בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר
הלכות יו"ט · סימן תקיז
סעיף א
וכן קמח עיין ט"ז כתב על הב"י שא"י מה שח ואני א"י מה שח הוא וכי לא ראה מה שכתב בצדו סעיף ב' מותר לאכול מהם בי"ט והוא שלא יהא מפריחין והרי אלו בשל ישראל צריכים זימון כדאיתא סי' תצ"ז סעיף ט' רק דשל גוי הכן הוא וכן יש בסי' תצ"ח סעיף ג' וכן מי לא אשכחן בגוי שמביא פירות יבשין דודאי אינו ממחובר אלא שיש לספק דילמא הם ממוקצה דאוצר א"ו משום דבשל גוי אין מוקצה ומה שכתב במוקצה דמחובר עיקר האיסור בו ביום משום מוקצה לא עיין בפי' רש"י שכתב בדברי ר"פ ולא תחלוק במחובר בין של ישראל לשל גוי מבואר הא בשאר מוקצה ודאי יש חילוק וכן מ"ש גם בקמח וכו' במח"כ לא ידע מקור הדברים דמוקצה מטעם דלא חזי בזה אין הבדל בין של ישראל לשל גוי כדאיתא סוף כל כתבי בהר"ן אבל ביתר מוקצים פשיטא דדברי ב"י ברורים ועיין סי' תצ"ז סעיף ט' הנ"ל ובסי' ש"ו סעיף ב' בהג"ה:
המ"א סק"ב מסיים וצ"ל דהרב"י וכו' ובחנוני לא גזרו וא"י מה בין פלטר לחנוני והעיקר דזה אמת שהב"י לא ס"ל אותן הטעמים אלא דחש לטעם האוסרים בפת בשבת משום גזירה דשמא יאמר לגוי לאפות ולבשל לו משום דבמידי דאכילה חשו טפי כדאיתא שם בב"י וזה דוקא בפת דחשוב מידי דאכילה שראוי מיד לאכול משא"כ בקמח אין לחוש יותר ממה דלא גזרינן בגוי שהדליק נר לעצמו ומה שהתיר נמי הפת היינו דהא בי"ט אין לחוש שמא יאמר לאפות שהרי בעצמו שרי לו לאפות ואין החשש אלא שישראל בעצמו יבא לנפות הקמח וזה גופה רק איסור דרבנן וסובר כהמתירין דסברו דלא מחמרי' כלל באוכל נפש יותר ותו כדמשמע בד"מ דבשבת יש להחמיר יותר מבי"ט וק"ל: