו לר"ל היכי שפסק שעת מצוותן באמצע היום ומן הטעם דאיתא בהריטב"א ע"ש אבל לכל זמן משך מצוותן שפיר שייך בחש"מ מוקצה והוא שטת לחד תי' דתוס' שהביא הטור סי' הנ"ל והוא דעת בעל התרומות שבתשו' הרא"ש הנ"ל (אבל דברי תוס' שבטור אינם לפנינו) שס"ל באמת דהוקצה למצותו שייך אפילו בתר שנפלה בחש"מ בלא הסברה דהרא"ש משום שעומדים לחזור ולבנותה הן אמת דדינא דר"ז אינו נזכר לא בהרי"ף ולא בהרמב"ם ולא בהרא"ש ולא ברבינו ירוחם ולא בכל בו ובעניותי א"י באמת טעמם אף שבאלי' זוטא כתב שטעמם על פי הירושלמי מדאיתא שם בשם רב דאתרוג שנפסל ביום הראשון דשרי וכתב דלהכי דחו דר"ז מהלכה כי נהי דרב לשיטתי' דסבר כתלמודן הפריש ז' אתרוגים לז' ימים כל אחד יוצא בו ואוכלו לאלתר ומשום דסובר למצותן אתקצאי ואנן הא קי"ל דלכולא יומ' אתקצאי היינו כדתי' שם הירושלמי דשאני נפסל דלא הוא ולא אחר יוצאין בו משא"כ הפלוגתא דכולי יומא או למצותו דאף דהוא אינו ראוי לצאת בו אחרים ראוין לצאת בו ולהכי בפלוגתא זו קי"ל כר' יוחנן ורב אסי דלכולי יומא אתקצי אב' בנפסל קי"ל כרב ודחו דר"ז מהלכתא מפני רב שבזה לא מצינן דר"י ור"א פליגי על דרב זה תמצית כונתו אבל תמוהים דבריו דא"כ איפכא קשיא שהיה להם להעתיק פיסקא דרב דאם נפסל אפילו ביום א' שרי (מלבד דלא איפשר למיפסק בזה כרב כדלקמן) ולכן מסופק אני אם לא אפשר דלא היה להם גירסא זו בש"ס כלל אלא סתם קם ר' זירא בשיטתי' דאבוהו דשמואל לא יותר ואילו כן אין על הרא"ש שום קושי' וכזה נמי נראה מדברי בעל האמרכל בשם העתים שמביא הא"ר שמתיר בנפסל מדעת עצמו ע"פ סברא ואילו היה לו גירסא שלפנינו איך יפסוק נגד ר"ז מסברה בעלמא וצ"ע ואולם אף כי נודה להא"ר שדין נפסל במחלוקת שנוי מ"מ מה שמסיק שם נמי וכתב ואפילו בי"ט הראשון ראוי ליסמוך ולהקל זה ודאי ליתא כי זה גרם לו שנמשך אחר הט"ז שסבר שנפסל ביום א' תליא בפלוגתא דר"י ור"ל וע"פ זה כתב הא"ר שגם הב"י לא עיין בהירושלמי כן קושייתו מקשה הירושלמי ותירצה וכל זה שגיאה מהם כי קושי' הב"י היא תמי' קיימת דביום הראשון שהוא י"ט אפילו ר"ל ע"כ מודה שאסור בו ביום מטעם מגו דאתקצי לבה"ש אתקצי לכולי יומא כדמודה מההוא טעמא בסוכה בשמיני דאסורה כדביארו הר"ן והריטב"א ולא מיבעי' שהקושיא היא על רב גופיה שבירושלמי שפוסק במוקצה כר' יודא אלא אפילו לר"ש הא מודה ר"ש באין דעתו עליו דהיינו בסוכה בריאה כדאיתא פרק המביא ואתרוג פשיטא דלא שייך דעתו עליו שיופסל ובודאי קושי' הב"י תמיה גדולה על גוף הירושלמי אלא: דעל הירושלמי אין להקשות סתירה מתלמודן דמי יודע איך סובר אך על הא"ח שמעתיקו להלכה ודאי דיפה התמי' הב"י לכן הברור להלכה דבי"ט הראשון אף כי נפסל פשיטא דאסור כל היום מטעם מגו ובשאר הימים צ"ע:

תו ראיתי שגיאה בדברי הט"ז שכתב לדידן אף בח' גזירה משום סוכה כמ"ש תוס' וזה ליתא דאילו גזרינן אתרוג אטו סוכה היה לנו לפסוק כלוי דאתרוג בח' אסור והתוס' לא כתבו הכי אלא לפרש טעם לוי ומה שלדידן אתרוג בח' אסור מבואר בהרא"ש שטעמו על אופן אחר וכן בהר"ן עיין וק"ל:

סעיף ב

כתב המ"א על דברי הב"י בשם הר"ן ולפי מה שכחבתי לעיל א"צ אלא למ"ד אוכלו לאלתר, האמת כן הוא ומ"מ הב"י שפיר עביד שהעתיק דברים אלו אף על אכלו למחר והיינו משום דמקודם כמו שהביא תירוץ תוס' והרא"ש מביא נמי מה דתי הר"ן משום דלבה"ש גופי' לא אתקצאי שהרי בה"ש אינו ראוי למצות אתרוג והר"ן מוכרח לזה מפני שריש ביצה מחולק נמי בזה עם התוס' והרא"ש דאינהו אף במוקצה דמצוה סברו דלא אמרינן מגו מחמת ספק יום שעבר ומה דשמיני דסוכה אסור משום דאי מתרמי ליה סעודה אכל בגוה אף דהוא נמי אך מחמת ספק יום שעבר דחק שמ"מ מעשה עביד ולא ניחא לו בזה זלהכי כאב דמוקצה דמצוה חמיר דאמרינן בי' מגו מחמת ספק יום שעבר ולזה הוקשה לו מן מ"ד דאוכלו לאלתר לאלומי לקושי' וכתב אלמא אדרבה במוקצה למצוה קיל טפי דלא אמרינן ביה מגו אפילו מחמת יום עצמו ומביא תירוץ הרא"ה:

אבל באמת לשיטתי' דמוקצה דמצוה חמור אף למ"ד אוכלו למחר נמי מוכרח לבא לתי' הרא"ה ולהכי מעתיקו הב"י מפני שהעתיק נמי מקודם תי' הר"ן שהוא לשיטתי' מוכרח וזה ודאי אין להקשות דלמ"ד אוכלו למחר בל"ז ל"ק דליתסר משום מגו דהא לא שייך אלא בי"ט ושבת ולא בחה"מ כדמבואר בהריטב"א ומוכח מן הסוגי' דזה אינו כיון דאמר על כל הז' ימים דיוצאים בו ואוכלו למחר ומי לא איירי דחל שבת באחד מימי החול המועד ומ"מ מותר לאכול בשבת מה דנפק ביה ביום ו' ושייך להקשות דנימא מגו ומוכרח סברת הרא"ה אך בזה קשה לי לשון התו' דף י' ע"ב שכתבו וכן משמע בפ"ב גבי הפריש ז' אתרוגים לז' ימים דאמרי' התם דכל אחד ואחד יוצא בו ואוכלו למחר ולא אסרינן למחר אע"ג דאיתקצאי בה"ש משום ספק יום שעבר. וקשה מה פעלו בזה הא מ"מ תקשי למ"ד דאכלו לאלתר והרי הוי מגו דאותו יום וכ"ת דלשונו ל"ד על כל הז' ימים אלא לבר מיום הראשון א"כ אף מן מ"ד דאכלו למחר נמי לא משמע די"ל דלא על כל ז' ימים קאמר אלא לבר משבת וצ"ע:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה